הלהיט החדש של נטפליקס הוא משחק הדיונון. סדרה קצרה, תשעה פרקים בסך הכל, שהפכה להיות הדבר הכי מדובר בימים האחרונים. אבל האם היא מצדיקה את הבאזז?
משחקי הרעב על ספידים
בשנת 2005 הדהים התסריטאי אלי רות' את העולם עם סרטו הברוטלי "הוסטל" – מה שהיה אמור להיות על הנייר כמו עוד סרט אימה גרפי במיוחד, הפך מהר מאוד לייחודי בנוף סרטי האימה בגלל ששילב בתוכו מושגים שהיו רחוקים מאוד מזא'נר האימה: הוא שילב בתוכו רעיונות על קפיטליזם, כסף, מעמדות והייתה בו אפילו נימה אירונית.
משחק הדיונון (צילום: YOUNGKYU PARK)
אירוע נוסף ומפתיע אף יותר התרחש בטקס האוסקר של 2020, לאחר שבמאי בשם בונג ג'ון הו הדהים את הוליווד עם סרטו "פרזיטים", שיצא המנצח הגדול בטקס האוסקר וגרף לא פחות מארבעה פרסים – כולל הסרט הטוב ביותר. הסרט, שהיה קומדיה שחורה ומבריקה הראה את תרבות המעמדות באמצעות משפחה ענייה שמתחזה למשפחה אחרת כדי לעבוד בבית משפחה עשירה. בין "הוסטל" ל"פרזיטים" קיבלנו באמצע גם את "משחקי הרעב" ו "מראה שחורה". ב-2021 אנחנו מקבלים את "משחק הדיונון" מין מיקס של כל אותם סרטים שציינתי שמגיעים באריזה קוריאנית אליכם לסלון בחסות נטפליקס. מדובר בבינג' ממכר למדי שמהרגע שמתחילים אי אפשר להפסיק. ואם אתם רגישים לדם – מוטב שתיקחו ממנו צעד אחורה.
משחק הדיונון
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
סאנג גי הון הוא גרוש ואב לילדה, ובגדול חי סוג של עלוב החיים. הוא שקוע בחובות עד הצוואר, ומסובך עם השוק האפור והבנקים. כשבערב אחד הוא מקבל הצעה להצטרף למשחק הישרדות מוזר ומסתורי, הוא לא חושב פעמיים ומחליט לקפוץ למים. אחרי הכול, מה כבר יש לו להפסיד?
תקציר העלילה
משחק הדיונון (צילום: YOUNGKYU PARK)
במהרה מוצא את עצמו גי האן מצטרף למחנה מוזר, עם עוד מאות עלובי החיים כמותו, כאלו שאין להם מה להפסיד. כשהמשחק מתחיל, הם מבינים שמדובר במשחק אכזרי של חיים או מוות. שילוב של משחקי ילדות עם המון דם וטבח. אגב, סביר להניח שאחרי צפייה בסדרה, לא תרצו יותר לעולם לשחק ב"דג מלוח".
לאורך כל הפרקים הבאים המשחק תופס תאוצה והופך למדמם יותר ויותר, ומתקיל את משתתפיו (שנטבחים מפרק לפרק כמו נמלים במפגש עם K300) בדילמות מוסריות שנועדו להראות מוסריות ואנוכיות על פני אנושיות, ובגדול להראות אם כסף קונה את הכל.
משחק הדיונון (צילום: YOUNGKYU PARK)
גי האן, גיבורנו העלוב, הוא דמות חביבה אך לא עמוקה למדי. למעשה סביבו יש אוסף של דמויות מעניינות עוד יותר שהשילוב של כולם יחד מעניק לסדרה גובה, מתח, ובעיקר אדרנלין וסקרנות שגוברים מפרק לפרק. לא תוכלו להפסיק לעבור לפרק הבא מהרגע שתתחילו לצפות בפרק הראשון. אך כאן גם מוטב להזהיר שמי מכם שרגיש לדם ולאלימות – מוטב שיתרחק מהסדרה הזו שרמת האלימות שלה הופכת אותה לקשה לצפייה בחלקים גדולים מתוכה.
מסביב לעולם עם נטפליקס
הסדרה, שסביר להניח תמשיך לעונה שנייה לאור הצלחתה, איננה יצירת מופת. ברור שנטפליקס לא בונה עליה לעונת הפרסים, אך היא לחלוטין ממלאת את ייעודה ומהווה עוד חוליה בשרשרת התכנים הבינלאומיים שנטפליקס זורעת בכל העולם: אחרי שעשתה זאת עם "לופן" הצרפתית, "בית הנייר" הספרדית, וממש לאחרונה עם "פגע וברח" הישראלית, נטפליקס ממשיך לסמן לעצמה טריטוריות נוספת מסביב לעולם וממשיכה זאת בדמות הסדרה הקוריאנית הזו.
משחק הדיונון (צילום: YOUNGKYU PARK)
היא מושתת על אותה נוסחה מצליחה שמטרתה העיקרית היא לרתק את הצופה, להפוך לאירוע טלויזיוני, ובעיקר ומעל הכול – למתג את נטפליקס כיצרנית התוכן הבינלאומית והוורסטלית ביותר. עניין לא פעוט בהתחשב בעובדה שנטפליקס מתמודדת בתקופה הזו עם מגון ענקיות סטרימינג שמנסות להתבדל על הקרב על הצופה.
