אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • ניצבים: רחמים במשפט

התפיסה האלוקית שלא ניתן להעמיד את העולם לא על מידת הדין ולא על מידת הרחמים, אולם כאן ניתן להשתית את העולם על השילוב והאיזון הראוי והנכון בין שניהם. איזון קשה מורכב שמוטל על שכמו של השופט היושב בדין, אבל מי אמר ששיפוט זה מקצוע קל

עו"ד על הפרשה • ניצבים: רחמים במשפט
  (צילום: מרים אלסטר/פלאש90)

פרשת ניצבים מופיעה ונקראת תמיד לפני ראש השנה. פרשה זו מהווה המשך ישיר לפרשת הברית המופיעה בסוף הפרשה הקודמת כי-תבוא. החידוש של פרשת השבוע מתייחדת בעובדת תחולתה של הברית, רצף שמתחיל בתקופת משה וממשיכה עד לימינו אנו. וכך אנו קוראים בפרשה: "ולא אתכם לבדכם אנכי כורת את הברית הזאת ואת האלה הזאת. כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה עמנו היום".

עוד באותו נושא

דבר תורה קצר לפרשת ניצבים וראש השנה


4

בהתאם לתפיסה המקראית אותה מביע משה בפרשה שלנו הרי שחוזים יש לכבד, והאל מצידו יעמוד על קיום דברי הברית. כך למשל מעיד משה בפרשה שלנו: "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה אשר נתתי לפניך, והשבות אל לבבך בכל הגויים אשר הדיחך ה' אלוקיך שמה". בפשטות מזהיר משה כי הברכות והקללות, הזכות והחובות, המנויות בהסכם שכורת עם ישראל עם אלוקיו, לטוב ולרע, יתקיים בהתאם לעמידה בתנאי הברית או לסטייה ממנו. עמידה בתנאי ההסכם תוביל 'לברכה' והפרת תנאי הברית וההסכם יובילו 'לקללה'. לא כאן המקום לחזור שוב לתורף הברכות והקללות, אולם אחד הפסוק המופיעים בפרשה משמיענו: "ושב ה' אלוקיך את שבותך ורחמך ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלוקיך שמה".

מסביר ר' שמשון רפאל הירש את משמעות הכתוב 'ורחמך' באופן הבא: "והוא ישוב ויקבל אותך ברחמיו, במידת "טוב ה'" שלא תאבד לעולם…הוא יקרב אותך כיציר הנהגתו ההיסטורית, כפעלו בקרב שנים ועתים…כנצר מטעיו ומעשה ידיו…כמטע שנטעו חזור ונטוע ונטר זמן רב את ניצתו ועתה הבשילה תפארת פריחתו". כלומר פסוק זה מקפל בתוכו הבטחה שעניינה תהא ההפרת הברית אשר תהא הברית בין עם ישראל לאלוקיו לא יקרע, ועצם השימוש בהטלת סנקציות 'וקללות' בגין הפרת הברית ההסכם בין הצדדים יאכף כן, יבוטל לו. אך מעבר לזה מבטיח האל לעם ישראל שלנוכח הערך ומידת הרחמים הטבועה באל. יתרה מזו, היהדות מזהה 13 מידות של רחמים שיש באל, 13 מידות שמוסר האל בעצמו למשה בספר שמות, וכך אנו קוראים: "ויעבור ה' על פניו ויקרא, ה' ה' אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת. נוצר חסד לאלפים נושא עוון ופשע וחטאה ונקה". כאשר הנביא מיכה מבקש לתאר את מידותיו של האל הוא עושה כן דרך אזוכרם של יג' מידות הרחמים של האל, וכך הוא כותב: "מי אל כמוך נושא עוון ועובר על פשע לשארית נחלתו לא החזיק לעד אפו כי חפץ חסד הוא; ישוב ירחמנו יכבוש עוונותינו ותשליך במצולות ים כל חטאתם".

בתלמוד אנו מוצאים אף קריאה, ובקשה המופנית לאל: "יהי רצון מלפניך שיכבשו רחמיך את כעסך, ויגולו רחמיך על מידותיך, ותתנהג עם בניך במידת הרחמים".

בניסיון ליצוק תוכן למצווה החלה על האדם לאמץ לו את דרכי האל, ובהתאם לעקרון של 'והלכת בדרכיו' מסבירים חז"ל במדרש: "מה הקדוש ברוך הוא נקרא רחום, אף אתה היה רחום".

מכאן אבקש לצאת לשאלה חשובה ויסודית ועניינה בשאלת מקומה של מידת הרחמים בהליך השיפוטי. במילים אחרות האם שופט רשאי לרחם על נאשמים? האם שופט יכול לרחם על אביון ולדחות את תביעת העשיר המוגשת נגדו אך מהטעם שמדובר באדם חסר אמצעים?

חובה שלא לרחם

אחד מעקרונות היסוד המצויים במדרשי חז"ל קובע: "כל מי שנעשה רחמן על אכזרים נעשה אכזר על רחמנים". ולא זו בלבד אלא שממשיך המדרש ומלמדינו שהמרחם על האכזרים סופו שיפגע בעצמו, וכך חז"ל דורשים: "כל מי שנעשה רחמן על אכזרים מדת הדין פוגעת בו". ובכלל מפורסמת היא דרשתו של רבי עקיבא אשר לימדנו "אין מרחמין בדין".

מצירוף הציוויים המקראיים, "ודל לא תהדר בריבו" מחד, ומאידך "לא תשא פני דל ולא תהדר פני גדול, בצדק תשפוט עמיתך" לומד בעל ספר החינוך "שלא יחמול הדיין על החלש והדל בשעת הדין אלא שידין דינו לאמיתו, לא על צד החמלה עליו, אבל ישוה בין העשיר והדל להכריחו לפרוע מה שהוא חייב".

כך פוסק גם הרמב"ם: "אסור לבית דין לחוס על ההורג שלא יאמרו כבר נהרג זה ומה תועלת יש בהריגת האחר ונמצאו מתרשלין בהריגתו, שנאמר ולא תחוס עינך ובערת דם הנקי, וכן אסור לבית דין לחוס על מי שנתחייב קנס שלא יאמרו עני הוא זה שלא בכוונה עשה אלא מגבין ממנו כל שיש לו בלא חנינה שנאמר ולא תחוס עינך, וכן בדיני ממונות אין מרחמין על הדל, שלא תאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר הואיל ואני והעשיר חייבין לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד, על זה הזהירה תורה ודל לא תהדר בריבו". הרמב"ם מתנגד להפעלת 'רחמים' במשפט הן בהליך של דיני נפשות, והן בהליך אזרחי – דיני ממונות.

ובכל זאת על מקומה של הרחמים בבית המשפט

כאשר עוסק התלמוד בשאלת דמותם של הראויים להתמנות לשיפוט אנו מוצאים בתלמוד הבבלי: "דתניא: אין מושיבין בסנהדרין זקן וסריס ומי שאין לו בנים. רבי יהודה מוסיף: אף אכזרי. וחילופיהן במסית" ר' שלמה יצחקי, רש"י, מגדולי פרשני התלמוד מסביר את טעם המגבלות על מינויים זקן וסריס למשרת שיפוט באופן הבא: " ששכח כבר צער גדול בנים ואינו רחמני, וכן סריס". בדרך דומה קובע הרמב"ם: "אין מעמידין בכל הסנהדרין לא זקן מופלג בשנים, ולא סריס מפני שיש בהן אכזריות, ולא מי שאין לו בנים כדי שיהא רחמן". כלומר בין תכונות השיפוט שיש לתור ולחפש אצל מועמד לשיפוט אנו מוצאים את 'מידת הרחמנות'.

מכאן לקושי שמתעורר מה מקומה של הרחמים במשפט, ראוי ליתן לה מקום או לא? ניסיון מעניין מציע הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק, על מקומה של הרחמים וכך הוא משמיענו: "בזמן שרואים החכמים בתור מחוקקים לקבוע חוק שמצד המשקל של מידת הרחמים הוא ראוי להקבע בצורה משפטית, יש כוח בידם לעשות כן… ומידת הרחמים היא משמשת ביחוד אצל קובעי החוקים ומתקני תקנות לדורות, באופן שיש למדת הדין לא מהלך אחד כי אם מהלכים רבים, אז אנחנו נוטים כלפי הרגש של מדת הרחמים, שהרי גם מדת הדין אינה לוקה…שקובעי התקנות ומכריעי הדינים הכלליים ודאי יש בידם רשות רחבה למזוג מידת הרחמים עם מידת הדין ושיקול דעתם שאין מידת הדין מכל מקום מתקלקלת על ידי זה הוא המכריע בדבר" כלומר מידת הרחמים מקומה ברשות המחוקקת, כאשר מבקש המחוקק להתקין תקנות או לחוקק חוקים רשאי הוא להתחשב ולהכניס שיקולים של רחמים את תוך תהליך החקיקה.

אלא שלתפיסתו הראי"ה קוק הרחמנות אינה רובצת אך לפתחו של המחוקק אלא הוא מונח גם לפתחו של השופט, וכך הוא ממשיך ומשמיענו: "ואפילו בשופטים פרטיים גם כן [ולא רק במחוקקים] אין זה כלל גמור שלא להתחשב עם המצב של הנדונים, שהרי מעשה רב שמענו שחייבו רב לרבה בר בר חנא להחזיר את הגלימא שלקחו מהשקולאי [=הסבלים העניים שגרמו לו נזק] ולשלם גם כן להם שכרם מצד טענתם שטענו "עניי אנן וטרחינן כולי יומא וכפינן ולית לן מידי" [=עניים אנחנו וטרחנו כל היום ורעבים אנחנו ואין לנו דבר], מטעם "ואורחות צדיקים תשמור". כלומר לשיטתו של הראי"ה קוק, אין זה נכון כלל להתעלם ממצבם היחודי של הצדדים שמגיעים לדיון בפני השופט, אלא על השופט להתחשב גם בנסיבות המיוחדות של הצדדים להליך.

אלא שכאן עולה השאלה כיצד יש ליישב בין השניים, קרי כיצד על השופט לנהוג, ממשיך הרב קוק מלמדינו: "ומכל זה אנו מוכרחים לומר שהכתוב שאומר "ודל לא תהדר בריבו" הוא נאמר דווקא בזמן שהדיין אינו מתחשב כלל עם שורת הדין, אלא שהוא פוסק את המשפט רק מפני מידת הרחמים על הדל. אבל בזמן שיש משקל לזה גם כן מצד צורת המשפט ויסודי הדין, יש רשות לדיין לפעמים לצרף לזה גם כן מידת הרחמים והחמלה על האומללים והעובדים הנדכאים. האיזון הנכון הוא מיזוג הדין עם הרחמים באופן שיש ליצור ביניהם הרמוניה. הרמוניה זו אולי מבוטאת בתפיסתו של אריסטו שביקש ללמדנו: "על האדם ריחמתי, לא על מעשיו"

באחת ההזדמנויות בהן נדרשתי למתח שבין מידת הדין למידת הרחמים, כתבתי: "עומק התפיסה המעוגנת בפסוק המובא בספר 'משלי' "מכסה פשעיו לא יצליח ומודה ועוזב ירוחם", בפשטות מלמדינו החכם באדם, שלמה המלך, שאדם שמודה בחטאיו אינו זוכה לפטור על מעשיו, עליהם הוא בהחלט צריך להיענש, אולם אין בכך כדי לפטור את עצמנו מלנהוג במידת הרחמים כאשר אדם מודה בחטאיו ומבקש להתרחק מהם, לשאת באחריות על מעשיו, ולשלם מחיר על כך".

צא ולמד

חז"ל לימדו אותנו שכאשר ביקש האל לברוא את העולם התלבט האל כיצד על איזו מידה ראוי להשתית את העולם, על מידת הדין או על מידת הרחמים, וכך מתאר לנו המדרש את ההתלבטות: "זה הקדוש ברוך הוא שברא את עולמו בדין". אומר המדרש: "אמר הקדוש ברוך הוא אם בורא אני את העולם במדת הרחמים הוי חטייה סגיאין [=יש חוטאים רבים, ואי אפשר שלא יענשו], במדת הדין היאך העולם יכול לעמוד, אלא הרי אני בורא אותו במדת הדין ובמדת הרחמים, והלואי יעמוד".

התפיסה האלוקית שלא ניתן להעמיד את העולם לא על מידת הדין ולא על מידת הרחמים, אולם כאן ניתן להשתית את העולם על השילוב והאיזון הראוי והנכון בין שניהם. איזון קשה מורכב שמוטל על שכמו של השופט היושב בדין, אבל מי אמר ששיפוט זה מקצוע קל.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
כאן בישראל
אחד העם | 03-09-2021 16:12
כאן בישראל יש את אחוז ההרשעות הגבוה ביותר בעולם המערבי,יושבים שופטים שמקבלים משכורות עתק ,ושופטים אנשים קשי יום בצורה המחמירה והאכזרית ביותר[וזאת מבלי להתייחס למשפטי הראווה הפוליטיים]ורק מבתי הדין הרבניים הם דורשים הקלות בנושאי דת, תהיו בית הלל ולא בית שמאי,גם את העוות האכזרי הזה מובילים הדתיים לאומיים, והנציגים שלהם בבית המשפט,אין גבול לצביעות ואין סוף לרשעות
הצד השני של המטבע
קארו | 05-09-2021 3:31
אותם בתי משפט שמתייחסים ברשעות ואכזריות לבני עמם, הם שמתייחסים בכפפות של משי לרוצחים ןמחבלים ,מי יודע כמה שכול דמעות וצער היינו מונעים ,אלמלי העדיפו בתי המשפט את שלומם של המחבלים ושולחיהם על שלומם של חיילי צהל ואזרחי ישראל
2
חבל חבל חבל
שוליית הנפח | 05-09-2021 8:24
זה קוצר ראות משווע
3
אתם פשוט לא הבנתם את הקטע
שוליית הנפח | 05-09-2021 8:31
או שיש מניעים נסתרים אחרים.....
אנחנו
אחד העם | 05-09-2021 11:22
אנחנו לא עובדים אצל נפחים
4
מענה לההוא שעובד את הקיפאון.
משה אהרון | 05-09-2021 11:58
. אינני יודע מי אתה .אבל אני כן יודעה מה אני. דחליל המרקד בענן עכור. אם תרצה איש יקר או מערכת יקרה. אפרט יותר. כך או כך האנחנו שאתה מכליל עצמך בו . חוטא לנשמתה של תורת ישראל. חזל ברוב חכמתם שלא כאורטודוקסים היום הבינו את הרעיון הגדול של השמיטה שיש ולעיתים למען החיים לשמוט בשוליים אלמנטים של צורה בעבור הרעיון הגדול. כך לגבי החמץ וכך לגבי השמיטה כולל שמיטת החובות .סביב האושייה של המשפט צטרפו גם סיגים והאמת האלוקית האין סופית דורשת ריענון שמיטה לעיתים של ישן שמפני חדש תוציאו . ואתם מחניקים בעמ תרתי משמע . אם הייתם מואילים לפרסם את תגובתי שצונזרה אחת מהשניים אם היא אבק חלול הייתה דועכת מאליה אך אם היה בה גרעין עמוק של עתיד מבטיח יותר. הקולע בבסיסו לאמיתה הגדולה של תורה כי אזלפחות בעיניי אתם אומללים. שהנפתם בכוחכם המזדמן,חרב פיפיות של צנזורה. ניתן בידכם כלי אדיר של גאולה ואתם מכזבים בו ......יום אחד תבינו עד כמה היה זה חבל ..... ואם אתם מיחסים לי יוהרה אתם גם חושדים בכשרים. לא שולייה ולא נפח - אדם