מכירת קרקע בשמיטה, מביאה ברכה – למאכערים
אם נחשפתם לפרסומים החרדיים, על מכירת קרקע כדי לקיים את מצוות השמיטה, תגלו שמהיוזמה הזו בהחלט יוצאת ברכה כלכלית – למארגנים. לפחות אחת האגודות מדברת במפורש על "הצלת ארץ ישראל". לא חלילה מפני האויב או משממה, אלא מידי חקלאים שיעבדו בה לפי היתר המכירה...

"שמירת שמיטה בידיים ממש" לקראת השמיטה הבאה עלינו לטובה יצאו מספר מיזמים מסחריים בהצעה מפתה: רכישת שטח קרקע חקלאית קטן והשמטתו. זוהי דרך מצוינת לאנשים הגרים בערים לקיים בפועל ממש את מצוות השמיטה. האמנם?
טכנית, אי אפשר להכחיש שבדרך זו אפשר לקיים את מצוות השמיטה. (מכל הפרסומים הללו נעדרת באופן תמוה הקביעה ההלכתית שהשמיטה בימינו היא מדרבנן, קביעה שמובלטת מאד בפרסומים אחרים שעניינם שמיטה). אבל מהי המשמעות, כלפי שמיא וגם כלפי האדם פנימה, של קיום מצווה בדרך הזו?
מכונאות של קיום מצוות
יש כאן (ולא בפעם הראשונה) מכניקה של קיום מצוות. אנשים שאינם יכולים להבדיל בין שור לחמור מקיימים מצוות "פטר חמור", ואנשים שלא טיגנו חביתה מקיימים מצוות שילוח הקן. ישנה גישה קבלית של "bucket list" של מצוות – לפי גישה זו יש להתאמץ לקיים כמה שיותר מצוות, ולרדוף אחריהן. לא לחינם זו אינה הגישה המרכזית. דומה שגם מבחינה הלכתית ומוסרית, ברדיפה אחרי קיום מצוות אזוטריות יש השקעה של כוחות הגוף והנפש ושל כסף וזמן בכיוון לא נכון. (מצוות שמיטה כמובן איננה אזוטרית. היא כזאת בהיבט המסוים של עבודת הקרקע לגבי רוב האנשים).
הרב יגאל אריאל כתב בחריפות נגד המיזמים הללו במוסף "שבת" של מקור ראשון. יסודות הדברים שלו, מעבר למה שכתבתי, הוא שמצוות השמיטה היא מצווה לאומית. היא מתקיימת על ידי שיתוף פעולה בין החקלאים המייצרים תוצרת – בכל שבע השנים – ובין הצרכנים:
"המאמץ לייצר שמיטה לפרט לבדו היא שיבוש של תוכן המצווה. השמיטה מתקיימת אמנם על ידי כל אחד ואחד מישראל, אבל היא מצווה כלל־ישראלית, היא "שבת העם והארץ". העונש על ביטולה אינו לפרט אלא גלות לאומית: "כָּל יְמֵי הָשַּׁמָּה תִּשְׁבֹּת אֵת אֲשֶׁר לֹא שָׁבְתָה בְּשַׁבְּתֹתֵיכֶם בְּשִׁבְתְּכֶם עָלֶיהָ" (ויקרא כו, לה).
תוכנה הוא כלל־ישראלי, כפי שניסח מרן הראי"ה קוק בהקדמתו המופלאה ל"שבת הארץ":
אותה הפעולה שהשבת פועלת על כל יחיד, פועלת היא השמטה על האומה בכללה. סגולת הארץ וסגולת האומה מתאימות יחד…
ההפרטה של המצווה מרחיקה אותה מן האדם
הפרטה של המצווה במנגנון טכני וירטואלי, מרחיקה אותה מן האדם ומעוותת את תוכנה. הדרך שתביא את אנשי העיר להתחבר אל האדמה ולקיים בהידור את השמיטה תהיה על ידי העצמת הלכידות הלאומית, שתחבר את העירוניים לחקלאים שבשדות, ואלה יקבלו על עצמם אחריות לאלה. החקלאים ידאגו באמצעות בית הדין להביא לעירוניים את פירות השביעית המקודשים, והעירוניים יתחייבו לשלם את ההוצאות, תוך הבנה שהפירות הפקר ואינם איכותיים כבשנה רגילה. רק אם תהיה אחריות ומחויבות הדדית, יהיה לבית הדין כיסוי לתשלום ההוצאות ונטל השמיטה לא ייפול על החקלאים לבדם."
כמובן שלגישה הזו נלווית גם גישת הסגולות. הטענה היא שמי שמחזיק קרקע בארץ ישראל זוכה למה שנאמר בתורה "וציויתי את ברכתי לכם". כמקובל, מובאות ברכות מגדולי הרבנים המברכים – ברוח זו.
מספר חישובים פשוטים מגלים שמהיוזמה הזו בהחלט יוצאת ברכה כלכלית – למארגנים. ארגון אחד מוכרים מטר מרובע של קרקע חקלאית בארבע מאות שקל (הנחה לרוכשים עשרה מטר!) – כלומר ארבע מאות אלף שקל לדונם, על קרקע זולה מאד שבסוף השנה אפשר למכור בחזרה.
מיזם אחר, גובה מחירים גבוהים עד פי עשרה! (אלף שקל לאמה על אמה, 3,600 ש"ח לארבע על ארבע).
מצילים את ארץ ישראל מהחקלאים
כמובן שבמסגרת מסחרית זו עולה וצץ גם פמיניזם: האם נשים חייבות גם הן במצוות שמיטה? כן. האם מומלץ שגם הן יקנו להן קרקע בארץ ישראל? כן. אף מילה על שותפות, אף מילה על "מה שקנתה אישה קנה בעלה" (כמובן, אלה אינן שאלות בלתי פתירות. השאלה מתי נזכרים בנשים ומתי לא. מתי מחמירים ומתי לא). אולי יש כאן עצה טובה לפמיניזם הדתי – לחפש דרך פריצה מכיוון העולם המסחרי.
עוד נושא מעניין: לפחות אחת האגודות מדברת במפורש על "הצלת ארץ ישראל". לא חלילה מפני האויב או משממה, אלא מידי חקלאים שיעבדו בה לפי היתר המכירה.
לכל המיזמים החרדיים יש כמובן שפע ברכות ועידוד מרבנים. אותם רבנים לכל המיזמים. כמובן. איך יכול רב שלא לחתום על מיזם חשוב כזה של זיכוי במצוות ובסגולות לכלל ישראל? ייתכן שהיזמים אפילו מפרישים חלק מרווחיהם לצדקה!
במוסף "שבת" שבשבוע העוקב הציג מנחם ליבני מקריית ארבע מיזם דתי לאומי דומה למיזמים האלה, אבל שונה מהם בכל ההיקף שהציבור הדתי הלאומי שונה מהציבור החרדי. במיזם של לבני מוכרים עצים בכרם פעיל, שיגדל ענבים גם בשמיטה. האתגר של ייצור פירות קדושים בקדושת שביעית, שיווקם וצריכתם גדול בהרבה מהאתגר של אי-גידול ואי-צריכה. במיזם הזה אין רשימה ארוכה של תמונות רבנים (יש מכתב מהרב דרוקמן שליט"א וציטוט מהאדמו"ר מלובביץ'). ולא מציעים ברכות וסגולות. עד מקום שידי מגעת – גם הרווח היזמי כאן צנוע יותר ומוגבל יותר (אפשר למכור רק עצים קיימים בפועל שאינם בשנות הערלה שלהם). אם כבר רוצים שותפות בשמיטה – מומלץ להצטרף למיזם הזה.
==
הרב שלמה הכט הוא רב בקהילה בפ"ת. חבר ארגון רבני בית הלל
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו