השבוע אני חוגגת עשור לחזרה שלי לעם הזה. היום אני נמצאת עם העם שלי, במקום בו בחרתי לגדל את ילדיי, והפעם זו הייתה בחירה שלי. אבל לא תמיד זה היה ככה. האומץ שיש לי היום לא היה קיים לפני למעלה מעשר שנים.

אנחנו שוב נכנסים לימים המיוחדים האלה של לפני תחילת השנה החדשה. זהו חודש הסליחות עכשיו, וזוהי בדיוק התקופה בה החלטתי לפני עשור לעצור ולחשב מסלול מחדש. מבחינתי, הימים האלה מסמלים את יכולת הבחירה. הבחירה בבורא עולם, בגילוי העצמי, בבחירה בזהות שלי, בהסתכלות פנימית.

כך זה היה לפני עשור, כשביקשתי לבחור בעצמי, להשתחרר מהכבלים שמשכו אותי ולהתנתק מהסביבה הזרה שבה גרתי וגידלתי את ילדיי. הסביבה הזו הייתה הפוכה לגמרי מהזהות אליה נולדתי וגדלתי. היא הייתה עטיפה חיצונית נוצצת שהתגלתה ככזו שהסתירה את המציאות האמיתית.

המועדים היהודיים במעגל השנה היו הכי קשים עבורי כשהייתי שם, בסביבה מוסלמית, רחוקה מכל יכולת לממש את הרצון שלי. עד שבחרתי לחזור לעצמי, לחזור לעם שלי ולזהות שלי. ידעתי שילדיי חייבים להבין מי הם באמת, והבחירה הזו הייתה קריטית וחשובה גם להם.

אז כן, היום אני פה ובעיקר – אני לא שם. הדרך לא הייתה פשוטה. הקושי הגדול ליווה אותי במשך תקופה ארוכה. החזרה למשפחה שלי הייתה מורכבת, ולא תמיד הרגשתי שעוטפים אותי בחום ובאהבה, אבל הייתי צריכה להוכיח שחזרתי.

ובחרתי. בחרתי לסלוח לעצמי על הטעות שעשיתי. בחרתי לסלוח למשפחה שלי ולסובבים אותי, ויחד איתם לקבל אותי עם הטעות שעשיתי.

בתקופה האחרונה אני מסייעת ומלווה בנות נוספות שבחרו בעצמן ובזהות שלהן. גם להן, כמו לי, המעבר הזה היה קשה. בלי גב תומך ובלי הרגשה שיש איתך אנשים שיצעדו איתך את הדרך המורכבת הזו – ספק אם מישהי יכולה לעשות זאת לבד.

ראש השנה המתקרב הוא הזדמנות מצוינת לחשב מסלול מחדש. גם אם את נמצאת אי שם, רחוקה מכל מה שהכרת, דעי לך- אנחנו כאן מחכים לך.

==

הכותבת היא מטופלת בעמותת יד לאחים