אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • כי תצא: הלנת שכר במשפט העברי

חובת המעסיק לשלם לעובד את משכורתו בזמן, היא חובה בסיסית, קיומית וכלל אינה טעונה צורך גדול בהצדקתה. ולכן ראוי נכון וחשוב לשלם לעובד את שכרו במועד, שאם לא כן המעסיק לפי מקורות המשפט העברי יכול להיתבע על כך גם בידי שמיים

עו"ד על הפרשה • כי תצא: הלנת שכר במשפט העברי
  (צילום: חסאן ג'די/פלאש90)

פרשת כי תצא, היא הפרשה הגדושה והעמוסה במצוות יותר מכל פרשיות התורה. היא אוצרת בתוכה 74 מצוות החולשות על תחומים שונים רבים של החיים. כך למשל מכילה הפרשה עניינים ומצוות שקשורות לדיני מלחמה, מצוות שעוסקות בענייני משפחה, מצוות שעוסקות בצדק כלכלי ובדיני עבודה, עניינים מתחום המשפט הפרטי – בין אדם לחבירו, ועוד.

מתוך עושר עניינים אבקש ברשימה זו אבקש לעמוד על עניין אחד שנטוע בעולם חוקי העבודה ואשר עניינו בחובה הבסיסית לשלם לעובד את משכורתו בזמן, והאיסור על 'הלנת שכר'. עיכוב תשלום משכורתו של העובד כפי שאלו עולים במקורות המשפט העברי.

עוד באותו נושא

עו"ד על הפרשה • כי תצא: החזקת גופות לצורכי מו"מ

אחת הדרכים באמצעותן האדם מייצר הכנסה כדי לקיים את עצמו הינה באמצעות האפשרות לנצל את כישרונותיו וסגולותיו כדי לספק עבודה. האדם הוא סוג של 'מכונה יצרנית', האדם נכון להעמיד את כישוריו, כוחו ומרצו לטובת כל המעוניין ובתנאי שהוא יתוגמל על כך. זוהי בפשטות משוואת משפט העבודה המעסיק שזקוק לשירותיו של האדם שתמורה שכר נכון להעמיד את כישוריו לטובת העסק של המעסיק.

דבר תורה לפרשת כי תצא

שכר עבודה משולם על פי רוב בגמר העבודה או במקרה שמדובר ביחסי עבודה מתמשכים השכר ישולם בהתאם לסיכום מוקדם ומראש עליו הסכימו העובד והמעסיק. כך או כך את השכר מקבל העובד לאחר שהוא ביצע את עבודתו. אחת התופעות המצויות בעולם העבודה הינה תופעת 'הלנת שכר', בפשטות הלנת שכר הינה דחיית מועד התשלום אל מעבר למה שסוכם בין העובד למעביד בתחילת העבודה.

הלנת שכר במקרא

בפרשת השבוע שלנו אנו מצווים: "לא תעשק שכיר עני ואביון מאחיך או מגרך אשר בארצך בשעריך. ביומו תתן שכרו ולא תבוא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נשא את נפשו ולא יקרא עליך אל ה' והיה בך חטא", מכאן שקיימת מצות עשה לשלם לעובד את משכורתו 'ביומו'.

החובה לשלם לעובד את שכרו בזמן אינה מופיעה כאן לראשונה, אלא היא מבקשת להשלים את אשר צווינו ולמדנו בספר ויקרא שקבע לנו: "לא תעשק את רעך ולא תגזל לא תלין פעלת שכיר אתך עד בקר".

מדייק המדרש שהמצווה לעמוד בהתחייבות אינה מצטמצמת אך לשכר העובד בלבד אלא כל תמורה שאדם מתחייב לתת לעובדו אם הוא לא נתן אותה בזמן הוא עובר על איסור הלנת השכר, וכך מובא במדרש: "לא תלין פעולת שכיר אתך עד בוקר, אין לי אלא שכר האדם שכר הבהמה והכלים מנין, שכר הקרקעות מנין, תלמוד לומר לא תלין פעולת כל דבר.

בפרק האחרון של ספר מלאכי, כאשר קורא הנביא מלאכי בשם האל 'שובה אלי ואשובה אליכם אמר ה' צבאות ואמרתם אליו במה נשוב", פרק שלם מעניין שמהווה מעין דיאלוג בין האל לבין עם ישראל כאשר הנביא מבקש להזכיר מושכלות יסוד ועקרונות מוסר בסיסיים, הוא מזכיר "היקבע אדם אלוקים". אז בתוך הדיאלוג המופלא הזה אומר הנביא: "וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעשקי שכר שכיר אלמנה ויתום ומטי גר ולא יראוני אמר ה' צבאות".

מסביר ר' דוד ובנו ר' הלל אלטשולר, פראג המאה ה-18 שחיברו את אחד הפירושים הנפוצים לנביאים ולכתובים, 'מצודת דוד', את עניינו של הפסוק באופן הבא: "ואז אקרב אליכם לעשות משפט לשלם גמול מעשה איש", כלומר פסוק זה מתאר מצב בו האם בכבודו ובעצמו מגיש את כתבי האישום והתובענות בגין מעשיו של האדם, עוד מבטיח האל, וכך ממשיך ומסביר 'מצודת דוד' את המשך הפסוק באופן הבא: "והייתי עד ממהר, רוצה לומר לא יתמהמה המשפט עד יחקרו את העדים כי אני בעצמי אהיה עד ממהר לענות במכשפים וגו' ובעושקי שכר של שכירות אלמנה ויתום ולא ישלמו שכרם". במילים פשוטות אם אדם יסבור בטעות שטחנות הצדק טוחנות לאט, שיזכור שבמקרה של משפט אלוקי האל הוא העד, הוא הדיין והוא הפוסק ולכן היזהרו לבל תעשקו שכר שכיר.

את הפסוק בספר משלי הקובע: אל תאמר לרעך לך ושוב ומחר אתן ויש אתך" מבין התלמוד ככזה שמופנה לאדם שמבקש להשהות את תשלום שכרו של עובד כאשר הכסף מצוי בכיסו ויש באפשרותו לשלם את שכרו של העובד.

עד כמה חומרתו של איסור הלנת שכר שכיר במחשבה המקראית נלמד מכפילות המצווה בתורה, והיותה מופיעה לראשונה בספר ויקרא ובהמשך בספר דברים, והישנותה הן בנביאים – בדברי הנביא מלאכי, ואם לא די בכך הרי שהיא מופיעה ורמוזה גם בכתובים – בספר משלי.

על חשיבות תשלום שכר במועד

הדגשת העקרון בתורה בנביאים ובכתובים מעורר את השאלה מה כל כך חשוב בתשלום שכרו של העובד בזמן, מדוע יש צורך בהקפדה על כך אם בסוף העובד יקבל את שכרו.

מסביר ר' משה בן נחמן, הרמב"ן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13, את חשיבות המשכורת עבור האדם באופן הבא: "כדי שיקנה בשכרו לו ולאשתו ולבניו מה שיאכלו בלילה, כי עני הוא – כרובי הנשכרים, ואל השכר הזה הוא נושא נפשו שיקנה בו מזון להחיות נפשו". במילים אחרות היות ועובד ללא עבודתו נחשב 'כעני' שכן הוא נשכר כעובד רק כדי לקיים את עצמו ואת ביתו, הרי שבלי השכר הוא לא יוכל לכלכל את עצמו ואת באי ביתו, ולכן משכורת האדם תכליתה להבטיח את קיומו של האדם החל מצרכיו הבסיסיים כדוגמת אוכל וכלה במה שמשכורתו מאפשרת לו למען קיומו.

גישה דומה אנו מוצאים גם 'בספר החינוך' בעומדו על שורשי המצווה ותכליתה הוא כותב: "כי כל שכיר ברוב [=המקרים] צריך לשכרו למזונותיו, על כן אין ראוי לאחר לו מזונותיו, וכעניין שכתוב כ עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו".

עד כמה גדולה וחשוב הרעיון של תשלום שכרו של העובד במועדו אפשר ללמוד מהרמב"ם, שקובע: "כל הכובש שכר שכיר כאילו נטל נפשו ממנו שנאמר ואליו הוא נושא את נפשו", הרמב"ם מניח על מדרגה אחת בשווה רוצח ומעסיק שמלין שכר שכיר, והמלין את שכרו של עובד בתפיסת הרמב"ם הוא כאילו 'רצח' ונטל את נפשו של העובד, כך גם קובע השולחן ערוך. מכאן ממשיך הרמב"ם ומונה 4 איסורים שאדם עובר עליהם בכך שהוא מלין את שכרו של העובד.

ומהו המועד לתשלום שכרו של העובד? קובע הרמב"ם בעקבות התלמוד, כי תשלום משכורתו של העובד תלוי בהגדרת העובד, וכך הוא לשונו: "אי זהו זמנו שכיר יום גובה כל הלילה ועליו נאמר לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר, ושכיר לילה גובה כל היום ועליו נאמר ביומו תתן שכרו, ושכיר שעות של יום גובה כל היום ושכיר שעות של א לילה גובה כל הלילה, שכיר שבת שכיר חדש שכיר שנה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום יצא בלילה גובה כל (אותו) הלילה".

גישה זו מאמץ גם השולחן ערוך, אולם הוא גם מוסיף ומכיר בעובדים שתשלום שכרם נקבע למועד אחר, אולם השולחן ערוך מכיר גם בהסכמות אחרות שהעובד והמעביד יכולים להגיע אליהם, כך למשל קובע השולחן ערוך: "שכיר שבת, שכיר חדש, שכיר שנה, שכיר שבוע, יצא ביום גובה כל אותו היום; יצא בלילה, גובה כל אותו הלילה". כלומר יש עובד שמשכורתו תשולם על בסיס שבועי, או חודשי או אפילו שנתי.

חומרת איסור הלנת שכר

במקורות המשפט העברי עונשו של המלין את שכרו של העובד מסור בידי שמיים, כך למשל מצינו במסכתות קטנות – מסכת דרך ארץ: בשביל ארבעה דברים נכסי בעלי בתים יורדין לטמיון, על עושקי שכר שכיר, ועל כובשי שכר שכיר". כלומר אדם יכול לאבד את נכסיו רק בגלל היעדר הקפדה על תשלום שכר במועדו.

מדרש אחר על פרשת השבוע קובע שהמלין שכרו של עובד אינו מסתכן באיבוד נכסיו אלא: בשלשה דברים נפרעין מן האדם מגופו אבל לא מממונו ואלו הן הכובש שכר שכיר…הכובש שכר שכיר דכתיב ביומו תתן שכרו וכתיב ביה והיה בך חטא ולא בממונך", לפי מדרש זה העונש הוא לא מגיע לממונו של האדם אלא עונשו בגופו של האדם ממש.

ובזוהר מצינו תפיסה מחמירה יותר וכך מובא בזוהר על ספר ויקרא: בתרגום לעברית: לא תעשוק את רעך ולא תגזול לא תלין פעולת שכיר אתך עד בקר. שואל, לא תלין פעולת שכיר, למה. ומשיב, אלא ממקרא אחר נשמע. שכתוב, ביומו תתן שכרו ולא תבא עליו השמש כי עני הוא ואליו הוא נושא את נפשו. לא תבא עליו השמש, היינו, הזהר, שלא תאסף בשבילו מן העולם, מטרם שיגיע זמנך להאסף. כש"א עד לא תחשך השמש וגו', שרומז על פטירת אדם מן העולם. מכאן למדתי דבר אחר. אשר מי שממלא נפש העני, הנה אפילו כשמגיעים ימיו להסתלק מן העולם, הקדוש ברוך הוא ממלא את נפשו, ונותן לו יותר חיים. לגישת הזוהר כל כך חמור עניין הלנת שכר שבכוחה להביא למותו המוקדם של האדם.

יתרה מזו המדרש באיכה רבה, מטיל אחריות חברתית לטפל ולמנוע תופעה של הלנת שכר, באופן שכאשר מבקש המדרש להסביר מדוע הגיע לעם ישראל עונש גלות וחורבן הוא תולה זאת, בין היתר, בהלנת שכר עובד. וכך הוא לשון המדרש:[1] נאמר גלתה יהודה, מעוני,…מעוני, על שעשקו שכר שכיר, דמו דאת אמר [=כמו שנאמר] לא תעשוק שכר שכיר עני ואביון".

צא ולמד

בין עובד למעביד יש הסכם פשוט העובד נותן למעסיקו עבודה – זו מתורגמת באמצעות כח, כשרון, או מאמץ שהעובד נותן למעסיק ולעסק, והמעסיק מנגד משלם לעובד משכורת. חובת המעסיק לשלם לעובד את משכורתו בזמן, היא חובה בסיסית, קיומית וכלל אינה טעונה צורך גדול בהצדקתה. ולכן ראוי נכון וחשוב לשלם לעובד את שכרו במועד, שאם לא כן המעסיק לפי מקורות המשפט העברי יכול להתבע על כך גם בידי שמיים.

יתר על כן הדאגה למילוי חובה זו אינה צריכה להצטמצם אך למישור היחסים שבין העובד למעביד אלא חובה זו מיגורה, טיפולה וההתמודדות איתה הינה מוטלת על החברה כולה.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

[1] איכה רבה (וילנא) פרשה א סימן כח

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
המקראות משלימים זה את זה
משה אהרון | 19-08-2021 18:10
אין חזרה .המקרא בויקרא דן בהלנה עקיפה של השכר שעולה כדי גזל בשונה מהעושק שחומש דברים. בחומש דברים יש אי מתן שכר עם השלמת העבודה לא כן בויקרא שם אין השלמת עבודה אלא יש רק פעולה. דהיינו בשלל מקרים כמו אלה :למשל שכר אותו לכרות עץ וצפוי היה שיסתיים בסוף היום והנה באמצע העבודה התקלקל או נשבר המסור. והמעביד במקום להביא לו כלי אחר ומיד ממסמס את הזמן ויוצא שבסוף היום לא סיים השכיר עבודתו ולכאורה אין בידו עבודה מלאה כפי שהתחייב רק פעולה חלקית ואין הוא זכאי לכאורה לקבל שכר עד למחרת עם השלמת העבודה באה התורה בויקרא לכנות עיכוב זה גזל בנוסף לעושק ההלנה או נניח שכר אותו לקטך פריא לארוז ולהעמיס על המשאית לקראת סוף היום והמעביד גורם למשאית לא להגיע אלא רק למוחרת הוא הלין פעולת שכיר גרם לדחיית השלמת העבודה . משה אהרון
2
ישר כח גדול
עורך דין | 21-08-2021 21:23
מאמר חשוב, תופעת הלנת שכר היא נגע רע בחברה, שיש למגרו, וטוב להציגו דרך הזוית של המשפט העברי