השר מתן כהנא ספד לרב יהונתן ילון זצ"ל "הרב של החיילים"

הבוקר (ה') הלך לעולמו ממחלה קשה הרב יהונתן ילון זצ"ל. הרב יהונתן, בוגר ישיבת ההסדר שעלבים לימד בת"ת בבני ברק.

לפני כ-20 שנה, לאחר מבצע חומת מגן ערך הרב סעודת הודיה לשניים מבני משפחתו שלחמו במבצע. הרב אמר שם שלא עשה מספיק לזכותם וקיבל על עצמו ללמוד איתם לימוד קבוע. עם הזמן הם צירפו את חבריהם ובהמשך נפתחה מרכזייה אליה צורפו במהלך השנים תלמידים רבים אנשי צבא וביטחון.

השיעורים של הרב החלו תמיד בסבב בו ברך כל תלמיד שנכח בלימוד באופן אישי. בשנים האחרונות הרב חלה במחלה קשה והקפיד עד לאחרונה ללמד על אף הקושי ולנסות להוסיף עוד שיעורים ותלמידים. בהלווייתו השתתפו קצינים וטייסים ובהם גם השר לשירותי דת מתן כהנא, שלמד איתו כ-15 שנה.

מתן כהנא ליד מיטת חוליו של הרב יהונתן ילון זצ"ל

הספד השר מתן כהנא לרב יהונתן ילון זצ"ל

הרב יונתן,

בפעם השלישית כבר הבנתי לבד.

"אני חייב שתעזור לי למצוא עוד תלמידים" כך פתחת את שיחת הטלפון.

בפעם השלישית כבר הבנתי: המחלה הארורה חזרה שוב.

אבל כל פעם אמרתי לך שאני רגוע. רגוע כי אתה באמצע משימה. רגוע כי העולם לא יכול בלעדיך. רגוע כי הקב"ה יודע שרק בזכותך מאות קציני ולוחמי צה"ל זוכים ללמוד בכל יום תורה.

ואחרי שש פעמים בהן ניצחת, הקב"ה החליט הבוקר שהוא חייב אותך לידו. ברוך דיין האמת.

גם לפני כמה חודשים, כשהמחלה חזרה שוב בפעם השביעית, אתה בשלך. "תביא עוד תלמידים".

ואני מנתק את השיחה וחושב לעצמי: מאיפה אתה מביא את הכוחות האלה?

כעת, אתה עומד לפני כיסא הכבוד, בבית דין של מעלה ונשאל האם קבעת עיתים לתורה.

ואנחנו כאן, מאות תלמידיך ואוהביך, מעידים עליך, שלא רק אתה קבעת עיתים לתורה, אלא שכל לימוד התורה שלנו – בזכותך הוא.

לפני כ 15 שנה התקשר אלי טייס מחיל האוויר ואמר לי שיש איזה אדם חרדי שרוצה ללמוד איתי כל יום קצת תורה. החלטתי לנסות. זכיתי להיות אחד מעשרת התלמידים הראשונים בישיבת "מירס", ככה קראנו למפעל הזה על שם הטלפונים שהיו אז בידי קציני צה"ל.

ומאז, הרבה דברים השתנו בחיים שלי, אבל דבר אחד היה קבוע- הלימוד היומי עם הרב יונתן.

"יש לך אפשרות?" ככה היית פותח את השיחה שלנו, לפעמים ב 12:30 בלילה.

כי הרב יונתן הוא לא אחד שמוותר ואם אני לא מתקשר אליו, אז הוא כבר ידאג להתקשר.

וכך, גם באמצע מבצעים ומלחמות, בשעות הזויות.

"יש לך אפשרות?".

ואני עונה לו "יאללה הרב. זריז". והוא היה צוחק, אומר הלכה אחת, מסיים בברכה הקבועה שלו ומנתק.

ולפעמים, כשהרב שמע שאני יותר נינוח, אחרי הלימוד הוא היה מבקש רשות להאריך בשיחה. והוא סיפר לי על עוד קצין שהצטרף, ועוד רופא שמטפל הפך לתלמיד, וסיפר על ההתקדמות בלימוד הדף היומי עם ישי ועל כמה כיף לו ללמוד עם מצנע, וגיא וגנני. ואני חושב לעצמי כמה זכויות הבן אדם הזה אוסף. ובזמן שכולם מדברים על קירוב לבבות- הוא ממש עושה את זה. יום יום, שעה שעה.

ולפעמים הוא היה מתקשר וברקע אני שומע רעש חזק של מוזיקה שמחה. "אני באמצע חתונה" הוא מנסה להתגבר על הרעש, "זזתי קצת הצידה כדי ללמוד איתך. תיכף אני מתחיל מרכזיה".

ולפעמים הוא מתקשר ונלחם על כל מילה שנאמרת בלחש מהמיטה בבית חולים. "מחר אם אפשר, תבקש עלי בתפילה" הוא מסיים את השיחה.

ולפעמים על הקו עונה אחד הילדים שלך או החתנים שלך, כי אתה ממש לא יכול, אבל אין מצב שיעבור יום שהקצינים שלך לא ילמדו.

וכך כל לילה. כל שעה עגולה מרכזיה, ובאמצע שיעורים פרטיים.

לפני שלושה שבועות זכיתי לבקר אותך בפעם האחרונה. נדהמתי לראות איך אתה מקבל את הייסורים באהבה. איך למרות הכאבים הקשים נשארת אופטימי. גם על חוש ההומור שלך הצלחת לשמור וצחקנו ביחד.

לשמחתי זכיתי להניח לך תפילין. ביקשת שנגיד ביחד קריאת שמע. כשהגענו לפרשת ציצית נישקת את הציצית שלי. אלה היו עבורי רגעים של קדושה מיוחדת, ובדיעבד אני שמח שכך זכיתי להיפרד ממך מורי ורבי.

פסי וכל משפחת ילון המורחבת- זו הזדמנות להגיד לכם תודה.

תודה על שנים ארוכות בהן חלקתם את הרב יונתן איתנו, עם קציני צה"ל שהיו כ"כ זקוקים לו.

שנים ארוכות שבמקום להיות אתכם, הוא היה איתנו.

מה ששלנו ושלו – שלכם הוא.

הרב יונתן אהובנו.

אנחנו כבר מתגעגעים.

תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.