אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

ללמוד מאברהם אבינו: לגרש מסתננים ועובדים זרים

בעוד שלגבי גירוש ישמעאל יש לאברהם אבינו פקפוקים, את בני הפילגשים הוא משלח בלי בעיה. הרב מאיר גולדמינץ לומד מכאן על היחס לערבים ולעובדים זרים

ללמוד מאברהם אבינו: לגרש מסתננים ועובדים זרים
  הפגנה נגד מסתננים בתל אביב (ארכיון פלאש90)

"ויוסף אברהם, ויקח אישה ושמה קטורה. ותלד לו את זמרן ואת יקשן ואת ישבק ואת שוח. ויקשן ילד את שבא ואת דדן. ובני דדן היו אשורים לטושים ולאומים. ובני מדין, עיפה ועפר וחנוך ואבידע ואלדעה, כל אלה בני קטורה.

ויתן אברהם את כל אשר לו ליצחק. ולבני הפלגשים אשר לאברהם, נתן אברהם מתנות, וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי, קדמה אל ארץ קדם." (בראשית פרק כ"ה פסוקים א'-ה')

בני הפילגשים אשר לאברהם, נשלחו את ארץ קדם, ויותר איננו פוגשים בהם (למעט מדין) לאורך התנ"ך כולו.

וכאן יש לשאול: הרי רק בפרשה הקודמת, כאשר אברהם נדרש לגרש את ישמעאל מעל פניו, כמה צער היה לו מהדבר הזה. כמה יסורים פנימיים. כמה צורך בשכנוע. כמה מעשים רעים נדרש ישמעאל לעשות, עד ששרה דרשה מאברהם לגרש  את "האמה הזאת ואת בנה". ואף אברהם לא נחה דעתו, עד אשר אלוקים בעצמו הורה לו, "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה".

ואילו בבני הפילגשים, אברהם משלחם ללא כל התלבטות. ללא תהיות. ללא כאב פנימי. וללא שעשו כל רע. מה פשר החילוק בין ישמעאל לבין בני הפילגשים?

את בן האמה יש לגרש

בנו המרכזי של אברהם אבינו הרי הוא יצחק. "כי ביצחק יקרא לך זרע".

מה תפקידו של ישמעאל? הגדרתו בפסוקים הינו "בן האמה". כביכול, מצבו המתוקן של ישמעאל, הינו לשרת את זרעו של יצחק.

אכן, ישמעאל, בנו הביולוגי הראשון של אברהם אבינו,  גם לו יש מקום בקדושה. מקום שלו יזכה לו, הוא יוכל לשרת את העם הנבחר. אף שמו מעיד עליו, כי שם שמיים טבוע בו. ישמע-אל. טבעיות של אמונה ואפילו קנאות דתית יש בישמעאלים. לו רק זכו, היו מממשים אותה בתפקיד המתאים למעמדם.

אלא, שהדם עולה לישמעאל לראש. לעיתים חש הוא, כי מעמדו רם משל יצחק. "אני נימולתי בגיל י"ג שנה ולא מחיתי, ואתה נימולת בן ח' ימים, בעת שלא היתה בידך הבחירה אם לחתום את גופך באות ברית קודש". וככזה, הוא מתחיל "לצחק". הוא מנסה לרשת את מקומו של יצחק. הוא בא בתביעה על הארץ. "בכור אני, ויורש פי שניים".

ברגע שישמעאל אינו מבין את מקומו, והוא מתאווה להינשא על יצחק ולרשת את הארץ תחתיו, הוא מאבד את מעמדו. כי מעמד של בן שפחה יש לו, ולא ירש בן האמה את מקומו של בן הגבירה.

פונה שרה את אברהם אבינו בתביעה, "גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק". ומפרש רש"י, "מתשובת שרה "כי לא ירש" אתה למד, שהיה ישמעאל מריב עם יצחק על הירושה". בעת שישמעאל דורש את ירושת הארץ, ומבטא בכך שאינו מבין את מעמדו, אין ברירה אלא לגרשו ממקומו.

אברהם אבינו מיצר על כך. אברהם מלא חסד, והוא היה רוצה, שישמעאל יתמלא מחסד זה מלא חופניים. שגם הוא יהיה קשור לקדושה. שישמעאל יכיר את מעמדו כבן האמה, ויזכה להתקשר לשכינה כפי מלא היכולת שמקומו נותן לו. צר לאברהם לגרשו. צר לו על אבדנו של ישמעאל. "לו ישמעאל יחיה לפניך". ישמעאל גם הוא נימול, ואף זוכה לישב בארץ בזמן שעם ישראל בגלות. אברהם אינו מגרשו, אלא כאשר שרה דורשת זאת, עקב רצונו של ישמעאל לרשת את הארץ במקום יצחק. רק הציווי האלוקי מביא את אברהם להכרה, כי אין מנוס, וישמעאל, שהיה יכול להיות שייך לקדושה, אבד ממנה. אך זהו אובדן, שצער גדול יש עליו. צער על מעשיו של ישמעאל, וממילא צער על הצורך לגרשו. "וירע הדבר מאוד בעיני אברהם על אודות בנו". פרש"י: שהיה רע בעיני אברהם על אודות בנו שיצא לתרבות רעה, ועל אודות הצורך לשלחו.

בני הפילגשים לא שייכים

לעומת ישמעאל ששייך לקדושה, אלא שהתרברבותו, סרחון מעשיו, ורצונו לרשת את הארץ, גרמו את הצורך לשלחו ולאבדו ממעמדו, בני הפילגשים לא נשלחו כי הם עשו משהו רע. הם פשוט לא שייכים. אין להם את היכולת לספוג את קדושת הארץ.

הם אינם משולחים מבית אברהם, כי הם עשו משהו רע. ואברהם גם אינו מתלבט בעת שילוחם, ואינו מיצר על כך. הם נשלחים אל ארץ קדם, כי הם פשוט לא שייכים. לא שייכים לארץ. "ויגוע וימת אברהם בשיבה טובה, זקן ושבע ויאסף אל עמיו. ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו. (שם פסוקים ח'-ט').

יצחק וישמעאל שייכים לקדושה, והם קוברים את אברהם אבינו במערת המכפלה. שאר בני הפילגשים, אינם מגיעים לשם. הם לא שייכים. כביכול, לא נקראו בניו אלא יצחק וישמעאל, והשאר אינם בניו. אינם בניו כי אין להם יכולת של שייכות לקדושה.

בין ישמעאלים לעובדים הזרים

דומני, שאנו בימינו נוכל ללמוד ממעשי אבותינו על המציאות בארץ, ועל היחס הראוי והנכון מול האתגרים העומדים לפתחנו. שהרי "מעשי אבות סימן לבנים."

הנה, הישמעאלים, אילו היו זוכים, היו יכולים לשבת בארץ, "בחצריהם ובטירותם", ולהיות בני האמה המסייעים לעם ישראל לשוב אל ארצו.

בתחילת תהליך שיבת ציון, היו רבים מבין בני ישמעאל, שהכירו בטוב שישפע עליהם, עם חזרת עם ישראל לארצו. הם ידעו גם ידעו, כי אף בקוראן שלהם מופיע, כי הארץ הקדושה שייכת לבני ישראל, וכי עם ישראל עתידים לחזור אליה. ורבים מהם מצאו עבודה אצל היהודים, ונתברכו גם הם מבכרת הארץ המוציאה את פירותיה אל בניה השבים אל גבולה.

ואכן, טוב זה, בהגדרתו היה במעמד של בן האמה. פועלים ערבים עובדים אצל המעסיק היהודי, ובונים את בתי היהודים השבים אל ארצם. ערבים שרוב תפקידי עבודתם היו בנקיון, תברואה, מלצרות וכדומה. תפקידים שבהגדרתם נדרשים לשרותם של אדוני הארץ.

אלא, שבמשך הזמן, חטאו הם בגאווה לאומית, וכישמעאל בשעתו רצו גם הם לרשת את הארץ ולגוזלה מאיתנו. כדרכו של ישמעאל הם החלו לצחק (ירי חיצים – רש"י שם) כדי לפגוע בבניו של יצחק, ובאו בתביעות על ארץ ישראל. דרכם המוטעית הזו, בסופו של דבר הביאה עליהם אסון ("נאכבה" בלשונם), ועוד תביא עליהם גירוש סופי מן הארץ, כדבר ה' ביד שרה אמנו "גרש את האמה הזאת ואת בנה, כי לא ירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק".

גירוש זה, נעשה הוא מחוסר ברירה. חוסר ברירה על הישמעאלים המצחקים, ורוצים לרשת את הארץ עבורם. חוסר ברירה וכאב גדול, על אובדן תיקונו של עולם, שהיה נאה יותר ומתוקן יותר, אילו הישמעאלים היו גם הם נהנים מברכת אברהם, ומשמשים את עם ישראל.

ובל נשכח, כי את האסון על האומה הישמעאלית, הביאו עליהם בעיקר ראשיהם שהסיתו אותם אל עבר הלאומנות הערבית. אך לא רק הם. גם עמי אירופה היו שותפים לעניין של "וילך עשו אל ישמעאל", ואליהם הצטרפו אנשים מתוכנו, שחשבו שבעוררם לדרוש את הארץ הם מבקשים את טובתם, ובמציאות, דוקא בכך הם מובילים אותם אל אסונם. כאשר האסון הגדול ביותר עבורם, הינו איבודם מן הקדושה.

כל זה ביחס לישמעאלים. בנושא העובדים הזרים, המסתננים וילדיהם, הסוגיה שונה לחלוטין. הם כלל אינם שייכם לקדושה. הם אינם צריכים לעשות דבר רע, כדי שנשלח אותם מהארץ הקדושה. על שילוחם גם לא צריכה להיות שום התלבטות, ושום צער. אותם צריך לשלוח, פשוט, כי הם אינם שייכים לכאן.

מתנות- בהחלט אפשר לתת להם, ישיבה בארץ לא! "ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות, וישלחם את ארץ קדם".

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
6 תגובות - 6 דיונים מיין לפי
1
ישר כח
| 24-10-2013 12:37
2
העולם לא שחור ולבן
יוסי | 24-10-2013 12:59
גם אם בתור ד"ת זה יפה ונכון המציאות הרבה יותר מורכבת..יש חוק בינלאומי שלפליט מלחמה יש מקום לפחות זמני במדינה אליה הוא מצליח לברוח. אנחנו לא נגרש אותו מיד ובלי רחמים רק כי הוא לא חלק מהקדושה הכללית של זרע בני שם.
3
ל-2
גד | 24-10-2013 22:11
החוק הבינלאומי?! ומה עם החוק של השם - מלך העולם!?
4
אם רק היו הערבים משרתים אותנו - הכל היה טוב...
שמאל אדום | 31-10-2013 2:31
פיכס...מאמר להקיא ממנו
5
תתבייש לך!
נכד של ניצול שואה | 31-10-2013 6:17
איך את מעיז להשתמש בצידוקים דתיים על מנת לשלול מבני אדם צלם אנוש. אנשים כמוך עם תפיסות פרמיטיביות של דת הם הסיבה המרכזית להיווצרות של אתאיסטים. גם סבא שלי היה פליט. אני לא מאמין שיהודי יכול להיות כולך חסר לב כלפי פליטים. תתבייש לך!
6
לנכד של ניצול השואה
נכד מקופח ומפוקח | 31-10-2013 13:59
אתה כ̶נ̶ר̶א̶ה מדבר מדבר מהבטן והוא מביא את דבר השם (שהיא התורה כידוע), כך שאין פה מה להתבייש כלל וכלל אלא לקום להעיז ולומר את האמת הא-לוקית, ואכמ"ל.