אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • פנחס: מנהיגות 'מופת' או מנהיגות 'ליבתית'

החובה המוטלת על איש ציבור ומנהיג ציבור המבקש לזכות באמון הציבור, ולהצליח בתפקידו הינה שאיפתו להיות דמות מופת. אם מנהיג אינו מקפיד ואינו נותן דעתו תמיד לכך שעליו להיות שכם אחד יותר בכל ובכל תחום, הרי שסופו שהציבור יזלזל בו

עו"ד על הפרשה  פנחס: מנהיגות 'מופת' או 'ליבתית'
  בנט משוחח עם ביידן (צילום: אריאל זנדברג)

פרשת פנחס נושאת עימה את פנייתו של משה לאל, ודרישתו לדעת  את זהות המנהיג שיכנס לתפקיד 'מנהיג עם ישראל'. פנייתו של משה אל האל, כפי שזו מופיעה במקרא: "וידבר משה אל ה' לאמור". היא ייחודית שכן, וכך מצינו במדרש: "אין בכל התורה כולה וידבר משה אל ה' לאמר אלא כאן אמר לו הודיעני אם אתה ממני תחתי", הסיבה לסגנון פניה זו מובא במקום אחר: "לפי שצרך לתבוע צרכי צבור אמר כאן וידבר משה אל ה'". בקשתו של משה מובאת בתמציתיות בדברים הבאים: "יפקוד ה' אלוקי הרוחות לכל בשר, איש על העדה".

עוד באותו נושא

פרשת פנחס: בנות צלופחד – על הדין ועל היושר


5

חז"ל וגם רבים מהפרשנים תהו בשאלת דרישתו של משה למנות אחריו מנהיג חליף. יש אשר סברו שראה משה את דרישתן של בנות צלפחד לקבל נחלה, אמר "הגיעה השעה שאתבע צורכי בני שירשו את גדולתי" ויש אשר סברו שמשה ראה את קנאותו של פנחס, ו'אות ברית שלום' שקיבל בעקבות קנאות זו וחשש שמא פנחס הולך לרשת את מקומו, והרי אין ראוי לקנאי לכהן בהנהגה. כך או כך משה מבקש לדאוג למנהיג ראוי לעם ישראל, שיקבל את המנהיגות בתום הקדנציה הארוכה של משה.

 

דרישתו של משה אינה דרישה טכנית אלא הוא מניח תשתית גנטית, מטען אישיותי-מנהיגותי שיש בו כדי להוות תנאי סף למנהיג היורש. הקריטריונים שמניח משה למנהיגות ראויה מנוסחים בפרשה באופן הבא: "אשר יצא לפניהם ואשר יבא לפניהם, ואשר יוציאם, ואשר יביאם, ולא תהיה עדת ה' כצאן אשר אין להם רועה". יש מפרשני המקרא אשר חילצו מפסוקים אלו עקרונות שמהם ניתן לשרטט את הקווים הרצויים למנהיגות ראויה. ר' משה אלשיך, תורכיה של המאה ה-16, אומר לנו שמנהיגות ראויה נבחנת בנפש, ובלשונו: "שתהיה נפשו גדולת האיכות על העדה" כלומר מנהיגות ראויה צריכה להיות זו שמצויה שכם אחד מעל העדה, ומעל הציבור.

דבריו של האלשיך, והדרישה אותה הוא מציב, 'נפש גדולת האיכות', היא בבחינת מושג 'שסתום', דרכו ניתן ליצוק משמעות וזו סובלת בתוכה פרשנויות הרבה, והפרשנויות טוב להן שלא יחתמו ויתפתחו בהתאם למציאות החיים.

הגוף הולך אחר הראש – והעם הולך אחרי מנהיגיו

דומה כי נכון לפתוח את פרשנות המונח בדרישה מהמנהיג להיות ולהיתפס בעיני הציבור 'כדמות מופת', כך למשל מתאר דוד המלת את תדמיתו הציבורי בספר תהילים: "כמופת הייתי לרבים, ואתה מחסי עוז". המלבי"ם, מפרשני המקרא, מבאר את דבריו של דוד המלך, וכך הוא משמיענו: רבים חשבו אותי כדבר מופת ופלא,

ר' יונתן אייבשיץ, מפוסקי ההלכה באשכנז במאה ה-18, קובע עקרון לפיו על האדם מוטלת החובה שלא לנהוג באופן מקולקל כדי שאחרים לא ילמדו ממנו, וכך הם דבריו: "כל העושה דבר רע, לא זו שמקלקל לעצמו, אף גם מקלקל לאחרים, כי אם יעשה אחד אלף מעשים טובים, לא ילמדו ממנו, ויאמרו, לא כל אדם, לו הכח והיראה לעשות כמתכונתו, ואם יעשה חובה אחת תיכף ילמדו ממנו, לומר אם פלוני עושה כך למה אגרע, ולכן יש להזהר מאוד לבלי לגרום רעה לאחרים". דברים אלו שמופנים לכל אדם ונכונים גם לאדם הפשוט צריכים להיות המסד הראשוני עליו מתחיל מנהיג לבנות את מנהיגותו.

החובה המוטלת על מנהיגי הציבור מוטלת עליהם לנוכח העובדה שעיני הציבור כולם נשואות אליהם, ומשכך פעולתם מתורגמת מיד לנורמת התנהגות ציבורית מחייבת, וכך מנוסחים הדברים בלשון חז"ל: "שכל מה שהגדולים עושין הדור עושה". ומכאן הדרך אל מדרון חלקלק לפיו לא ניתן יהא להעמיד חברה מתוקנת שכן כיצד ניתן יהיה להעניש חוטאים או לבוא בטענות לציבור אם מנהיגיו בהתנהגותם פועלים באותו אופן.

באוצר המדרשים אנו מוצאים: "שכשופטי ישראל ומנהיגי הדור וגדולנו הולכין בישרות ובתמימות ומתרחקים מן הכיעור ומן החטא, כך הם כל ישראל, שהגוף הולך אחר הראש, וכן מצינו במלכי ישראל כשהיה המלך פושע היו כל ישראל בפורענות וכשהיה המלך ירא חטא היו כל ישראל מדקדקין על נפשותיהם והיו בהשקט ובבטחה והיו מתגברין על שונאיהם".

ר' אברהם בנו של הרמב"ם בפירושו לתורה עומד על מנהיגותו של כהן, ממנה יתד ופינה למנהיגות בכלל, וכך הוא מתאר את אופייה של מנהיגות: "המנהיג שהוא הנכבד שלה והדוגמה שלה שאנשי העדה ילכו בעקבותיו וימצאו את הדרך הישר על ידו"

ר' יצחק אברבנאל, מפרשני המקרא, פילוסוף ומדינאי, פורטוגל המאה ה-15, עומד על שלוש חובות שחלים על המלך ועל המלך להיזהר בהם, אחד מהם הוא החובה המוטלת עליו היא לשאוף ולהיות מגדולי המעלה, וכך הוא קובע: "שהמלך מחוייב בשמירת המצות יותר משאר אנשים…לפי שהוא מראה מלוטשת לכל עמו שיביטו בו וילמדו ממעשיו לפי שההמון מטבעו להדמות אל גדולי המעלה בכל מה שיעשו כפי האפשר. הלא תראה שבהיות מלכי יהודה טובים וישרים בלבותם היה העם כלו מוזהר מפיהם ובהיותם רעים וחטאים לה' היו כולם רעים וחטאים נמשכים אחריהם. וכבר אמר פילוסוף אחד. שהמלכות כל עוד שהיה יותר מיוחד יהיה יותר מעויין ומובט מכל האנשים, ולכן יהיו פעולותיו למוד כולל עמו ומפני זה יאות למלכים יותר שמירת המצות ומדת היראה ושפלות הרוח לפי שהם יהיו קל וחומר לכל העם וכל ישראל ישמעו וייראו וכל העם יתיישר במעשיו".

אולם הסכנה הגדולה ביותר למנהיג שאינו מיישר אורחותיו ובהתנהלותו אינו מהווה דמות מופת הינה האפשרות לאבד את הלגיטימציה הציבורית, כך למשל מסביר ר' יוסף קארו, בחיבורו כסף משנה, את הסיבה מדוע אין מחזירים מנהיג שחטא ולקה משום, וכך הוא לשונו: "שבני אדם יזלזלו אותו".

מנהיגות מופת ולא מנהיגות ליבתית

הנה כי כן דומה כי החובה המוטלת על איש ציבור ומנהיג ציבור המבקש לזכות באמון הציבור, ולהצליח בתפקידו הינה שאיפתו להיות דמות מופת. חובה זו נובעת מהטעם הפשוט לפיו עיני כולם נשואות אליו, ופעולותיו מהוות מודל ודוגמה עבור הציבור ואם מנהיג אינו מקפיד ואינו נותן דעתו תמיד לכך שעליו להיות שכם אחד יותר בכל ובכל תחום, הרי שסופו שהציבור יזלזל בו.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט, ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
"קח לך" לעתיד אני לוקח לי - משיח
משה אהרון | 02-07-2021 15:15
גילה הקבה למשה מי יתמנה לעתיד לבוא משיחם של ישראל . ואשר גם יבטל את תורת הקורבנות . אמר לו הקבה אתה אומר יפקד . ואני מוסיף ומגלה אוזנך בבחינת : פקוד יפקוד . להודיעך גם מי יהיה לעתיד לבוא משיחם של ישראל אתה אמרת : אלוהי הרוחות לכל בשר . ואני מגלה לך לא רק איש אשר רוח בו שיהא בבחינת : קח לך .עתה אלא מגלה אני לך כל אנשי הרוח לעתיד לבוא ואשר מהם אני אקח לי איש להיותו נגיד ורועה על עמי . ואשר יבטל אש של קורבנות וידאג סוף סוף לרוח סיני האמיתית לאישיי הרעבים - להאכילם לחם. שביזיון הוא שמדמים כמאכילים חלילה את האלוהים לחם ועוד לחם בבחינת - אש של בשרים. לפיכך, נסמכה פרשת הקורבנות . שמשיח מבטל לא רק תורה נפסדת זו של הקורבנות. אלא גם יוכיח כי עולת התמיד העשויה בהר סיני היא אותו ריח הניחוח בבחינת ניחוחי . המופק מהאכלה של בני אדם רעבים כאמר [לחמי - לאנשי הרעבים]. מש אהרון
2
כיבוש והנחלת הארץ היא אך "רוח" אחת . לעתיד
משה אהרון | 02-07-2021 15:30
משיח - איש של כל הרוחות . לכתחילה ביקש משה שהקבה ימנה במקומו משיח וגואל לישראל בבחינת : איש של כל הרוחות . אמר לו הקבה ליידע תדע שמו של משיח אך אין אתה ממנה עתה אלא אך איש של רוח אחת של ההתנחלות וכיבוש נארץ. שנאמר : קח לך....לעתיד אני ממנה איש של כל הרוחות - משיח. והיה אם יש קורא לדברים, והיה בהם שביב של קורת רוח ו/או יישוב הדעת, אנא חמישה לצדקה כי ממנה תוצאות חיים של גאולה. והאומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם.
3
כדאי מאוד לקרוא
קול העם | 04-07-2021 10:41
הדברים הנכתבים הולמים את האידאל הרצוי, המציאות בה אנו חיים אינה בריאה