אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • קרח: ענישה קולקטיבית

עד כמה חשוב העקרון הבסיסי לפיו ענישה צריכה להיות מופנית אך ורק לחוטא. ולכן אין להעניש אף אדם מלבד החוטא עצמו. ושוב אזכיר לעקרון לפיו אדם בחטאו ובחטאו שלו בלבד ייענש, אינו אבסולוטי ולצד העקרון ניתן לזהות חריגים, מקרים מפניהם העקרון נסוג

עו"ד על הפרשה • קרח: ענישה קולקטיבית
  (צילום: גילי יערי/פלאש90)

עו"ד על הפרשה • קרח: ענישה קולקטיבית

פרשת השבוע מקפלת בתוכה את אחת מתנועות ההתנגדות הגדולה שקמו למנהיגות דור המדבר. קורח ועדתו מטיחים בפני משה ואהרון את הטענה הבאה: "ויאמרו אליהם רב לכם כי כל העדה כלם קדשים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י, צרפת המאה ה-11, מגדולי פרשני המקרא, עיקר טענתם היתה: "הרבה יותר מדאי לקחתם לעצמכם גדולה", במילים אחרות קורח ועדתו מלינים על 'נפוטיזם' מקראי, כמו שמתאר המדרש "אתה מלך, ולאהרון אחיך עשית [=מיניתה] לכהן גדול, ולא צווה ה' אלא מדעתך אתה נותן שררה לכל מי שתרצה".

עוד באותו נושא

פרשת קרח: מה בין מהפכנות לשמרנות?


19

כדי לבחון את המינויים מוצע לערוך בדיקה אשר תוכיח ותאמת את תקינות מינויו של אהרן לתפקיד 'כהן גדול'. הבדיקה היתה תלויה בהתערבות שמימית הראתה מעל לכל ספק שהבחירה באהרון לא נבעה מאינטרסים פסולים, או ממניעים זרים ונגיעה אישית של משה.

טענתם המקוממת והאינטרסנטית של קורח ועדתו, מכעיסים גם את אלוקים, ובדבריו למשה ואהרן מצוה האל, "הבדלו מתוך העדה הזאת ואכלה אותם ברגע", כלומר האל מבקש ממשה ואהרן שיתרחקו מהעדה, 'הבדלו' מעם ישראל כדי שאשמיד אותם. תשובת משה לנוכח גילוי רצון האל היא מרתקת, וכך תוהה משה בפני ה': "ויאמרו אל אלוקי הרוחות לכל בשר, האיש אחד יחטא ועל כל העדה יקצוף".

משה בטיעון סנגוריאלי יוצא כנגד האפשרות להחיל עונש קולקטיבי על עם ישראל רק בגלל חטאו של אדם אחד, לתפיסתו של משה יש לדחות את התפיסה של ענישה קולקטיבית.

מרתקים בהקשה זה דבריו של ר' שמשון רפאל הירש, הרש"ר הירש, שמסביר את תורף טענתו של משה רבינו, וכך הוא כותב: "גלוי וידוע לפניך שרוחות המוני עם מתלהטות בנקל על ידי טענות מסנוורות, ואדם כקורח, העולה עליהם ברוחו והנהנה מאימון שלא נפגע עד כה, עלול לאחוז את עיניהם ולגרור אותם לחטא. כאשר המונים יוצאים לפשע, הרי האשמה תלויה בדרך כלל במסיתים אחדים בעלי מעמד מיוחס. כשבשר ודם מתערב אחר כך כנגד הפשע, נפגעים בדרך כלל ההמונים המוסתים שאשמתם פחותה, ואילו המסיתים האשמים באמת אינם באים על עונשם. אך אתה "אל אלהי הרוחת לכל – בשר": הואיל ואתה "אל" כל – יכול, יש לאל ידך להיפרע מכל אדם שהוא אשם; והואיל ואתה "אלהי הרוחת לכל – בשר", אתה מכיר בחכמתך את מידת אשמתו של כל אדם:

האיש אחד…. קרח לבדו הוא האשם, ואילו העם המוסת זכאי ליהנות מחסדך. כבר הערנו פעמים אחדות במאורעות דומים: כאשר הקדוש ברוך הוא מביא את משה לכלל תפילה, הרי הוא מעורר בליבו את הבנת דרכי הנהגתו; הוא מעלה את רוחו, כביכול, לחשוב עמו את מחשבת ההנהגה האלוהית".

הרש"ר הירש תובע מהאל היפרע אך ורק מהאחראים, מאלו שחטאת העם רובצת לפתחם, שכן, ורכך מסביר הרש"ר הירש, במקרה שלנו קורח שמעמדו היה רם, וניתפס בעיני הציבור כדמות ציבורית, חשובה, ראויה ומשמעותית, ניצל את מעמדו כד לשלהב את רוחות ההמון. התלהטות רוחות הציבור נבעו מסנוור שהציבור לקה בו לנוכח אישיותו של קורח. ולכן אלמלא קורח העם לא היה חוטא ואם יש להעניש משהו זה את קורח וקורח בלבד.

האל מקבל את טענת משה, ובהתאם לעקרון אשר נשנה בתורה בנביאים ובכתובים ולפיו: "איש בחטאו יומת" והעונש מוטל על קורח, עונש ייחודי ופלאי כפי שמתארת לנו הפרשה: "ותפתח הארץ את פיה ותבלע אתם ואת בתיהם ואת כל האדם אשר לקרח ואת כל הרכוש".

מתוך המתואר בפרשה אבקש להרחיב על סוגיית הענישה הקולקטיבית, אבקש לבחון אותה דרך הכלל, ולעת הזאת לא נעסוק בחריגים.

איש בחטאו יומת

אחד הפסוקים המבטאים את העקרון המחיל ענישה על החוטא, ומבקשת להימנע ממצב בו אדם שלא חטא גם לא ייענש מופיע בדבריו הנביא יחזקאל אשר קובע: "הנפש החטאת היא תמות בן לא ישא בעון האב ואב לא ישא בעון הבן צדקת הצדיק עליו תהיה ורשעת רשע הרשע עליו תהיה". העקרון הוא פשוט רק החוטא ישא בעונש על מעשיו, אין מגלגלים ענישה על צד שלישי בגין מעשיו של אדם אחר. גם אם קיימת קרבה בין החוטא לצד שלישי, כגון אב ובן, כל אחד ישא בעונשו ואין להעניש בן בגלל חטאי אביו, ולא אב בגלל מעשיו של בנו.

העקרון לפיו יש להזהיר מלהעניש אדם חף מפשע, אנו מוצאים גם בקריאתו המפורסמת של אברהם, שעה שעמד ונשא דברי סנגוריה ולימוד זכות על אנשי סדום, כאשר הוא פונה לאל ואומר: "חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והיה כצדיק כרשע, חלילה לך השופט כל הארץ לא יעשה משפט".

הדיה של תפיסה זו נמצאת בהנהגת האל את העולם, כך למשל כאשר האל מבקש למחות את עם ישראל ולהקים עם חדש שיצא ממשה, מבקש משה "ועתה אם תשא חטאתם, ואם אין מחני נא מספרך אשר כתבת".

התורה עוצרת את הדברים בדברי משה ולא מתארת את תגובת האל, אולם תשובת האל מצויה בפירושו של ר' משה בן נחמני, הרמב"ן, מגדולי חכמי ספרד של המאה ה-12, שמתאר לנו את הדו שיח באופן מלא יותר, וכך הוא כותב: "מספרך, מכל התורה כלה, שלא יאמרו עלי שאיני כדאי לבקש עליהם רחמים. וא"כ מה תשובה השיבו הקדוש ברוך הוא מי אשר חטא לי אמחנו מספרי, ואין אחר למחות מספרו". במילים אחרות תשובתו של האל לבקשת משה הינה 'הבקשה נדחית', וכל כך למה, משום העקרון לפיו עונש יש להשית רק על החוטא ולא על אדם אחר.

על עקרון זה כותב הרב אברהם יצחק הכהן קוק, הראי"ה קוק: "שהאיסור לענוש את מי שאינו חייב, בעבור חטא החייב, למדנו מהמקרא המפורש של לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות, שמזה למדנו קל וחומר שאנשים זרים לא יוכלו להיענש בגלל חטא של אחר, ומשום הכי [=משום כך] אין כח ביד חכמים לעשות כן, דזה מקרי [=נקרא] כבר לעבור על דברי תורה".

לתפיסתו של הראי"ה קוק הרעיון לפיו לא מענישים אדם על חטאו של אחר נלמד באמצעות כלים לוגיים, ודרך המידה של קל וחומר, אם העקרון לפיו כל אחד נושא בחטאו חל בקרבה שבין אב לבן, כאן ניתן היה לסבור שאב ובן הם חד. ההיגיון מחייב שיחול גם כאשר לא קיימת זיקה בין האדם לבין מבצע העבירה.

שאלה מעניינת מגיעה לפתחו של ר' שלמה בן אדרת, הרשב"א, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13, שנשאל: "שאלתם תקנה התקינו בעיר לענוש [=להעניש] כל העובר עבירה ומנו ברורים על זה והברורים יכולין לקנוס ממון את העובר ושיהא הקנס לברורים. הרקע החוקי באותו מקום שנבחרי הציבור ומנהיגיו קיימת סמכות חוקית להשית קנס על כל מי שעובר עבירה. לנוכח המצב החוקי מגיעה השאלה: "ועכשיו היתה ללוי מניקה אחת יהודית שתניק לו את הילד ואותה מניקה הלכה ביום טוב אחרון של פסח לרחוץ בנהר. המצב העובדתי מתאר אדם ששכר את שירותיה של אשה יהודיה כדי שתניק את ילדו. והנה אותה מינקת נתפסה כשהיא עוברת עבירה כאשר היא רחצה בנהר.

במצב דברים זה ולנוכח הסמכות החוקית שעמדה לנבחרי הציבור ביקשו נבחרי הציבור להשית קנס על אותו אדם ששכר את שירותיה של המינקת. וכך הוא לשון הכתוב: "והברורים תובעים מלוי קנס שרצו לקנוס אותו על מה שעשתה מיניקתו. ולוי נשבע שבועה בתורה שלא ידע בכל אלה שום דבר. ועוד כי המניקה אינה מן העיר ואינה יושבת עמו אלא שבאה עם בתה מעירה לחוג עמו וחלתה בתה ואמרה לה חכמה קחי שמן ומלח ורחצי את בתך והשליכי בנהר ותתרפא, והיא לקחה את בתה כדי שלא יחשדוה העכו"ם כעושה כשפים ומשלכת בנהר. הודיעני אם יש לקנוס אותה בכך אם לא".

בתשובה לשאלה זו משיב הרשב"א: "רואה אני את לוי פטור לגמרי מכמה טעמים. האחד שהמניקה אינה שלו והוא אינו מתחייב על מה שיעבור ויעשה כל אורח שיכנס בביתו…" הרשב"א מתנגד בכל תוקף לאפשרות לפיה יושת על אותו שוכר של המינקת קנס בגין העבירה של אותה מינקת. הרציונל לשיטתו מושתת על התפיסה לפיה ניתן להעניש צד שלישי בגין מעשיו של אדם אחר יגרום למצב שאנשים מסוימים יפגעו ויזיקו ולו בשביל שהאחריות תתגלגל לצדדים נוספים.

עד כמה חשוב העקרון הבסיסי לפיו ענישה צריכה להיות מופנית אך ורק לחוטא. ולכן אין להעניש אף אדם מלבד החוטא עצמו. ושוב אזכיר לעקרון לפיו אדם בחטאו ובחטאו שלו בלבד ייענש, אינו אבסולוטי ולצד העקרון ניתן לזהות חריגים, מקרים מפניהם העקרון נסוג.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט, ובעלים של משרד עורכי דין

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
תענוג צרוף
עו"ד | 13-06-2021 22:14
איכותי, בהיר, מעניין ונגיש
2
הנסיונות של בני האדם לאתגר את המשפט האלוקי פא
משה אהרון | 14-06-2021 8:13
פאטטיים. המשפט לאלוהים הוא. וככזה לעולם אין המשפט האלוקי יכול להיות שקוף וברור בעיני בני האדם עד תום . יש בו מכלול אין סופי של רבדים, שאין מח האדם יכול לשכלל בזמן נתון וביום פקודה לכלל מסקנה אופרטיבית אחת . השפיטה האלוקית היא כולית והיא מכלילה אין סוף פרטים ויסודות שנעלמים מעיני האדם. לכן בהגדרה כל מה שהאלוהים עושה בדין הוא. ואין הוא נכלל בענישה שאינה ממוקדת או בענישה קולקטיבית פסולה. כך שכל הדיון הפילוסופו של : איש בחטאו יומת הוא דיון עקר. תוצאה של תסכול האדם וניסיון מיותר מטעמו להבין בנעלמים או הנסתרות . פועלו של האדם הוא במישור מקביל אחר . ניסיון לגיטימי להמליך את מידת החסד על מידת הדין ........ משה אהרון.
3
מרידה בה' היא גם עניין נסתר שבלב
משה אהרון | 14-06-2021 8:24
בסד. להשקפתי, בטעות מזהים את פרשת קורח כפרשה של מחלוקת או ערעור סמכות ההנהגה. הסיפור של התלונות על משה ואהרון היה קצה ופניה הסמויים של המרידה העמוקה יותר - בה' .שכך במפורש אומרת התורה : והשיכותי מעלי את תלונות בני ישראל ,אשר הם מלינים עליכם. התלונות הם עלי. אבל מוסווים הם בתלונות עליכם כהנהגה. וכן גם במקרא הנוסף : אתה וכל עדתך הנועדים על ה'. כך גם כי נאצו האנשים האלה את ה'. כשיש הכחשה או כפירה באלוקות ,מעמידים המכחישים או הכופרים את הבריאה כמי שנבראתה מאליה. לכן עונשם היה בבריאה חדשה שתכחיש במידה כנגד מידה את חיותם כבני אדם. לאושש גם את הקשר שבין הבריאה לבורא. הנה כי כן ,פרשת קורח יותר משהיא פרשה של מחלוקת או ערעור על ההנהגה. היא במהותה העמוקה - מרידה בה' מרידה בבורא העולם. שהתשובה חייבת להיות מידית ובמעשה של בריאה חדשה ולא סתם בריאה חדשה אלא כאמור אותה המעלימה את האדם המורד בעודו חי. משה אהרון
4
לא להתבלבל בין שפיטת אדם לשפיטת האל.
משה אהרון . | 14-06-2021 8:39
השפיטה עלי אדמות הואצלה לאדם, כהיכרח קיומי. שללא משפט יחסי כל שהוא, לא יהיה סדר בעולם. החיים יהפכו לשפטים של איש ברעהו. ולכן משפט בני האדם הוא אך במסגרת אמת יחסית היכרחית,עםשולי בטחון אלוקיים. שוליים של תיקון אלוקי משלים נסתר [השכינה נוכחת בכל משפט] מחד בכדי לקיים משפט כלומר להמנע מ- שפט [שפטים כאמור] ומאידך להותיר לההשגחה העליונה את תיקונו של המשפט או השלמתו בראייה האלוקית הכוללת במסגרת מימוש .האמת האלוקית המוחלטת. משה אהרון