קראתי את דבריו של אבי פרל שלא צריך לנחם את בניו של מרן מאור ישראל זצוקללה"ה עד שיתנצלו.

ראשית כל – אבלם הוא אבל העם כולו ובהסתלק הצדיק צריך לשמור על אחדות וקירוב עד כמה שאפשר ולא להקצין מחלוקות עוד יותר.

שנית – גם הרב זצ"ל וגם בני משפחתו בעלי אהבת ישראל גדולה מאוד מאוד. הם מכירים ומוקירים את הציבור חובשי הכיפות הסרוגות.

היצר אוהב לנסות אותנו בפילוג ואנחנו נשיב באחדות ואנחנו אוהבים אהבה שאינה תלויה בדבר וכן אני סמוך ובטוח שגם משפחת הרב זצ"ל אוהבת כל יהודי וכל אדם אחרת הם לא היו זוכים לכל היקר והגדולה הזו וכידוע לכולם כמה סיכן נפשו הצדיק ע"ה להטיב ליתום ועגונה ולכל יהודי בצרה וכאב את כאב כל העם.

מעבר לכך, היעלה על דעתנו לצער יתומים? לעבור על איסור דאורייתא בשביל כבוד? ח"ו זה שקר וכזב, אפילו חברי כנסת ושרים שאינם שומרי תורה ומצוות חלקו כבוד לצדיק והצהירו "הבה נשכח את האמרות הפוליטיות" (עיין בYNET וכיכר השבת ובסרוגים).

הבה נלמד מרבותינו הקדושים מרן האור הגדול הרב קוק זצ"ל ותלמידו הגדול חכם הרזים הרב יעקב משה חרל"פ זצ"ל שהיה יהודי שחירף וגידף אותם עד מאוד וגם היה עני מרוד והצדיקים דאגו לו לדירה חינם אין כסף בלי שידע שהם עומדים מאחרי זה שלא יתבייש או יסרב.

ועוד אמר הגרי"מ חרל"פ זצ"ל שאת שונאיו הוא זכה לאהוב אהבה הגולה ומחל להם ואם הרב מחל שהוא באמת היה מלך ומנהיג ק"ו שאנו שרוצים ללמוד מתורתו ומדותיו צריכים לעשות. (עיין בספר שירת הים שכתב נכדו הי"ו).

עלינו לא לפעול מהבטן מתוך סערת רגשות, צריך להתנהג כבני תורה להתפלל שיחוננו ה' וינחמנו בביאת גואל צדק "ובלע המוות לנצח" וזכה לראות בנחמת ציון ובבנינה ובגאולת העם והארץ ובהרמת קרנה של  תורה ובשמחת חנוכת בית המקדש.

שולח תנחומים למשפחה הרוממה, באהבת עולם, תודה על מפעליכם הגדולים והיקרים, תנוחמו מן השמים ותזכו לראות מהר בנחמה.