'סימן רע הוא למפלגה, אם היא חושבת שרק עמה הוא מקור חיים, של כל החכמה וכל היושר, וכל זולתה הכל הבל ורעות רוח.' (אגרות הראיה . כרך א . יח)
שלושה כוחות באדם ובנפש
מאז סיום הבחירות נבחרי הציבור מתלבטים בין אופציה של ממשלה צרה, שמביאה לידי ביטוי ערכי ימין של שמרנות ולאומיות לבין ממשלה רחבה שמכונה בתקשורת בשם "ממשלת שינוי" או שמא יהיו בחירות חמישיות. הימים הקרובים הם ימי ההכרעה בין האופציות השונות. מעבר למשחק הפוליטי מאחורי האופציות השונות עומדים ערכים שונים.
בפסקה מפורסמת בספר אורות (אורות התחיה י"ח) מחלק הרב קוק את הפוליטיקה היהודית בזמנו לשלוש 'מפלגות':
"שלשה כחות מתאבקים כעת במחננו,. הקודש, האומה, האנושיות…
האחת האורתודוכסית, כמו שרגילים לקראתה, הנושאת את דגל הקודש, טוענת באומץ, בקנאה ובמרירות, בעד התורה והמצווה …. השנייה היא הלאומית החדשה, הלוחמת בעד כל דבר שהנטיה הלאומית שואפת אליו…
השלישית היא הליברלית, שהייתה נושאת את דגל ההשכלה בעבר …היא אינה מתכנסת בחטיבה הלאומית ודורשת את התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר"
הרב קוק ביפו
הרב קוק מחלק את הפוליטיקה של הישוב היהודי למפלגות שמניפות את הדגל הדתי (מפלגות "דתיות"?) ,מפלגות שמניפות את הדגל הלאומי (מפלגות "ימין"?), ומפלגות שמניפות את דגל הערכים הכלל אנושיים (מפלגות "שמאל"?). ייתכן שאם המאמר היה נכתב בימנו היו מתווספות גם מפלגות שמייצגות את בני המיעוטים.
על פי הרב קוק שלושת הכוחות הללו הם לא רק כוחות מפלגתיים של אלא הם גם כוחות פנימיים שנמצאים בנפש של כל אחד ואחת מאתנו- בכולנו יש שאיפה לערכי הקודש, לערכי הלאום ולערכי ההומנזים. במצב מתוקן שלושת הכוחות עוזרים זה לזה ומאזנים זה את זה. אם הלאומיות תהיה לבדה היא יכולה ליפול לבור הלאומנות והגזענות, אם הקודש יהיה לבדו הוא יכול ליפול להסתגרות ובדלנות ואם האוניברסאליות תהיה לבדה היא יכולה ליפול לחוסר זהות ולאבדן הזהות עצמית.
הסיבה העיקרית לפילוג בין שלושת הסיעות טמון בכך שכל אחד מתמקד בצדדים הרעים והקיצונים שיש בסיעה האחרת במקום להבין שיש לו מה ללמוד מהסיעות האחרות אם הוא רק יביט בהן בעין טובה:
"כשאנו סוקרים בחיינו ורואים אנו, שהכוחות הללו, למרות תעודת התמזגותם, הולכים הם ונפרדים, הננו נקראים לבוא להצלה. יסודתו של הפירוד היא בצדדים השליליים שכל כוח רואה בחברו...וכל בעל כוח מיוחד מלא הוא רק מרץ של אש ביחש (=ביחס) לשלילתו של הכוח האחר או האחרים שאינו חפץ להכירם"
יש חשיבות אמיתית לכל אחד מהקולות
אפשר להשתמש במשל קצת ציורי, ולטעון שאם היה בידינו אופציה ללחוץ על כפתור ולהעלים את כל "החרדים" או להעלים את "השמאלנים" אז ודאי שלא היינו בוחרים ללחוץ על הכפתור!. שהרי, לפי הרב קוק, יש חשיבות אמיתית לכל אחד מהקולות- הקול האורתודוקסי זועק על חשיבות המסורת, ולצידו הקול הלאומי מרים את דגל המדינה והארץ ,והקול האוניברסלי מעלה על נס את חשיבות טוהר הנשק וערכי המוסר. שלושת הקולות הללו צריכים לבא בהרמוניה ולתת גבול זה לזה כנגד הקיצוניות . כפי שמסיים הרב קוק את דבריו:
" הדבר מובן, שבמצב בריא יש צורך בשלשת הכוחות האלה גם יחד… כי הקודש, האומה והאדם, יתדבקו יחד באהבה אצילית ומעשית… להכיר בעין יפה כל אחד את התפקיד החיובי של חברו... שכל אחד…ידע איך להשתמש בכוחות שהם מוצאים להם מקלטם באנשים אחרים ובסיעות אחרות, למען ישלים את עצמו ואת סיעתו…
האם הציונות הדתית עומדת במשימה שהרב קוק ייעד לה?
אחת ההצלחות הגדולות של הציונות הדתית היא האיחוד בין הקודש לבין האומה בין שני עצי הזית שמופיעים בנבואת זכריה ובסמל מדינת ישראל, בין תורה ועבודה. הציוני-דתי רואה את עצמו כיותר לאומי מאחיו הציוני-חילוני שהרי אצלו הלאומיות נחשבת כמצווה ולכן במקרי קצה הוא ימסור עליה את הנפש, באופן דומה, הציוני-הדתי רואה את עצמו כיותר דתי מאחיו החרדי, מבחינתו הוא מקיים יותר מצוות מהחרדי, שהרי הוא מקיים גם את מצוות "ההליכה לצבא" ואת מצוות "הנפת הדגל" ביום העצמאות.
ריקודים בישיבת הר המור (צילום: אהרון קורן/ פלאש 90)
אבל דווקא לאור הצלחת האיחוד בין הקודש והאומה מתבלטת עוד יותר העובדה שהציונות הדתית נטשה, במידה מסוימת, את הצלע השלישית של ההומזנים, הצלע של "התוכן האנושי הכללי של ההשכלה, התרבות והמוסר".
הציונות הדתית בחרה בשני חבלים במקום לבחור בחוט המשולש שלא במהרה ינתק. נטישת הצלע האוניברסלית של זכויות האדם והכלליות היא זניחת חזונו של הרב קוק. ופוגעת בשיווי המשקל המשולש שבו האמין הרב קוק.
משלוש סיעות לארבעה מעגלים
באורות הקודש מרחיב הרב קוק את שלושת הכוחות לארבעה מעגלים. בדומה לזריקת אבן לתוך אגם שבו נוצרות אדוות שהולכות ומתרחבות. המעגל הראשון הוא האינדיבידואל (העצמי) שמתרחב אל המעגל הלאומי, שגדל אל המעגל הכלל אנושי (הומניסטי) שמתרחב אל עבר המעגל האקולוגי. וכך כותב הרב:
יש שהוא שר שירת נפשו, ובנפשו הוא מוצא את הכול, את מלא הסיפוק הרוחני במילואו. ויש שהוא שר שירת האומה…והוא מתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל…
ויש אשר עוד תתרחב נפשו עד שיוצא ומתפשט מעל גבול ישראל, לשיר את שירת האדם, רוחו הולך ומתרחב בגאון כללות האדם והוד צלמו, שואף אל תעודתו הכללית…
ויש אשר עוד מזה למעלה ברוחב יתנשא עד שמתאחד עם כל היקום כולו, עם כל הבריות, ועם כל העולמים, ועם כולם אומר שירה…"
מפלגות "השמאל' מדגישות את שיח זכויות האדם ("שירת האדם" בלשון הרב קוק) ואת השיח האקולוגי ("שירת היקום"). לדעתי, קיימת סכנה ב"קפיצה" מעל שני המעגלים הראשונים, סכנה שמרוב דאגה ל"אחר" ולכדור הארץ תשכח לדאוג לעצמך או לבני עמך.
הסכנה שבקפיצה, השרה להגנת הסביבה הנכנסת? (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)
לעומת זאת מפלגות "הימין" בחרה להדגיש את שני המעגלים הראשונים. מעגל האינדיבידואל ("שירת הנפש" בלשון הרב קוק) – שבא לידי ביטוי בבחירת שיטת כלכלית קפיטליסטית (לדוגמת 'תכנית סינגפור' של מפלגת ימינה), והמעגל הלאומי ("שירת האומה") שבא לידי ביטוי בניציות פוליטית ובקידום ההתיישבות והריבונות.
אבל הציונות הדתית בחרה להיעצר בשני המעגלים הראשונים ולא להוביל את השיח ההומניסנטי ואת השיח האקולוגי, בכך היא ויתרה על השאיפה להגשים את חזונו של הרב קוק- חזון של שלמות שבו ארבעת המעגלים מזינים זה את זה ומרחיבים זה את זה, כדברי הסיום של הרב קוק:
ויש אשר עולה עם כל השירים הללו ביחד באגודה אחת, וכולם נותנים את קולותיהם… שירת הנפש, שירת האומה, שירת האדם, שירת העולם, כולן יחד מתמזגות בקרבו בכל עת ובכל שעה. והתמימות הזאת במילואה עולה היא להיות שירת קודש…ישראל שיר אל, שיר פשוט, שיר כפול, שיר משולש, שיר מרובע. שיר השירים אשר לשלמה, למלך שהשלום שלו.
יאיר טיקטין הנו המנהל החינוכי במכינת עמי-חי, מכינה מיסודה של המועצה הציונית בישראל, מכינה קדם צבאית מעורבת של בנות ובנים, חילונים מסורתיים ודתיים בקבוץ כרמים שבצפון הנגב.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
