אנו עוברים ימי הסלמה ומלחמה בכל גזרות הארץ. אך למרות הכל, אין מה שיעצור את החוסן הנפשי והלאומי של עם ישראל. אמש (ג') בקריית ארבע, נערכה חגיגת בת המצווה בהפתעה של משי, נערה ממושב שובה שבגבול רצועת עזה.

"האירוע היה צריך להתקיים לפני ערב חג השבועות", מספרת נטלי שמואל אם המשפחה. "כשראינו שהתחיל סבב לחימה שסיומו לא נראה באופק, הודענו למשי בצער רב שנאלץ לדחות כרגע את האירוע. משי לקחה את זה קשה, היא כל-כך חיכתה ליום הזה שכולו שלה, השמלה שלה כבר הייתה מוכנה. אבל למרות העצב הזמני, החלטנו לבטל. היא קיבלה זאת בקושי אך בהבנה."

משי והוריה במסיבת בת המצווה אמש (צילום: באדיבות המשפחה)

"אנחנו 7 נפשות ואין לנו ממ"ד בבית" היא מספרת על ההחלטה להגיע לקריית ארבע. "יש לי 2 ילדים קטנים בני 4 ו-7 שסובלים מפחד וחרדה בכל פעם שנשמעת האזעקה. אנחנו צריכים לרוץ מחוץ לבית למיגונית הקרובה, הילדים ישנים צפופים על מזרנים. זו לא מציאות".

"בסבב הנוכחי, כשראינו שהרוחות לא נרגעות, החלטנו לארוז הכל ולנסוע ישירות להורים שלי המתגוררים בקרית ארבע." היא מוסיפה, "יכלנו לנסוע לנפוש בכל מקום שהציעו לנו בארץ, אבל בחרתי מקום שהילדים שלי ירגישו בו בבית, בנוח. בלי לטרטר אותם ממקום למקום כל כמה ימים, במיוחד בתקופה כזו."

באדיבות המשפחה

הגעתם לקרית ארבע. מאיפה הגיעו המתנדבים והיוזמה?

"ישבתי לשוחח עם חברה של אימי ובין הדברים סיפרתי לה על ביטול האירוע. היא הציעה לשלוח הודעת ווצאפ לכל היישוב, ואמרתי מה כבר יקרה אם ננסה", מסבירה נטלי ומספרת שהיא לא הייתה מוכנה להתרחשות ולהתגייסות הגדולה שבאה בעקבות ההודעה;  "תוך פחות מיממה כבר ארגנו הכל! אנשים תרמו אוכל ועוגות, הגיעו דיג'יי וצלמת, הכינו לה בוק ואפילו קליפ".

"משי לא ידעה מכל ההתארגנות הזו, במיוחד שהכל קרה מהר. שלחתי את בעלי חזרה הביתה להביא את השמלה שלה. כשהסברנו לה מאוחר יותר שהולך להיות אירוע, היא לא הבינה מה תלבש, והתרגשה ממש כשראתה את השמלה שלה. עשו לה תסרוקת ואיפור, וכשהגענו למקום האירוע הכל היה מעוצב בצורה מדהימה ובגוונים וורודים. אין לך מושג איזה שפע היה מהכל. משי הייתה בהלם, מאושרת." היא מתארת בהתרגשות.

למרות שאתם כבר רגילים למצב, חשבתם פעם לעזוב? למה אתם עדיין נשארים ביישוב?

"זה כמו שתגידי למישהו למה הוא לא עוזב את הבית שלו בחברון. זה הבית שלנו. לפעמים קשה נפשית, הילדים אומנם מפחדים אבל גם מבינים – צריך להתמודד ולהישאר בבית שלנו. בית לא עוזבים."

באדיבות המשפחה

ואת התקווה והחוסן האלו ניקח איתנו, בציפייה לימים שקטים יותר