אחד השירים המזוהים ביותר עם יום ירושלים הוא 'ירושלים של זהב', ולא בכדי. השיר בוצע לראשונה שלושה שבועות לפני מלחמת ששת הימים בהזמנה מיוחדת של ראש העיר ירושלים טדי קולק, וסחף איתו את כל עם ישראל.
יום העצמאות ה-19 למדינת ישראל נחגג באווירה מתוחה. נאצר סגר את מיצרי טיראן, והזרים כוחות לדרום. בישראל החל גיוס מילואים ו'תקופת ההמתנה' למלחמה החלה בחשש גדול מתוצאותיה.
בירושלים נערך פסטיבל הזמר והפזמון לשנת תשכ"ז, כמדי יום העצמאות, ולקטע האמנותי שבין השירים לספירת הקולות, הוזמנו חמישה שירים בנושא ירושלים, מדובי זלצר, מרדכי זעירא סאשה ארגוב וגם מנעמי שמר.
האזינו להשמעת הבכורה של ירושלים של זהב. ולדקות הארוכות של מחיאות הכפיים שאחרי
שם השיר מבוסס על התכשיט אותו קנה רבי עקיבא לאשתו רחל, והוא עוסק בגעגועים לירושלים החצויה והשוממה: "העיר אשר בדד יושבת ובליבה חומה".
את המילים העמוקות, עם התיאורים התנכ"יים, בתוספת המנגינה הקליטה והמלודית (שרק כמה תווים ממנה הועתקו כנראה משיר באסקי), ביצעה הזמרת הצעירה והאלמונית עד אז, שולי נתן, שליוותה את עצמה בגיטרה (שהייתה קצת לא מכוונת, לפי עדותה).
בסיום השיר, נעמד הקהל כולו על הרגליים ומחא כפיים במשך דקות ארוכות. המנחה יצחק שמעוני בקושי הצליח להסות את הקהל ולהמשיך לתוצאות ההצבעה (מייק בורשטיין ניצח עם השיר 'מי יודע כמה', אבל מי זוכר).
השיר הוקלט והושמע ברדיו, והופץ בכל החזיתות. שלושה שבועות לאחר מכן, כשפרצו הצנחנים לכותל, הפך השיר מתפילה להודיה, והפך להימנון של מלחמת ששת הימים ולאיחוד ירושלים.
לבקשת טדי קולק, הוסיפה נעמי שמר בית נוסף, על "חזרנו אל בורות המים, לשוק ולכיכר/ שופר קורא בהר הבית – בעיר העתיקה".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
