ביקורת סדרות: "היהודי החדש"
זה כבר יותר משני עשורים שגורי אלפי מעטר את המרקע הטלוויזיוני הישראלי, ונדמה כי המנעד הזהותי שלו על המסך רחב ומגוון כל כך, עד שהוא מאפשר לו להשתלב בהצלחה בכל גזרה וערוגה שאליה הוא מחליט לשים את פעמיו: אם זה בעמדת המגיש ("לילה עם לוסי וגורי"), בגזרה הקומית ("שידורי המהפכה" ,"גב האומה") ובגזרת הדרמה ("בלאקספייס", "הטבח").
לכל התארים הללו יכול אלפי להוסיף לעצמו, החל מאתמול, אחד נוסף: דוקומנטריסט.
לפני כשנה, דקה אחרי שנגיף הקורונה השתלט על העולם, אלפי החליט לצאת למסע חוצה יבשות במטרה לגלות את יהדות ארה"ב על כל גווניה וצורותיה השונות. הרעיון הגיע למוחו לאחר ששנה קודם הוא שהה עם בני משפחתו בארה"ב, ושם כמאמר הקלישאה, החל להרגיש את החיבור שלו ליהדות ולתור אחר המניפה הארוכה שנקראת יהדות. בדוקו הנוכחי שנושא את השם "היהודי החדש" ומשודר בכאן 11, הוא חושף ופוגש דמויות שונות ומרתקות שמייצגות את יהדות בארה"ב על כל גווניה השונות.
היהודי החדש
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
במהלך מסעו בניכר, אלפי קופץ לקהילות יהודיות שונות ומשוחח בכל פעם עם דמות מרכזית אחת, אשר מציגה אותה מהזויות שלה. למען האמת, הסדרה מוצלחת בעיקר בגלל הדמויות שנבחרו בקפידה ושאותן הוא פוגש. כל אחת מהן עם סיפור מרתק, והיא מצליחה להציג תפיסת עולם מנומקת ורחבה, גם אם היא לעיתים סותרת את זו של חברתה.
כאן המקום להודות שבקלות יכול היה אלפי לבחור דמויות גרוטסקיות ולייצר דוקו בניחוח "בוראט", אך נראה כי המטרה שלו לא הייתה להשפיל אלא להיפך, אלפי מקשיב לכל אחת מהדמויות השונות ומאפשר לכל אחת מהן להשמיע את קולן ולשטוח את תפיסת עולמן.
על האף שהעיסוק בנושא יהדות ארה"ב יכול היה להיות משעמם, או כבד מדי, אלפי מצליח לזקק פנימה את הפן הקומי והכריזמה שלו, ובזכות השילוב הזה התוצר מצליח להיות גם מרגש, גם קומי, ובעיקר לפרוש בפני הצופה את המניפה הארוכה והרחבה שקיימת ממילא בארה"ב וזאת מבלי לעשות יחסי ציבור לקהילה מסוימת או לנקוט עמדה.
צילום: דודי כהן
באחת הסצנות המרתקות של הסדרה, אלפי פוגש "רבה" רפרומית ממוצא אסייתי אשר עומדת בראש קהילה יהודית, ומגוללת בפניו את סיפורה תוך שהיא מדגישה בפניו את הקונפליקטים שעמם היא מתמודדת (בישראל לא יכירו ביהדותה). ניכר כי אלפי מקשיב לה בקשב רב, וסיפורה האישי ומלא הסתירות נוגע לליבו.
גם הפגישה שלו עם השופטת החרדית רוחי פרעייר, דמות מרתקת ומרשימה המציגה את הצד השמרני של הסדרה, נעדרת שיפוטיות ואלפי מלא אמפתיה וסקרנות.
עצם בחירתו של אלפי שלא לשאול אותה שאלות לגבי מצב הנשים החרדיות, או בכלל, להפגיש אותה עם מושגים כמו "הדרת נשים" וכו' מעידה על הכוונה של אלפי שלא מנסה לחנך או לעמת, אלא פשוט להקשיב ולתת הזדמנות להציג את הקהילה בשפה שלה ובמילים שלה.
בכלל, שאלות פולשניות או "קשות" אינן בהכרח הבטחה לדוקו מוצלח. לעיתים הסתירות שעולות מהדמות והיכולת שלה לאתגר את הצופה, מעניינת לעיתים הרבה יותר. דוגמא לכך הייתה בזמן הצפייה בפרעייר, שדקה אחרי שהנחתי לעצמי שלפני זן חדש של פמיניזם חרדי, היא מיד מיהרה להבהיר שהיא לא פמיניסטית בכלל.
צילום: דודי כהן
אלפי, שכאמור נמצא יותר מ-20 שנים על המסך מצליח להתבגר יפה (לא במובן הפיזי, ששם דווקא רעמת שיערו מעוררת קנאה). הוא מצליח להמציא את עצמו מחדש ולנסח שפה טלוויזיונית משלו.
מסקרן יהיה לראות את פרויקט הדוקו הבא של אלפי, שהצליח הפעם לזקק נושא שקרוב לליבו ולהנגישו בצורה משכנעת.
