ביקורת סדרות: "המפקדת" (כאן 11)
גם אני, כמו רבים וטובים, ניגשתי לצפייה ב"המפקדת" עם מחשבה מוקדמת וקווי דמיון ברורים ל"אפס ביחסי אנוש". אך צפייה של ארבעת הפרקים הראשונים גרמה לי להתבדות די מהר: "המפקדת", שיצרו עטרה פריש וניר ברגר, היא יצירה נהדרת שקרובה ברוחה יותר ל"עושות כותרות" פינת "כתום זה השחור החדש", מאשר לאותו סרט ישראלי מצליח.
חרף המשותף בין השתיים, "המפקדת" מחזיקה בדנ"א מעודכן וייחודיות משל עצמה שהרבה ממנה בזכות הארסנל המשובח של השחקניות שמעטרות אותו. הן עצמן תוצאה של מלאכת ליהוק נכונה ומדויקת, והימור שלי – הסנסציה של "המפקדת", תעשה לצה"ל את מה ש"חזרות" עשתה לתיאטרון.
המפקדת
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
בעולם של "המפקדת" הצבא הוא למעשה רק תפאורה מתחלפת. הבנות שמעטרות את הסדרה, (תיכף נגיע אליהן) יכלו באותה מידה לשמש כאסירות בכלא, פועלות במפעל, או אפילו חבורת בנות בתיכון. המצבים שעמן הן מתמודדות ברמה האישית, החברתית והמנטלית, יכלו להילקח באותה מידה גם מהעולמות הללו.
נועה (אלונה סער) היא מ"מ מסורה ויש שיגידו אפילו מדי. היא פדנטית, חסרת קשיחות מינימלית, והאוריינטציה הפיקודית שלה זהה יותר לזו של מדריכה בצופים מאשר למפקדת בצה"ל.
יום אחד היא מקבלת הזדמנות לא צפויה לפקד על טירוניות מופרעות – סוג של כיתה טיפולית צה"לית. אלו מביאות אותה למגוון סיטואציות שמותחות את קצה גבול היכולת שלה ומוציאות אותה למסע שחושף את הגמישות, הפגיעות, והחולשות שלה. כל אלה, בסופו של דבר, מובילים אותה לגלות את הישות הפיקודית שלה גם אם הדרך לשם תוציא אותה לעיתים מדעתה.
(צילום: ורד אדיר)
לצדה של נועה יש את סמלת המחלקה (מיה לנדסמן) ועוד מ"כיות נוספות (כרמל בין, עלמה קיני ונועה אסטנג׳לוב). מעל החבורה הוורסטילית הזו, יש את מפקד הפלוגה (דור הררי, יוצא תאג"ד) שלמען האמת נוכחותו המגדרית בסדרה נדמית כהערת שוליים ותו לא.
כל אחת מהבנות מבטאת בדרכה אריכטיפ צה"לי מובהק והיא שונה מרעותה: הצהובה, הקשוחה, המורעלת, הכנועה והשבוזה. השוני ביניהן מוליד מגוון רחב של סיטואציות שנונות, משעשעות, ומבריקות שמגלמות בתוכן את הנוף והז'רגון הצבאי שכל מי ששירת בצבא יכיר היטב ומהשנייה הראשונה.
העידן שבו יוצא "המפקדת" הוא עידן שידידותי מאוד לסדרות על נשים. אך חרף ההקלה הזו, "המפקדת" מצליחה לעמוד בזכות עצמה מאחר והיא לא מנסה להיות מה שהיא לא.
היא לא ביקורתית כלפי המערכת הצה"לית, לא מנסה להיות נוקבת ובעיקר – לא מנסה לשתול מסרים סמויים על כוח נשי וכיו"ב. את אלה ראינו כבר באינסוף יצירות קודמות, ונראה שהיא פשוט שואפת להביא יצירה נשית אנושית וזה עובד.
הפריצה הגדולה של אלונה סער (צילום: ורד אדיר)
יותר מכך, היא עושה כל שביכולתה כדי להתרחק מאזורי החיוג של "בופור", "יוסי וג'אגר", "תאג"ד" וכאמור גם מהסינר של המייסדת של הז'אנר – "אפס ביחסי אנוש".
וכמו בכל סדרה, גם כאן יש כוכבת מרכזית שיכולה כבר מעכשיו לסמן לעצמה את הפריצה הגדולה. אלונה סער הייתה מוכרת עד עליית הסדרה בשל הייחוס המשפחתי שלה.
נראה כי הסדרה הזו מוציאה אותה לחלוטין מצילו של האב (גדעון סער) ומסמנת אותה כאחת השחקניות האיכותיות והמעולות שעוד קרוב לוודאי נשמע עליהן הרבה.
=================================
"המפקדת" – שני וחמישי, בשעה :0021 בכאן 11 ובדיגיטל | 10 פרקים, משך כל פרק: כ-35 דקות.
