יום הזיכרון הראשון לשואה, נקבע על ידי הרבנות הראשית עוד לפני סיום מלחמת העולם השנייה. עם שחרור מחנה ההשמדה אושוויץ ב-27 בינואר על ידי הרוסים, כשהחלו להגיע התמונות והתיעוד של הזוועות, דנה הרבנות הראשית כיצד להתייחס להשמדה.
כיום חל יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כשבועיים לאחר פרוץ מרד גטו ורשה (המרד עצמו פרץ בליל הסדר), בכ"ז בניסן.
בין כ"ט בטבת לכ"א באדר תש"ה (1945) התקיימו אסיפות ודיונים על מנת לעצב את אופיו של יום הזיכרון. הרבנות הראשית קבעה בהסכמת המוסדות הלאומיים לקיים (באותה שנה) יום צום וזיכרון לשואה בערב ר"ח ניסן תש"ה – כחודשיים לפני כניעתם הסופים של הגרמנים, בכ"ו באייר (9 במאי).
אופיו של היום כלל צום כללי ועינויים כמו בתשעה באב, כולל קריאה בתורה. במנחה – תפילת יום כיפור קטן. התעוררות לתשובה, הספדים ומעמדי אבלות בכל הארץ, ותפילות בכותל ובקברי צדיקים: "אחר התפילה, בירושלים הולכים לכותל המערבי, יוצאים לקבר רחל ולקברות הצדיקים".
מודעת הרבנות הראשית על 'יום השואה' הראשון (ארכיון המדינה, באדיבות באדיבות "מדרשת בני רחל')
בנוסח 'אל מלא רחמים' אותו קבעה הרבנות לזכר נספי השואה, נזכרות כל המדינות אותן כבשו הגרמנים, כולל מדינות צפון אפריקה: מרוקו, תוניסיה, לוב ואלג'יריה – שבהם גם החלו הגרמנים בפתרון הסופי, אם כי בהיקפים קטנים בהרבה ממה שהתחולל באירופה.
נוסח אזכרה שהפיצה הרבנות הראשית בשבוע הראשון לזכרון השואה 1945
הרצ"יה בכתב ידו: מתכווין ומצטרף בכל לבבי
בין הרבנים שנקראו לייעץ באסיפה המכוננת שתקבע את אופיו של זכרון השואה הוזמן הרצי"ה קוק זצ"ל.
בעקבות מצוות "הכנסת אורחים" שקיים בדיוק באותו זמן, נאלץ להיעדר מהאסיפה (ע"פ מאמר חז"ל והלכות תפילה – גדולה הכנסת אורחים מקבלת פני שכינה), אך מיד שיגר מכתב בכתב ידו ובו סמך לגמרי על החלטות הרבנים הגאונים שהתקבלו על דעת כל גדולי ישראל.
במכתב שמתפרסם כעת לראשונה, כותב הרצי"ה קוק בכתב ידו:
תמיכת הרצי"ה בהחלטות הרבנות לקיום 'שבוע האבל' על השואה (ארכיון המדינה, באדיבות מדרשת בני רחל)
"כבוד הדרת גאונותם מרנן נשיאי הרבנות הראשית לארץ ישראל שליט"א,
… נמנעתי מקיים בפועל את דבר הזמנתם הרוממה להתייעצות על קביעת יום צום ויום התעוררות לתשובה והספדים על חללי גלותנו הי"ד. והנני בזה מתכווין ומצטרף בכל לבבי אל הסכמת העצות הטובות על ישראל ופליטת קדשו, מדעת תורה וכנוס חכמיה, בהתייחדות פניתם כלפי פנים והסתכלותם כלפי מעלה.
וד' אלהינו הגומר עלינו לטובה ימהר ויחיש נא עת פדיון לראותנו בצדק שילומי ריב עמו וקוממות הריסותיו באור תורתו על נחלת סגולתו…".
צפירת זיכרון בהוראת הרבנות הראשית
בהקשר לאותו יום זיכרון, מעניין לציין כי כבר אז, ביום הזיכרון הראשון הוחלט על צפירת זכרון שתפתח את האבלות ותסיים אותה, בניגוד לדעות היום אצל גורמים שונים לפיהם הרבנים מתנגדים לצפירת זכרון.
בסיכום הראשוני של "החלטות הרבנות הראשית ביחד עם הועדה המארגנת" הופיע כך:
"ישיבת אבל – בשעה 5 אחה"צ יושב כל איש ואשה בבית הכנסת ובבתים 10 רגעים על הארץ, להתאבל על רבבות אלפי ישראל הי"ד ולקרוא פרק ה' במגילת איכה: 'זכור ה' מה היה לנו'. רצוי שהמוסדות ידאגו לכך כי על התחלת ישיבת האבל ועל סופה יודיעו לקהילה על ידי צפירת אזעקה".
יש לציין עוד, כי גם יום הזיכרון לחללי צה"ל נפתח בצפירת זיכרון בת דקה. ובעבר הוא גם היה מסתיים בצפירה בת דקה כדי לסיים את יום הזיכרון ולפתוח את אירועי יום העצמאות. במשך השנים התבטלה הצפירה השנייה ונשארה רק הראשונה הפותחת את היום.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
