ביקורת סדרות: "הנחש" (נטפליקס)
אם יש תת ז'אנר שנולד בשנים האחרונות הודות לסטרימינג, זה ללא ספק הז'אנר של "רצחתי והתפרסמתי". במסגרת הז'אנר, מגיעים למסך הקטן סיפורי פשע מבעיתים, עוכרי שלווה שבמרכזם אירועי רציחות שבוצעו ע"י רוצח פסיכופת. הטיפול בסוגיות הללו יתמקד לרוב גם במבנה האישיותי של המטורף התורן. ההיברידיות הזו משתלמת ברוב המקרים שכן מרבית התוצרים שיצאו לאחרונה בנוסחה הזו היו מרתקים, קולחים ומספקים את חווית הצפייה.
אחרי שקיבלנו את "הקלטות של טד בני", "אמנדה נוקס", "אל תתעסקו עם חתולים", "רוצח נעלם בחשיכה", ועוד שורה ארוכה שקצרה היריעה מלפרט, מגיע כעת תורו של הפסיכופט התורן: צ'ארלס סוברג (בגילומו של טהאר רחים) אשר ידוע בכינויו "הנחש".
**אזהרת צניעות: הטריילר מכיל קטעים בלבוש חשוף**
הנחש
ציון כללי
מדד
הצניעות
למה תכה
רעך
מי ומי
צופים
הסדרה, אשר עלתה בסוף השבוע בנטפליקס, מגוללת לאורך 8 הפרקים שלה את מעשי רצח שביצע בשנות ה-70 במטיילים מערביים שהגיעו לנאפל, הודו ותאילנד. שיטת העבודה שלו הייתה עקבית: הוא היה מזמין לבית הנופש שלו מטיילים שאותם היה מכיר, מסמם, שודד ורוצח. ולאחר שהיה שורף את הגופות שלהם, הוא היה משתמש בזהות שלהם ומבצע באמצעותם מעשי התחזות ופשע נוספים.
התיאור האחרון למעשה הקנה לו את הכינוי "הנחש", והיכולת שלו לאתר ולצוד את האומללים הללו, הייתה הודות לכריזמה שניחן בה ובעיקר בזכותם של סייענים נוספים ובראשם בת זוגו – מארי אנדרה (ג'ינה קולמן) אשר הייתה לצידו לאורך הדרך והייתה שותפה מלאה למעשים.
הסדרה מתארת מפרק לפרק את מעשי הציד והרצח, ההתחזות שבאה בעקבותם, ההשלכות שלהם וכמובן את המצוד אחריו שהולך ומסתעף ככל שהסדרה מתקדמת. ולמרות שהסדרה מנסה לעשות הנחות ולהימנע מגרפיות ואלימות מפורשת, בעיקר כדי לא לפגוע בבני משפחות הקורבנות, הצפייה בה מתגלה כחוויה מבעיתה, מצמררת ולא מומלצת למי שלבו חלש.
לא תמצאו בה גרפיות שתגרום לכם להסיט את מבטכם מהמסך, אך בהיעדר אלה היא כאילו מבקשת לפצות בכך שמפרטת את הסבל של הקורבנות, חוסר האונים שבו היו שרווים, ובעיקר את התגלמות הרוע האנושי שנראה על המסך היטב ולאורך כל הסדרה ברוב הדרו.
הסצינה בפרק השני שבה זוג המטיילים אשר מגיעים לבית הנופש, מסתממים, ובהמשך מבינים את מר גורלם, קשה לצפייה הרבה בזכות האדישות שמפגינים כלפיהם סוברג ובת זוגו שמסתכלים עליהם כעל דג מחוץ למים ורק מחכים למותם המיוחל.
צילום: Roland Neveu/ netflix
לצד כל מעשי הרצח האלה, דיפולמט הולנדי בשגרירות בנקוק (בילי האוול) מתחיל לחבר את מקרי היעלמות של התיירים ולהתחקות אחר הרוצח. הדחייה והזלזול שהוא מקבל ממשטרת תאילנד וחבריו הדיפלומטיים, והבחירה לבטא זאת בתוך העלילה, מעידה במידה רבה על היחס והזלזול שאפפה את תרבות ההיפים והמטיילים באותה תקופה מצד הממסד.
הסדרה כאילו מבקשת להפנות אצבע מאשימה למוסדות ולשלטונות החוק שהתנערו מלקחת אחריות ולסייע באיתורם של הנעדרים. התערבות שהייתה יכולה להציל חיי אדם.
צילום: Roland Neveu/ netflix
בהמשך הסדרה, ישנה התמקדות גם בסיפור ההיכרות של הזוג האכזרי שמאיר את הסדרה באור אחר וזאת לאחר שמבינים את העבר של מארי אנדרה והנסיבות שהובילו אותה לקשור את חייה בחייו.
ולמרות שהסדרה מותחת ולופתת מפרק לפרק, ראוי לציין גם את המגרעה המרכזית שלה, שקשורה דווקא לעריכה הגרועה שבמסגרתה ציר הזמנים של האירועים קופץ קדימה ואחורה בתדירה גבוה מהרגיל . הקפיצות הללו קורות בתדירות כל כך גבוהה והן גורמות בעיקר לשיבוש קווי העלילה ולעצבים רופפים בקרב הצופים. בניכוי אלה ואם אין לכם לב חלש, הצפייה בסדרה היא בגדר חובה לחובבי ז'אנר הפשע.
