דיברנו שבוע על חירות, לאיזו חירות יצאנו? צפו

עם תום חג החירות, מכון ידעיה והאתר לדעת להאמין משתפים בסרטון של הרב חיים נבון על יחס היהדות לחירות, לעומת היחס של העולם הפוסטמודרני.

היהדות מאמינה בחירות, מאדירה אותה, וגם טוענת אותה במשמעות. לא לחינם, החג המכונן את קיומו של העם היהודי, חג הפסח, נקרא גם חג החירות.

לעומת היהדות, הרלטיביזם הפוסט מודרני שאומר: 'לכל אחד יש האמת שלו', או במילים אחרות – אין אמת, לכאורה מעצים את הבחירה החופשית שלנו. כי לא רק שהאדם יכול לבחור אם לעשות טוב או רע, הוא גם יכול לבחור מהו הטוב ומהו הרע, מהי האמת ומהו השקר. 

אבל בכך למעשה הוא לא מעצים את הבחירה שלנו, אלא מעקר אותה ממשמעות. כי אם אין שום מערכת ייחוס גדולה יותר שאליה אנחנו יכולים להשוות את הבחירות שלנו, הן כולן נעשות בחלל ריק. 

אמר הפילוסוף הקנדי, צ'ארלס טיילור: בעולם שאין בו אמיתות מוחלטות, אתה אפילו לא יכול לדעת איזו בחירה היא גדולה ואיזו בחירה היא קטנה. 

לי כיהודי ברור שהשאלה עם מי אני מתחתן היא שאלה ענקית. יש לי מערכת ערכים מסוימת שאומרת "נישואין", "משפחה" –  ערכים עליונים, חשובים ביותר. אבל בעולם שאין מערכת ערכים מוחלטת כזאת, השאלה עם מי אני מתחתן, חשובה בדיוק כמו השאלה מה אני אוכל לארוחת בוקר. 

החירות הפוסט מודרנית המעצימה הזאת מתגלה כחירות דלה מאד שאין בה שום הבדל בין גדול לבין זוטר, בין ערך עילאי לבין מעשה חסר פשר. 

בסופו של דבר העולם הפוסט מודרני מצמיח אותנו בישימון צחיח שאין בו שום תוואי קרקע בולט, ואין לנו לא מפה ולא מצפן. ואומרים לנו שאפילו לא יכולים להיות בעולם מפה או מצפן, אבל אנחנו חופשיים ללכת. איזה ערך יש לחופש הזה שבו כל הכיוונים חסרי פשר באותה מידה? 

מה היא לעומת זאת החירות של היהדות? 

"העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ. החיים והמוות נתתי לפניך, הברכה והקללה. ובחרת בחיים למען תחיה אתה וזרעך" 

היהדות רואה את העולם שיש בו שמים ויש ארץ. יש חיים ויש מוות. יש טוב ויש רע. יש ברכה ויש קללה. וכאן הבחירה החשובה – "ובחרת בחיים". ולבחירה הזו יש הקשר של אבות ושל דור המשך – "למען תחיה אתה וזרעך". זו הבחירה היהודית.