ספר ויקרא, המכונה בפי חז"ל "תורת כהנים", פותח בעבודת הקרבנות. אחד הקורבנות שאדם מביא הוא הוא 'קרבן חטאת', ככלל קורבן חטאת מובא בעטיו של חטא שנעשה בשגגה. לקרבן החטאת קטגוריות משנֶה המאובחנות בזהות החוטא: למשל חטאת היחיד, חטאת הציבור החוטא בשגגה וחטאת ההנהגה הבכירה האמורה בשני אישים: חטאת הכוהן הגדול – חטאת ההנהגה הרוחנית, וחטאת הנשיא – חטאת ההנהגה השלטונית המדינית.

להלן נבקש לפתוח צוהר לסוגיית יכולתו של נבחר ציבור שהורשע לשוב למשרתו הציבורית. צדדי הדילמה הם: האם די במעידה אחת, בהרשעה אחת, כדי לקבוע שאדם פסול מלשמש בכהונה ובמשרה ציבורית עד יום מותו, או שמא עם ריצוי עונשו ותשלום חובו לחברה הרי הוא ככל האדם, לרבות האפשרות לכהן בתפקיד ציבורי אם בתפקידו הקודם אם בתפקיד אחר.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

הרב יאיר בן מנחם בשו"ת הלכתי לפסח

לכאורה, ניתן להשיב על שאלה זו על פי העיקרון שמלמדנו ר' חנינא בן גמליאל על חייבי כרת שקיבלו עונש מלקות: "כל חייבי כריתות שלקו נפטרו ידי כריתתם שנאמר (דב' כה:ג) 'וְנִקְלָה אָחִיךָ לְעֵינֶיךָ' – כשלקה הרי הוא כאחיך". הרמב"ם מרחיב כלל זה לא רק לחייבי כרת שלקו אלא גם לכל מי שחטא ולקה: "כל מי שחטא ולקה חוזר לכשרותו שנאמר 'ונקלה אחיך לעיניך' כיון שלקה הרי הוא אחיך, אף כל מחויבי כרת שלקו נפטרו מידי כריתתן".

הנה כי כן נראה, לכאורה, כי על פי המשפט העברי בתום ריצוי העונש משנה האדם את הסטטוס שלו, וממורשע הוא נהפך ל"אחיך"; מאדם שחֵטא רובץ על כתפו לאחד מאחיך. אלא שמתעוררת השאלה אם כלל זה נכון גם לנושאי משרה ציבורית. התלמוד הירושלמי דן בשאלה אם בכירי ההנהגה הציבורית – כוהן גדול ונשיא, שחטאו, יכולים לשוב לתפקידם: אמר רבי לעזר כהן גדול שחטא מלקין אותו ואין מעבירין אותו מגדולתו. אמר רבי מנא כתיב (ויקרא כא, יב) "כִּי נֵזֶר שֶׁמֶן מִשְׁחַת אֱ-לֹהָיו עָלָיו אֲנִי ה'"(ויקרא כא, יב) כביכול מה אני בקדושתי אף אהרן בקדושתו. ריש לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה. מה מחזרן ליה אמר רבי חגיי משה (בשבועה) אין מחזרין ליה די קטל לון (אין מחזירים אותו, שלא יהרוג את הדיינים).

אם כן, התלמוד הירושלמי מבחין בין נושא משרה רוחנית לנשיא. על כוהן גדול מצינו מקרא מפורש שניתן ללמוד ממנו שריצוי העונש אין בו כדי לפגום בהמשך תפקידו הציבורי. מנגד משמיענו התלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין דין אחר כאשר מדובר בנשיא. במקרה זה אין מחזירים נשיא לכהונתו כיוון שחזרת הנשיא לשררתו מעוררת את החשש שמא ינצל את תפקידו כדי לנקום בשופטים שהרשיעו אותו. אלא שבתלמוד הירושלמי מצינו גרסה אחרת לדרשתו של ריש לקיש. שם הטעם לאי החזרת הנשיא לתפקידו הוא אחר: רבי שמעון בן לקיש אמר נשיא שחטא מלקין אותו בבית דין של שלשה מה מחזרין ליה אמר רבי חגיי מוטב דינון (שהם) מחזירין ליה (אותו) דו קטלון ליה (זה כמו להרוג אותו).

מגרסה זו שבירושלמי עולה לכאורה כי אכן נשיא שחטא ונענש רשאי לחזור לתפקידו, אלא שאנו נמנע זאת שמא יזלזל בו העם, והרי זה כאילו הרגו אותו. הרמב"ם בפירושו למשנה דן במשמעות ההבחנה בין כוהן גדול לנשיא:

כהן גדול אף על פי שעבר מחמת מום או זקנה או כיוצא בהם הרי הוא נשאר בקדושתו, לפי ששמן המשחה אשר ניתן עליו אין פעלו בטל, ואין הבדל בינו ובין הכהן גדול המשמש בכל הדברים אלא בשירות בלבד ומה שתלוי בו, רצוני לומר פר יום הכיפורים, ועשירית האיפה אשר יקריב בכל יום, כמו שיתבאר. אבל הנשיא אין גדולה לו אלא בקיום מצותו, וכאשר בטל זה העניין הרי הוא כהדיוט.

אלא שכאן ראוי לשאול אם דינם של נבחרי ציבור הוא כדין נשיא ומלך, ומה יהיה דינם של נבחרי ציבור או נושאי משרה ציבורית שהורשעו במשפט ושילמו את חובם לחברה? האם יוכלו לשוב לתפקידם או להתמודד על תפקידם מחדש? ר' ישראל איסרליין (אשכנז, המאה ה-15) נשאל על אודות אדם שהורשע במתן עדות שקר ואף נענש על כך, ועתה התעורר ספק אם יוכל לעסוק בצורכי ציבור ולשבת עם טובי הקהל. וזאת תשובתו:

דעתי נוטה שאין אתם רשאין להושיבו בקהל כדמבואר, אלא אם כן יעשה כבר תשובה על פי אחד מרבותינו בעלי הוראות. דכיון דברי לכון [=שברור לכם] שנשבע לשקר בשביל חימוד ממון גרע מגנב וגזלן דתרתי עבדי… וטובי הקהל כשיושבין לפקח על עסקי רבים ויחידים, במקום בית דין.

הנה כי כן עולה מדברי בעל "תרומת הדשן" כי ריצוי עונש ללא תשובה אמִתית אין בו די, ומכאן שנבחר ציבור שריצה את עונשו, אך אינו מוכן להכיר בחטאו אלא טוען לחפותו, לא יוכל להתמנות לתפקיד ציבורי.

יש לשקלל את חומרת העבֵרה עם התשובה

ר' אברהם אבלי הלוי גומבינר (פולין, המאה-17), מנושאי כליו של ה"שלחן ערוך", המוכר לנו בחיבורו "מגן אברהם", פוסק: "דאם עבר משררותו מחמת עבירה שעשה אפי' בשוגג אינו חוזר לשררותו".

לחת"ם סופר (רבי משה סופר [שרייבר], הונגריה, המאה ה-18) הופנתה שאלה בעניין פסילת בחירתו של רב בעקבות שוחד שנתן לבוחרים. תשובתו: "והנה אם יש עדים שהרב בעצמו אמר ליתן להם שוחד, פסול הוא להיות רב כלל עד שישוב בתשובה על זה ואפי' אם יהיה ראוי לכך". מתשובתו עולה כי לא ניתן למנותו לתפקיד רב אלא אם כן שב בתשובה. בעניין אחר הוא נשאל על אודות דינו של מסדר קידושין, הירשל מרקוס, שחיתן אדם עם אשת אחי אביו:

אמנם רע ומר ענשו של המסית ומדיח מארקוס הירשל… עונשו קשה משלהם וראוי יותר לפוסלו מכל דבר הנוגע לדת ישראל ולהנהיג ציבור כלל… ואם יקבל תשובה קשה תשובתו ומכל מקום אין דוחים אותו אך פרנס וממונה על ציבור לא יהיה כדאמרינן [=כמו שאמרו] שפטו את שופטיהם. אמר לו טול קיסם בין שיניך, אמר לו טול קורה מבין עיניך, אמר לו כספך היה לסיגים, אמר לו סבאך מהול במים כל הדברים הללו פשוטים וברורים עפ"י דת תורתנו הקדושה דת משה.

במקרה זה קובע החת"ם סופר שמעשיו של אותו אדם שיש בהם כדי להביא לממזרות הם כה חמורים עד כי גם תשובה לא תצליח לנקותו ולאפשר לו להתמודד על תפקיד ציבורי. מכאן שריצוי העונש או חזרה בתשובה אין די בהם להשבת אדם לתפקידו הציבורי. יש לשקלל את חומרת העבֵרה עם התשובה ולבחון אם אדם יכול לשוב למעמדו הציבורי.

כללו של דבר, דומה כי לא ניתן לקבוע מסמרות בשאלת חזרתו או אי-חזרתו של מועמד לתפקיד ציבורי. התשובה לשאלה זו תלויה בגורמים רבים, כגון חומרת העבֵרה, הכרת החוטא בחטאו או תשובתו על מעשיו. יתרה מזו, היום, בעידן של בחירות דמוקרטיות ולא מינויים, יש לתת את הדעת לזכותו של העם לשפוט ולהחליט אם ראוי אותו אדם לכהן בתפקיד ציבורי, ואולי יש מקום להבחין בין נבחר ציבור ובין נושא תפקיד ביצועי. כלומר אין למנוע מאדם שהורשע לשמש נבחר ציבור, אך יש אולי לשקול אם לתת לו תפקיד ביצועי, בוודאי תפקיד שבעבר גרם לו מכשלה. עוד יש לתת את הדעת לממד הזמן: ככל שמתארך פרק הזמן בין ביצוע העבֵרה ועד למינוי, כך יש לצמצם את החיטוט בעברו של המועמד משום זכות החפות המוענקת לכל אדם.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.