בשנים האחרונות אנו עדים למסע דמוני מתמשך של גורמים פרוגרסיביים מהשמאל הישראלי כנגד המגזר הדתי לאומי ומפעליו החברתיים. כל זאת במטרה להחליש את הזהות היהודית במדינה ולצאת בשצף קצף כנגד התעוזה להתריס כנגד מקדשי הפרוגרסיביות בדרישה לחזק את הלאומיות, המשפחתיות והזהות האישית.

התקפות צבועות אלו רוויות בסטריאוטיפים וסטיגמות כנגד הציבור הדתי והמכונה חרדל"י  מבלי לאפשר לאף קרן אור לחדור את מסך הברזל ולהאיר דיון בתוכן הדברים.

האמת הפוכה; מאחורי הדימוי התקשורתי שנדבק בכוונת תחילה לתנועה זו, שכל חטאם היה שאינם מוכנים לזרום עם זרם התרבות המערבית ועריכה, עומדים אנשים שחושבים אחרת מהשיח המאורגן והמתוזמן, אנשים  שדורשים להעמיק את השיח ולדבר בחופשיות על השינויים התרבותיים שנכפו על המדינה באמצעות חקיקה ומניפולציות.

בעיניי, יש כאן תנועה שלא מונעת מרגש אמוציונלי לאומי-גזעי-דתי בלבד, אלא מתוך השקפה שלמה על מהות החיים ערכם ותוכנם, בדרישה לבחון את החיים ולעמוד על עומק משמעותם. אין צודק מהדרישה לעצור לרגע את ההלעטה של כל ערכי תרבות המערב, ללא שום ביקורת או מבחן ישר, ישירות ללב ולמח של צעירי הצאן ולעשות זום-אאוט לתהליך שהחברה הישראלית עוברת.

ישנו היום מאבק ערכי- רוחני בין ערכי תרבות שונים. בין תרבות המערב ורדידות השיח אליו הדרדרה התרבות הישראלית המושתתת על תורת משה ומסורת ארוכת שנים. אמנם לא ניתן לדבר על פוסט-מודרנה כמכלול ערכים מסוים, כיוון שהיא כופרת בכל סולם ערכים קבוע ומאפשרת פריצה של כל מיני זרמים ותנועות שחרטו על דגלן את הרס הלאומיות, התא המשפחתי, החברה ואיבוד זהות אישי וכללי- והכל במטרה ליצור מעין "כפר גלובלי" בעל זהות שקופה וריקה.

הרבה מהמבקרים והתוקפים של ערכי השמרנות שמבטאת מפלגת נעם, טוענים שהעמדה הביקורתית שלה נובעת משמרנות אנרכוניסטית שלא מקבלת שום קדמה ורוצה לחנוק את החיים; בכך, מיד נשלפות מהנדן המנטרות הקבועות של אור וחושך טוב ורע המסרסות כל אפשרות לנהל דיאלוג אמיתי, עקרוני ומכבד. אבל שוב האמת הפוכה; נכון שגם היחס למודרנה מורכב, וברור שגם ההומניות והליברליות הנלוות לה אינן ערכים מוחלטים, אבל יש בה גם טוב.

קצרה היריעה כעת לבאר את יחס היהדות למודרנה, וברור שחלק גדול מאי ההבנה נובע  מחוסר הכרה והבנה בדרכי הביטוי של העולם הרבני והדתי. עם זאת, אין ספק שהמודרנה הביאה לעולם ברכה גדולה בהעצמה של היכולת האנושית ובניית האמון ביכולות השכל וההכרה. אמון זה הביא את האנושות לשיפור בתחומי חיים רבים לרבות ביטחון אישי, בריאות פרנסה ותנועה. תועלת מבורכת בחיים ובנוחות שלהם לצד הרג המוני וסבל במלחמות מתוחכמות.

בעיניי הקדמה המודרנית צריכה קביים מוסריים, והיא לא יודעת להעניק אותם לעצמה. האם נכון שאדם יעצב את תרבותו רק על פי שכלו והכרתו? לאורך ההיסטוריה רבים וטובים מגדולי הפילוסופיים, השירה והספרות העמידו ספק גדול ביכולת השכל האנושי לדעת את האמת.

ההיסטוריה גם לימדה אותנו לא אחת שדבר שנתפס בעולם כאמת מוחלטת נמצא לאחר זמן הטעות גמורה. גם האדם המודרני יכול להבין שהמציאות לא גלויה כולה לפניו, אבל טוב לו לחיות את חייו המעשיים על פי שכלו. את התרבות והמוסר טוב לנו לקחת ממקורות עתיקים יותר, ממסורת בריאה שהתמודדה עם תרביות רבות ובהצלחה רבה מסורת שקידמה אותנו אלפי שנים להיות עם מתקיים ומתקדם שמסוגל לעמוד אל מול השינויים הרבים של ההיסטוריה ולקחת מהם את הטוב אבל לא לבעלם כמו שהם.

דווקא הפוסט-מודרנה היא שמבקשת לעקור את הכל ולהשחית את תרבותנו ללא היכר, תוך כדי ניסיונות לשעבד את רוחנו בדרכי הטעיה ושטיפת מוח.

הדבר הכי מואר שנוכל לעשות בערב הפסח תשפ"א, זה לאתגר אותה, לבקר אותה ולחשוף מתוך ברור אמיתי את זהותנו. כך בע"ה נצא בערב חג הפסח הקרב ובא משעבוד לחירות אמת.

הרב אהרן אנקרי הוא מרצה וחוקר בתורת הרב קוק