עלה למרומים הגאון הרב יחזקאל ראטה זצ"ל, אב"ד קרלסבורג, בבורו פארק, ניו יורק. אמנם שמו לא ידוע אצל כל עם ישראל, אך הוא מגדולי הפוסקים באמריקה.
הוא נולד ברומניה, עלה לירושלים ולמד בישיבת סאטמר בראשות הג"ר משה אריה פריינד, גאב"ד העדה החרדית. היה בן חייט ללא יחוס, ובישיבה התגלה כמתמיד עצום וכן המשיך כל חייו.
בצעירותו הוא היה מורה הוראה בירושלים ושימש את הרב מטיפליק, הג"ר שמשון אהרן פולומסקי. הרב מטיפליק היה גאון עצום ופוסק מובהק, כל גדולי ירושלים שימשו אותו ולמדו אצלו איך להיות מורי הוראה.
הג"ר צבי פסח פראנק, רבה של ירושלים, לא היה פוסק בשאלות חמורות בלי לקבל את חוות דעתו. מרן הרב קוק אמר עליו שהוא "הלמדן מספר אחד בירושלים", והרב מטיפליק היה ממעריציו של מרן הרב קוק ואמר על דברי תורתו שהם "תורת כנסת ישראל".
הרב מטיפליק הצליח לגדל דור שלם של פוסקים מובהקים, כולל הגרי"ש אלישיב, הג"ר עובדיה יוסף, הגר"ש הלוי וואזנר, הג"ר יחזקאל ראטה ועוד אחרים. הג"ר ראטה שימש כרב בית כנסת סטמאר בשכונת קטמון.
בשנת תשכ"ב, הרבי מסאטמר חיפש פוסק מובהק ששייך להשקפתו כדי לשמש בבית-הדין של סאטמר בבורו פארק בברוקלין. הרבי מסאטמר מיד אישר את הגר"י רוטה ושלח שליחים לבקש ממנו לעבור לשם, ואכן הסכים. הוא היה מאוד קרוב לרבי מסאטמר, והוא אפילו מתחיל את ספר תשובותיו, שו"ת עמק התשובה, עם דרשה שאמר במסיבת כ"א כסלו – יום ההצלה מהשואה של הרבי מסאטמר.
למה הגאון רבי יחזקאל ראטה התחתן בשנית עם אשתו?
פעם סיפר הרב ראטה מה שאמר בפני הרבי מסאטמר ה'דברי יואל': "מה שאומרים לשנה הבאה בירושלים אחר סיום כל תפילה נעילה – נראה לפרש היות דדרשו חז"ל על המקרא ואהיה להם למקדש מעט אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבל שעתידין ליקבע בא"י, ושמעתי מאדמו"ר רביה"ק זי"ע (הרבי מסאטמר) (נדפס בהגדה של פסח מהריט"ב) לפרש עי"ז הא דאיתא השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל, דהיינו המקום שנמצאים בו כעת אף שהוא בחו"ל מ"מ הואיל ועובדים שם השית"ב, עתידה ליקבע בא"י וזהו שאמר השתא הכא דהיינו המקום הזה זה גופא יהיה בשנה הבאה בא"י, ואמרתי בקיץ בחודש תמוז (בשנת תש"מ) לאדמו"ר הקודש בהיותי בקרית יואל, היות דבא"י יש בו דרגות של קדושה וירושלים מקודש יותר מא"י וכדאיתא בריש כלים, ה"נ אותן המקומות שמתנהגין בכל דידקדוקיה הם ונשיהם ובניהם, וכמו כן בקרית יואל. שהנשים… הן בצניעות כיאות והבנים והבנות לומדים בדרך ישראל סבא בלי שום שינוי כל זהו, א"כ מקום זה יוקבע לעתיד בירושלים, היות שמתנהגין בו כיאות לנהוג שינוי כל דהו, א"כ מקום זה יוקבע לעתיד בירושלים, היות שמתנהגין בו כיאות לנהוג בירושלים. והרכין ראשו לדברי" (שו"ת עמק התשובה ח"ח עמ' מח-מט).
אבל הגר"י ראטה בעצמו לא היה סאטמר בכל פרט ופרט, אלא היה אדם מאוד מתון. הוא גם הקים בית הוראה ולימד דיינים רבים, וכבר יש שלושה דורות של דיינים שצמחו מבית דינו.
הקרלסבורגער-דיין קיבל את השאלות הכי מסובכות בד' חלקי השולחן ערוך מכל העולם, ותשעת החלקים מתשובותיו ועוד הרבה ספרי הלכה שלו מעידים על כך. הוא היה מפורסם בכח דהתירא, ובמיוחד בבעיות של אישות והקמת העירוב בבורו פארק.
הוא לא חשש להשתמש בהיתר מאה רבנים כשנצרך. הוא אפילו הגיע עם עוד גדולי ישראל לאתר של הפיגוע במגדלי התאומים כדי להכריע אם מותר לכהנים לבקר באנדרטה ובמוזיאון שם, ואכן פסק שמותר. כשאנשים חידשו חומרות, הוא היה אומר: מה אתם רוצים – לכתוב שולחן ערוך חדש?! אמנם כשהיה צורך להחמיר, הוא לא פחד.
למשל, כשהרבי מסאטמאר ה'ברך משה' התיר בית ספר לילדים מיוחדים בבעלות ממשלת ארה"ב ללא מזוזה מכיוון שהבניין היה בבעלות נכרית, הוא אסר הלימוד בו. וכל פסיקותיו היו בזריזות, הוא לא עיכב דברים כולל דיני ממונות. הוא היה מעשי, ישר ומתון. אומרים עליו – כמו שאמרו על הג"ר שלמה זלמן אוירבך – זנ"ל ראשי תיבות זכר נורמלי לברכה. וכן הוא היה בעצמו.
אבל על אף שהרב ראטה היה במערב, לבו היה במזרח. הוא גר בניו יורק אבל ליבו היה במירון. שלוש פעמים בשנה – בחודש אלול, בחודש שבט בשבועות של שובבי"ם ובל"ג בעומר, הוא נהג לעזוב את דייניו ותלמידיו, עלה ארצה, הגיע למירון, ושהה בציון קבר של רבי שמעון בר יוחאי.
הוא כמעט ולא יצא ממירון. הוא שהה שם רוב היום בתפילה ובלימוד תורה. הוא כתב הרבה מחידושיו ותשובותיו שם כמו שהוא מציין בהתחלת ספריו. וגם היה מקובל אמיתי, כי הרי אפשר להגיע לדרגה זו רק אחרי שאדם ממלא את כריסו בש"ס ובפוסקים (עי' שו"ע יו"ד רמו ד), וכן עשה בהצלחה עצומה. הוא היה יושב שם לבוש בבגדי שבת ובשטריימל בראשו, כי להיות אצל הרשב"י היה אצלו בבחינת שבת. הוא גם הכניס אורחים לציון, ובמיוחד בל"ג בעומר.
אבל רוב יומו הוא עסק בתורתו של הרשב"י. הוא הסביר פעם: רבי שמעון היה רבו של כל אחד מעם ישראל, הוא קיבל כל יהודי באשר הוא שם, אפילו הפשוט שבפשוטים. קברו הוא מקום של ישועה, כי הרשב"י הוא מליץ-יושר לעם ישראל המדבר לפני כסא הכבוד על הזכויות של עם ישראל.
מסופר בזוהר שהרשב"י נפטר בזמן שהוא אמר דברי תורה, ונשמתו יצא כשאמר את הפסוק 'כי שם צוה ד' את הברכה' (תהלים קלג ג), כלומר הוא הוא השליח להביא את ברכותנו לפני רבונו של עולם".
וכן היה הג"ר ראטה עצמו. אכן לבו היה תמיד בארץ קדשנו, במירון בקבר רשב"י ובתורת הנסתר, הוא מסר את נפשו לשמש את עם ישראל בגלות בתורת הנגלה. במקום להסתגר בסודות התורה, הוא עסק בשאלות הכי מסובכות בהלכה.
אמנם רגליו היו מוצבות ארצה בבורו פארק, אבל ראשו היה מגיע השמימה במירון.
שם משפחתו היה ראטה, אך הוא הסב אותו לרוטה, אותיות טהור, וכך היה חותם. הוא חי בטהרה ועלה למרומים בטהרה.
תהא נשמתו צרורה בצרור החיים עם כל הגאונים הצדיקים.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
