הקרב על ערכות המגן? תאשימו רק את עצמכם
במשך שנים התחננו בפיקוד העורף שתבואו לקחת מסכה "רק שתי דקות ואתם מוגנים" ואתם צחקתם. עכשיו כל 'החכמים בלילה' עומדים שעות בתור. למה אתם מחכים תמיד לרגע האחרון?
פתאום האשליה הופכת למציאות. יש מלחמה מטר מהבית. מוציאים את סוללות הפטריוט מהבוידעם, מגייסים מילואימניקים וחיילי הסדיר שוב לא יוצאים שבת. ריח מלחמה באוויר. במדינת הגמדים רעש מהומה הצבא יוצא למלחמה. בצד השני פחד מצמית, אסד בורח לחו״ל, מפקדות מתפנות ומי שיכול בורח כמה שיותר רחוק מאזורי העימות. המנהיגים מצחצחים חרבות ומילים מתלהמות עפות באוויר. היום או מחר. זה מתחיל.
עשרות אלפים צובאים על תחנות ערכות המגן. בתל אביב לא נשאר, בקניון הדר בירושלים בזזו את המקום והשאירו רק אדמה חרוכה מאחוריהם. כולם מתכוננים ליום הגדול וכמה אירוני שהוא מגיע רק מספר ימים לפני בוא היום הגדול והנורא באמת. הימים הנוראים עוד לפנינו.
האמריקאים מגיעים, אומרים יושבי בית הקפה בגוש דן, האמריקאים מגיעים! צועקים הסורים בפחד ממקום מחבואם. אולי טוב שהם מגיעים, אולי לא. מה שבטוח שההרגשה היא שמפלצת התעוררה. ״ארצות הברית היא כמו דוד מים מלא עד סופו״, אמר צ׳רצ׳יל אי שם בזמן מלחמת העולם השנייה. ״שקט דממה, אבל רק תדליק מתחתיו אש קטנה והוא יבעבע, יגלוש ויציף את אויביו במים רותחים״. סופה מגיעה אל סוריה ופתאום בישראל הכל הופך הרבה יותר אמיתי.
● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן
הנמלה עובדת והצרצר נח
נזכרתי היום, בין הכתבות שמספרות על ספירה לאחור לבין המוני הישראלים שצובאים על תחנות ערכות המגן, בבחור אחד בקניון מלחה לפני מספר חודשים. עומד על קצה מדרגות באחת הפינות של קניון מלחה בירושלים. לבוש חולצה אדומה ועליה תג עם שם – יניב.
הוא פנה אז אל אנשים ושאל אם הם רוצים לקחת ערכות מגן. "רק שתי דקות ואתם מוגנים", אמר. "רק תבואו ותיקחו". האנשים המשיכו ללכת, יניב אחד בין עשרות אנשים אדישים.
ירדתי במדרגות, הלכתי ימינה, לקחתי שמאלה והגעתי למרתף אפרורי, בתוכו עוד שני עובדים ושלושה אנשים שהואילו בטובם לפנות שתי דקות בדיוק מהלו"ז הצפוף בשביל להגן על החיים שלהם בעת צרה. אולם ענק וחשוך ובו אלפי ערכות מגן ללא דורש. בשביל מה? שקט עכשיו בישראל.
לקחתי ערכות מגן והמשכתי הלאה. כשעליתי במדרגות והלכתי לעבר היציאה עוד יכולתי לשמוע את יניב פונה אל מישהו ואומר: "ערכת מגן?" ואת תשובת האיש שענה: "למה לי?", והמשיך ללכת כאילו כלום לא קרה.
קצת עצוב להיזכר במקרה הזה ביום שכל הכותרות מדברות על בלגן בתחנות חלוקת ערכות המגן. אל תאשימו את דואר ישראל, תאשימו את עצמכם. אתם אלו שלא טרחתם לקחת ערכת מגן כשהכל היה שקט ורגוע. הנמלה עבדה והצרצר נח. עכשיו הגיע החורף ובפתח סופה. נחשו מי אתם? זה החיים שלכם, טמבלים.
למה לחכות לרגע האחרון?
שכחנו שיש מלחמה בסוריה. שיש אנשים שנרצחים שם בברוטליות מדי יום. מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא…. ומי בגז. "לחכות ליום הכיפורים כדי לעשות חשבון נפש זה כמו לחכות למתקפה בסוריה כדי להשיג ערכת מגן. עדיף להקדים בנחת", כתב הרב חיים נבון בסטטוס בפייסבוק. "מה שכן, בשמים אף פעם אין תור", הוסיף.
חכם צריך להקדים את המכה אבל אנחנו כל פעם מחכים לרגע האחרון. "יהיה בסדר", אנחנו אומרים. "חפיף", אנחנו מוסיפים. הקרבות בסוריה יגיעו ויעברו, תגיע מלחמת לבנון שלישית, חומת מגן רביעית ועדיין נהיה עם הראש באדמה. אם יש משהו שאפשר ללמוד מהאירועים שמתרחשים עכשיו על פתח דלתנו הוא ששוב, כמו תמיד, המזרח התיכון רגוע ברגע אחד ובשני כבר רועש ומתלהם.
הגיע הזמן להיות מוכנים עם מסכות אב"כ לפני הסופה, הגיע הזמן להיות ערוכים לפני המבול ולא לומר 'אחרינו המבול'. לא רוצה לשמוע על ח"כ אלי ישי, שהיה שר הפנים בממשלה הקודמת, שמספר לי שמסכות האב"כ לא מספיקות. למה אתה לא היית מוכן למלחמה שבטוח תבוא? למה אף אחד אחר לא היה מוכן או אמר משהו? לא אחרינו המבול. המבול הוא עכשיו.
==
חנן גרינווד הוא כתב בעיתון 'שביעי'.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו