אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • כי תשא: ביצוע עבירה מתוך פחד – הכורח במשפט הפלילי

האדם צריך לזכור תמיד שהמונח איום הוא 'איום' בהתאם למשמעות שבית המשפט מפרש ולא לדרך בה האדם מפרש אותה, והאיום העולה ממקורות המשפט העברי המעניקים לאדם פטור הינו כאשר לאדם נשקפת סכנה ממשית לחייו

עו"ד על הפרשה • כי תשא: ביצוע עבירה מתוך פחד
  (צילום אילוסרטציה: יונתן זינדל/פלאש90)

פרשת כי תשא אוצרת בתוכה את אחת מנקודות השפל של דור המדבר, אירוע שמכונה בתודעה היהודית 'כחטא העגל'. סיפור המסגרת הוא פשוט, לאחר מעמד הר סיני מצווה משה לעלות ולקבל את התורה, תקופת חניכה של 40 יום ו-40 לילה בתנאי פנימייה ועם עוצר יציאות, ובלשונו של הכתוב: "ויבא משה התוך הענן ויעל אל ההר ויהי משה בהא ארבעים יום וארבעים לילה".

הרב יאיר בן מנחם בשו"ת הלכתי על פרשת כי תשא

במקביל לשהותו של משה בהר מקבל את התורה, העם מחכה למטה למרגלות ההר. ממתין למשה, ממתין ללידת התורה ולהגעתו של משה איש האלוהים עם הבשורה ודבר האל. הציפיה המתוחה מובילה את בני ישראל  לטעות בספירה של בני ישראל ובחישוב מתי משה צריך לחזור. וכך מתואר לנו: "וירא העם כי בשש משה לרדת מן ההר". בניסיון של חז"ל להתחקות אחר מהות העיכוב, דורשים חז"ל את הכתוב "בשש משה" מזה שהתורה כתבה בושש בכתיב חסר ו', לומדים שהעיכוב  של משה הסתכם בשש שעות איחור.

עוד באותו נושא

עו"ד על הפרשה: פרשת כי תשא שני דגמים של הנהגה

השילוב של העיכוב מחד והציפיה מאידך הביאו את עם ישראל אל פתחו של מדרון חלקלק. עם ישראל ב'אפס' סובלנות לא היה נכון לקבל עיכובים מיותרים ובמצב זה יש לדחות כל אפשרות של ואקום מנהיגותי שצומח על רקע אי הגעתו של משה. ומכאן קצרה הדרך לפנות אל לאהרן, הדמות הבכירה ביותר אחרי משה המנהיג, בדרישה פשוטה: "קום עשה לנו אלהים אשר ילכו לפנינו כי זה משה האיש אשר העלנו מארץ מצרים לא ידענו מה היה לו".

התביעה אולי פשוטה אבל צורת הפניה של העם לאהרון מציינת התורה: "ויקהל העם על אהרון". האבן עזרא, מסביר את משמעות הצירוף 'ויקהל העם' באופן הבא: "כל 'קהלה' ואחריה 'על' דמות מריבה" כלומר הביטוי ויקהל עם משמעו שמדובר במריבה ולא בהתקהלות מפוייסת או רצויה. ברוח זו מסביר גם הרש"ר הירש:  "'הקהל על' – לבוא על מישהו באסיפה המונית, לגבור על מישהו בכוחה של אסיפה המונית".

המדרש מקצין עוד יותר ומתאר את המציאות שהתרחשה בהתקהלות זו כהתקהלות אלימה. וכך מתאר המדרש: אמרו להם אהרן וחור עכשיו יורד מן ההר לא השגיחו,…מיד עמד חור וגער בהם, עמדו עליו והרגוהו, כשראה אהרן כך נתירא". במילים פשוטות קבוצת האנרכיסטים שהתקהלה על אהרן לא היססה לרצוח את חור שעמד לצידו של אהרן, ואהרון מצידו חושש לחייו שאם לא ישעה לרצון ההמון יאבד את חייו. האבן עזרא מגדיר במפורש שאהרן 'פחד', ובעל האורח חיים מציע לפרש את הדברים בצורה שההתקהלות היתה כדי להרוג את אהרון, וכך הוא לשונו: "אולי יכווין לומר כי נקהלו עליו להורגו", כך או כך, מסכם הרש"ר הירש את הדברים: מורה בכל מקום על מעשה של התגברות על מישהו בעל – כורחו. נסיבות אלו גורמות לאהרן להעלות את הפתרון לאיסוף הזהב מעם ישראל ויצירת העגל.

במילים אחרות לאהרן הכהן לא היתה כל ברירה, אל מול ההמון המתלהם והאנרכיסטי שרצחו את 'חור', דמות מקראית, לנגד עיניו אינו נכון ליטול את הסיכון שאם לא יעתר לרצון העם הוא יהיה הנרצח הבא, וחששו הגדול היה שמא אם אכן כך יקרא, הרי שלפי גישתו של האבן עזרא אהרון, "פחד על ישראל, אם יהרגוהו, שהשם ימיתם כולם".

מתוך חששו של אהרן הכהן, ומתוך הפחד הגדול שמא נשקפת סכנה לחייו אבקש לצאת אל אחת ההגנות שהמשפט הפלילי מעניק לאדם שמבצע עברה – והכוונה להגנת ה'כורח'.

הגנת הכורח קובעת: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שנצטווה לעשותו תוך איום שנשקפה ממנו סכנה מוחשית של פגיעה חמורה בחייו, בחירותו, בגופו או ברכושו, שלו או של זולתו, ושאנוס היה לעשותו עקב כך". הרציונאל העומד בבסיס הסייג של 'כורח' מבקש להגן על אדם שלנוכח נסיבות של איום וסכנה מוחשית, אינו יכול לגבש את היסוד הנפשי המספיק והנדרש כדי שהמעשה או ההתנהגות תעלה לו לכדי עבירה פלילית. כלומר במצב כזה של סכנה מוחשית האדם אינו יכול או אינו מסוגל לבחור בחירה חופשית ולשקול באמת האם לבצע או לא לבצע את אותה התנהגות. הגנת הכורח אוצרת בתוכו את הרעיון לפיו אין מטילים אחריות על אדם אם הוא נאנס לעשות אותה, ומבלי שעמדה לאדם האפשרות לבחור האם לבצע או לא לבצע את הדבר.

אונס – פטור מהתורה

אחד מעקרונות היסוד של ההלכה היהודית מגולמת בכלל שטבעו חז"ל "אונס רחמנא פטריה". בעברית פשוטה, אדם שביצע עברה באונס, מהתורה פטור מעונש. ודוק: כאשר מדברים על 'אונס' אנו מתכוונים לאדם שביצע ועבר על מעשה אסור אלא שמעשיו נעשו מתוך כפיה והיעדר בחירה חופשית.

עקרון זה מצא דרכו אל ספר החוקים של הרמב"ם, כאשר הוא עוסק ומנסח את ההלכות המופנות אל המערכת השיפוטית, הוא קובע: כל מי שעשה דבר שחייבין עליו מיתת בית דין באונס אין בית דין ממיתין אותו ואף על פי שהיה מצווה שיהרג ואל יעבור אף על פי שחלל את השם והוא אנוס אינו נהרג…זו אזהרה לבית דין שלא יענשו את האנוס".

מדברי הרמב"ם עולה בפשטות שתהא חומרת העבירה אשר תהיה אין אדם נענש אם בוצעה העבירה נעשה מתוך אונס, מתוך היעדר יכולת אמיתית של האדם לבחור האם לבצע או להימנע מביצוע אותו המעשה. ובמקום אחר מוסיף הרמב"ם ומשמיענו בצורה חד משמעית וברורה: "אנוס פטור מכלום מן המלקות ומן הקורבן ואין צריך לומר מן המיתה. ובאחת מהאגרות שכתב הרמב"ם הוא מסביר: "שלא מצאנו בכל התורה כולה לא בקלות ולא בחמורות מקום שיחייב ה' גבול מגבולי העונש לאנוס אלא לעושי ברצון, כמו שאמר: "והנפש אשר תעשה ביד רמה מן האזרח ומן הגר את ה' הוא מגדף ונכרתה הנפש ההיא מקרב עמה" ולא שהיה אנוס. וכך אמרו בכל התלמוד: אנוס דאורייתא הוא, דכתיב: "כי כאשר יקום איש על רעהו ורצחו נפש כן הדבר הזה". וברוב המקומות אמרו: אנוס רחמנא פטריה! ולא נקרא לא פושע ולא רשע ולא פסול לעדות, אלא אם כן עשה עבירות יפסל בהן לעדות, אלא שהוא לא קיים מצות קידוש השם, ולא יקרא שמו מחלל שם שמים ברצון בשום פנים".

תפיסתו של רמב"ם היא פשוטה, ומתיישבת עם השכל הישר, לפיו אחריות ניתן להטיל על אדם רק כאשר מעשיו מלווים בכוונה, במחשבה לבצע, ובבחירה חופשית. פעולת האדם המבוצעת מהטעם שהבחירה החופשית ניטלה ממנו אין בה כדי להשית על האדם עונש.

עד היכן מגעת כוחה של ההגנה של כורח

בתלמוד הבבלי, נידונה אפשרות שמניחים בפני אדם אפשרות לבצע עברה כדי להציל את חייו ממוות. במקרה כזה מובא בתלמוד: "כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג – יעבור ואל יהרג, חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים". כלומר בהתאם לעקרון התלמודי מלבד 3 חריגים, שהם עבודה זרה, גיליו עריות, ושפיכות דמים, יכול אדם לעבור על כל העברות שבתורה, כדי להציל את חייו, במילים אחרות כל המצוות שבתורה נסוגות מפני האיום שאם לא יעבור האדם על אותה עבירה הוא ישלם על כך בחייו, על הכל ניתן לעבור, חילול שבת, אכילת חזיר, אכילת חמץ בפסח וכך הוא על כל עברה שעולה על הדעת, מלבד 3 חריגים מוגדרים על כל המצוות אדם יכול לעבור ובלבד שבכך הוא מציל את חייו.

עקרון זה נלמד מהפסוק בספר ויקרא שקובע: "ושמרתם את חוקותי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם". ודורש התלמוד מייתור המלים "וחי בהם – ולא שימות בהם". כלומר הנורמה המשפטית מבקשת להבטיח את החיים ולא למנוע אותם לנוכח שימוש לא נכון בנורמה המשפטית, ובמקרה דנן בביצוע התנהגות אסורה ללא כל בחירה.

ברוח זו פוסק גם הרמב"ם: "בית ישראל מצווין על קדוש השם הגדול הזה שנאמר ונקדשתי בתוך בני ישראל, ומוזהרין שלא לחללו שנאמר ולא תחללו את שם קדשי, כיצד כשיעמוד עובד כוכבים ויאנוס את ישראל לעבור על אחת מכל מצות האמורות בתורה או יהרגנו יעבור ואל ייהרג שנאמר במצות אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, וחי בהם ולא שימות בהם, ואם מת ולא עבר הרי זה מתחייב בנפשו" ולצד הכלל מניח הרמב"ם גם את החריגים, וכך הוא ממשיך ומכריע: "במה דברים אמורים בשאר מצות חוץ מעבודת כוכבים וגלוי עריות ושפיכת דמים, אבל שלש עבירות אלו אם יאמר לו עבור על אחת מהן או תיהרג, ייהרג ואל יעבור".

הנה כי כן, הטלת אחריות בשל התנהגות או מעשה שאדם ביצע או עבר צריכה להיות מתוך בחירה חופשית, ומתוך שיקול דעת מלא ומוחלט, פגם העולה כדי כורח השולל מהאדם את חופש הבחירה של מבצע העבירה צריך לנקוט אותו מאחריות לביצוע העברה. ודוק: האדם צריך לזכור תמיד שהמונח איום הוא 'איום' בהתאם למשמעות שבית המשפט מפרש ולא לדרך בה האדם מפרש אותה, והאיום העולה ממקורות המשפט העברי המעניקים לאדם פטור הינו כאשר לאדם נשקפת סכנה ממשית לחייו.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
מעניין ומחדש כל פעם מחדש
אברך | 05-03-2021 0:20
נפלאים החיבורים כל פעם מחדש, שכוייח גדול
2
כיצד ולמה נולד חטא העגל............
משה אהרון | 05-03-2021 15:07
בסד. כיצד נולד העגל ================ העגל נולד כתגובה טראומטית למעמד סיני . משהו כעין הטראומה של יצחק בעקדה שהאלוהות נתפסה אצלו כפחד [ראה : פחד יצחק]. שגם לא בכדי דרשו מיד ממשה : דבר עמנו אתה ואל ידבר עמנו האלוהים. משל אמרו לו , בבקשה ,הניח לנו מאלוהים החורך והמרעיש עולמות. היה אתה לנו כעין האלוהים. לכן הציווי הגורף בכל מובן : לך רד..... רד ממעמדך זה שהקנו לך. שאתה כביכול האלוהים שהוציאם ממצרים. לפיכך, בנסיבות אלו היכרחי היה גם לשבר לוחות ראשונים. שהיו סמל למעמד סיני . עלה הצורך שעמך ישראל לא ירתע מלוחות אלוקיות . אלא דווקא יונחו בפניו אותם שנפסלו על ידי אדם. וההם הראשונים כשברים ימתינו בארן לעת המוכשרת עת ומלאה הארץ דעה את ה'..... משה אהרון
3
מעט סנגוריה על אהרון
משה אהרון | 05-03-2021 15:10
משה אהרון <hoomoshev@gmail.com‏> עגל מסכה =============. עגל - שסובב סביב העיקר. מסכה - שמסתיר כמסך את העיקר. וכי למה אהרון עשה להם עגל מסכה. אלא אמר אדמה להם עגל . המעגל מעגלים ומקפץ סביב אימו . להזכיר להם שהוא העגל לא העיקר. אלא מה שהוא סובב סביבו. והמשהו האחר הוא : דברי הזהב ,ששמעו בסיני. שלפיכך דרש מהם רק את הזהב שבאוזניהם לעשות ממנו את העגל. שזו היא בדיוק גם משמעות : המסכה . שהעגל הוא אך כעין מסך . המסתיר את העיקר . והעיקר הוא ה'. ולפיכך בנה להם מזבח וקרא :חג לה' מחר. דגש על מחר. שלמחר חוזרים לעבוד את ה' כבראשונה משה אהרון
4
מאמר איכותי
עו"ד פליליסט | 07-03-2021 14:01
סוגיה חשובה וכאובה