להיות בשמחה מתחת למסכות בצבע תכלת שמכסות את הפה והאף (עד לסנטר) זאת משימה. אולי בעצם השנה כדאי להרפות, להרפות קצת בנסיון להיות שמחים, להרפות קצת מאווירת החג ואולי גם בשתיה להסתפק רק ביותר מכדי לימודו?
החסרונות שאנחנו מרגישים ביום יום ובעיקר בשנה שבה הכל נעצר גורמים להתבונן קצת על השמחה. האינסטינטק הבסיסי אומר ששמחה היא רגש שמלווה את האדם ברגעים של סיפוק ושל הישגים. הרווחת מיליון דולר באיזו השקעה או בלוטו אז אתה שמח.
השגת איזו מטרה ברוחניות או בגשמיות הגעת לשמחה. חז"ל לעומת זאת לא ראו את השמחה כתוצאה של שלמות אלא כמקור לשלמות האדם. במסכת אבות (פרק ד' משנה א') בן זומא מלמד אותנו "שאיזה הוא עשיר? השמח בחלקו". המשנה מחדשת שהשמחה היא המקור לתחושת העשירות של האדם.
בעל התפארת ישראל על המשנה אומר: "דהרי ידוע דמי שהשיג התכלית, טוב יותר מאותו שלא השיגו. ואם כן המתיגע להשיג דבר מה, ומסתפק בהמעט שחננו ה', כבר השיג התכלית". השגת התכלית נובעת מכך שהאדם שמח במה שיש לו. אבל מה זה חלקו למה דווקא להיות שמח בחלק ולא להיות שמח במשהו שלם?
באחת הפגישות הראשונות שהיו לי עם מקימי הגיעה משפחה שלכאורה בראיה חיצונית לא היה לה הרבה. ההורים עובדים קשה ומנסים לפרנס חמישה ילדים קטנים. התחושה הפנימית שלי היית לנסות להוביל אותם לשינוי משמעותי.
אולי לעזור את מקום העבודה הנוכחי ולעבור למקום עבודה אחר, אולי לשדרג את סביבת המגורים שלהם למקום שיהיה יותר נוח כלכלית וחברתית. הזוג בכלל לא היה בראש הזה לזוג היו רצונות ממוקדים, הם רק רצו לראות איך הם מצליחים לעשות בר מצווה לבן שלהם. כמובן שהרצון הממוקד בתוספת ההבנה
שמחה במשהו חלקי היא שמחה בהבנה שיש לי מקום תמיד להשלים משהו שקיים בי. בפגישות עם משפחות ובעלי עסקים כל פעם מחדש אני רואה שככל שאדם מתמלא בשמחה ממה שכבר יש לו הוא מסוגל להשיג עוד יעדים. לא רק בגלל שהוא לא עסוק בקנאה אלא בגלל שהוא מבין שההשלמה היא חלק מהיום יום שלו.
לא דומה אדם שבע שמרכיב ארוחת צהרים דשנה לאדם רעב המסתפק רק בפרוסה דלוחה בשביל לא לגווע ברעב. האדם השמח לא מפחד להפשיל שרוולים, הוא יודע שכל יום הוא אתגר, בכל יום יש התמודדות אחרת ובכל יום יש מה להתחדש ולהשתלם.
תרמו כבר עכשיו מתנות לאביונים בו ביום באמצעות מקימי לשיקום אמיתי כל השנה לחצו כאן
המהר"ל אומר (חידושי אגדות א') "שהשמחה היא בשלמות הנפש". אדם חי עם רצון, רצון להיות יותר שלם להיות יותר גדול ממה שהוא עכשיו, אבל במקום זה הוא מתמקד בחיסרון שלו. כשאדם משנה את עצמו ומתמלא בשמחה ממה שיש לו, אז הוא חי בעשרות כי הוא אוכל לשובע נפשו. הוא חווה את העכשיו לא בגלל שמה שיש לו עכשיו זה כל העולם כולו.
השינוי הזה הוא בנפש כמו שהמהרל אומר ולא בכמות החפצים שיש לנו בבית. העצירה שעוסקת בשמחה ולא בחסרון עוזרת להתמקד ולהגדיר, היא נותנת כלים לראות עולם מלא במה שכבר יש לנו בידיים.
גם השנה אפשר לבחור להיות מתוסכלים ממה שאין, ויכול להיות שבאמת הרבה דברים יחסרו, מצד שני אפשר ואולי גם חובה להיות שמחים ממה שכן יש לנו. לא בגלל שבין כה זה מה שיש ואין לנו לאן לברוח, אלא בגלל שזאת השמחה הכי שלמה שיש.
—————————————————
גילעד נוימן- יועץ לעסקים ולכלכלת המשפחה במקימי
