צפו: קצר על הפרשה| אנחנו לא נזירי בודהה

פרשת יתרו: כל עם ישראל, בערך שני מיליון בני אדם, מגיעים לנבואה במתן תורה, הקב"ה מתגלה לאנושות ואומר מה הוא רוצה מאתנו.

זה מתחיל כמובן במצות האמונה "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", המצווה הבאה תהיה "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני" – מצווה לזכך את האמונה.

אבל אנחנו לא עם שכל-כולו רק שקוע באמונה, במילים גבוהות, אי שם בגנזי מרומים, התורה עוברת אחר כך לעולם המעשה, "ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך" אומר רבי "זו מצוות עשה", כשכל אחד מאתנו קם בבוקר והולך לעבודה, מהבית או הולך ממש, הוא מקיים מצוות עשה, כי הקב"ה רוצה שנעבוד בעולם, וכמובן, "שבת לה' אלקיך".

מהם שאר הדברות? – "כבד את אביך ואת אמך", "לא תרצח", "לא תנאף", "לא תגנוב", מצוות הקשורות למציאות, לחיים. אנחנו לא נזירי בודהה שאומרים יש עולם אבל אנחנו עכשיו נשקע בעולמות עליונים רחוקים, תורתנו אומרת בדיוק הפוך, יש עולמות עליונים רחוקים, ואנחנו נוריד אותם למציאות.

הפרשה מסתיימת בפסוקים מאוד מעניינים "ויאמר ה' אל משה, כה תאמר אל בני ישראל, אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם", הקב"ה אומר: דיברתי אתכם מן השמים, אבל למה דיברתי מהשמים? מה המשמעות של זה? מה המצווה הבאה מיד אחרי כך? – "מזבח אדמה תעשה לי", הקב"ה מדבר אתנו מהשמים בשביל מזבח אדמה, בשביל החיבור לאדמה, החיבור למציאות לעולם המעשה.

היהדות כולה מסתובבת על הציר הזה של לקיחת השמים, האמונה, הקדושה, וכל העולמות הכי עליונים, ולהוריד אותם לעולם המעשה, לפרנסה, ליחסי חברה, להתנהלות המשפחתית וכו', זה מה שהקב"ה רוצה מאתנו במתן תורה.