כבר שבועות שאנחנו צופים מהצד במשא ומתן המתיש שניהל בצלאל סמוטריץ' עם חגית משה ו'הבית היהודי'. בשבועיים האלה ראינו הבדל אחד מרכזי בין סמוטריץ' לחגית משה: בזמן שהוא ניסה להביא לשיקום הציונות הדתית, היא עסקה בעיקר בניסיונות הנשמה מלאכותיים למפלגתה הגוססת.

משה לא השכילה להבין שעצם ההתייחסות אל מפלגתה כשחקנית מרכזית על המגרש הייתה בחסד. הרי כידוע לכולנו, שוויה האלקטורלי של 'הבית היהודי' מצד עצמה לא עלה על 0.3 אחוז לערך. מדובר בלא יותר מכמה אלפי קולות, כנראה של ותיקי המפד"ל ואולי של עוד כמה.

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

סמוטריץ' על המשא ומתן בציונות הדתית (מפלגת הציונות הדתית)

הסיבה היחידה שניתן למפלגה הזו יחס כל כך מכבד (והסיבה לכך שבמקביל, לא התקיים משא ומתן עם 'עוצמה יהודית'), היתה הניסיון להביא למפלגת הציונות הדתית המתגבשת את קולות המיינסטרים הדתי לאומי, ש'הבית היהודי' היתה המפלגה המזוהה ביותר איתם.

זה היה כחלק מהניסיון של סמוטריץ', שלשמו מיתג את מפלגתו מחדש, להביא לאחדות גדולה שתתפרש על פני רוב הציבור הדתי לאומי, מהליברלים ועד החרד"לים. (כנראה ללא הקצוות.. אבל כן מ'הגוש' ועד חוגי 'מרכז הרב' לפחות.)

והאמת – את המהלך הזה יכל סמוטריץ' להביא בעצמו, גם בלי לייחס חשיבות למפלגה שעדיין התעקשה לראות את עצמה כ'מפלגת האם'. בשבועות האחרונים דווח על ניסיונותיו לצרף אנשים כמו הרב חיים נבון או עליזה בלוך, ועוד כהנה וכהנה. ולא חסרים עוד שמות במגירה, בחלקם יותר פופולרים מאשר 'הגברת הראשונה של הציונות הדתית' (כפי שהכריזו הפרסומות לפני הפריימריז)

סמוטריץ' בחר לא ללכת על מהלך כזה ולא למחוק את הבית היהודי לגמרי. הוא בחר כן לנהל משא ומתן עם המפלגה האחות, וכן לפני כולם, ולא ללכת לכיוון של פילוגים ומלחמות מיותרות.

אבל חגית משה איכזבה. היא המשיכה לראות בה ובמפלגתה גורם רציני יותר מכפי שהיא, ודרשה דרישות מופרזות ביחס לגודלה בסקרים. בכל כינוס פעילים או מכתב לחברי המרכז היא שבה והדגישה ש'טובת הציונות הדתית וטובת הבית היהודי לנגד עיני', בלי להבין שטובת 'הבית היהודי' היא לא מה שחשוב לציבור שמחכה לבשורות, אלא דבר שמעניין פחות או יותר רק את נמעני המכתבים.

מהצד הדברים הצטיירו כאילו גם את יו"ר 'הציונות הדתית' מעניינת רק טובת מפלגתו, וכמו ששאל מישהו: 'אני תוהה אם אתה שמאשימים את הצד השני בכיסאולוגיה שמים לב שזה מה שהם עצמם עסוקים בו'.

ועל זה- שתי תשובות: א. לא יודע מה אתם חושבים, אבל בעיניי מותר בהחלט למי שמביא יותר – לדרוש יותר. זה הדבר הכי הגיוני שיש, ובאותה מידה אני אישית לא אחבב למשל אף מפלגה שתדרוש תיק לכל ח"כ שלה בתמורה לכניסה לקואליציה. (גם לא אם זו תהיה מפלגת 'הציונות הדתית'…)

ב. זה הרבה מעבר לכיסאולוגיה. הייתה שם דרישה מתבקשת שמגיעה מפרשנות פוליטית פשוטה.בכל הזמן הזה סמוטריץ ניסה להסביר לחגית, כמו שכבר הסברתי: תפקידך, ומה שאת מביאה איתך לאיחוד, זה העזרה בהבאת המיינסטרים. ואת לא מספקת את הסחורה.

חגית הודיעה שהיא מתחשבת בבחירתם של חברי המרכז. וחייבים לומר: דוידי בן ציון הוא אדם ראוי, לא מכיר יותר מידי, אבל כנראה שהוא גם בעל יכולות רציניות – רק שהוא העתק הדבק של סמוטריץ'. יהיה לבצלאל ול'ציונות הדתית' נורא כיף לעבוד איתו, השאלה אם יהיה איפה לעבוד.

ומשכך הגיעה הדרישה ההגיונית: לשבץ מישהו במקומו, דמות שתוכל להביא קהלים נוספים וגוונים אחרים במגזר. ברור לכולנו שדעותיו של הרב נבון למשל רחוקות מבצלאל יותר מדעותיו של דוידי, ובכל זאת. זה רק יכול לחזק את ההבנה שהפעילות היתה למען איחוד כולל.

אתמול, בשעה בה הגיש מתן כהנא את רשימת 'ימינה', המאבק על קולות המיינסטרים כמעט והוכרע. עם 6 סרוגים (ואיילת שקד) בעשירייה הראשונה, כמעט כל קולות ה'אמצע' שבמגזר זורמים לבנט בצורה ישירה.

באותו הרגע נפרצו שני מחסומים. א. לרעת סמוטריץ' – חלום האחדות הגדול נקבר, ויהיה צורך להתאחד עם בן גביר ועם נעם שהוא מביא איתו. זה כשמאידך 'הבית היהודי' כבר בכלל לא רלוונטי ולא מביא כלום מעבר ל0.3% שהציג פעם אחר פעם בסקרים.

ב. אין לחגית משה אפשרות לסחוט עוד. רשימת ימינה כבר הוגשה.

מכאן הדרך לאיחוד עם 'עוצמה יהודית' הייתה קלה. בן גביר לא עשה בעיות ולא דרש יותר ממה שמגיע לו ובתוך שעות נחתם הסכם.

ההסכם הזה בהחלט היה תרגיל, אולי לא נחמד. השאלה האם לא היה מקום לעשות אותו.

נכון, זה בהחלט לא כיף שלאחר משא ומתן של שבועיים – פתאום הפרטנר בורח לך. אבל בהתחשב בכך שחגית היא זו שאחראית למשא ומתן הכל כך מתיש הזה בדרישותיה המופרזות, ובהתחשב בכך שעד אתמול בצהריים היא עדיין המשיכה ודרשה ריצ'רץ והנהגה משותפת (כך ע"פ צילום ההסכם שכתב הרב אלי סדן) ועוד כהנה וכהנה (ע"פ פרסומים נוספים מאתמול) מבלי לעכל עדיין את שוויה האלקטורלי הנמוך (בטח ביחס לסמוטריץ') ואת מה שהיא מביאה איתה לאיחוד, ובניסיון שכמעט הצליח לסחוט את 'הציונות הדתית' עד בלי די – לא הייתה ברירה ונראה שאין מקום לתלונות מצידה.

ההסכם הזה הוא לא 'דפיקה' של 'הבית היהודי'. הוא הסכם הוגן, שמאפשר לחגית משה להצטרף לאיחוד בכבוד, לקבל את המקום השני וכנראה תפקיד שרה.

כנראה שהיא תקבל גם עוד מקום מכובד לנציג מפלגתה (כנראה דוידי) שככל הנראה ייכנס, לפחות ע"י חוק נורווגי. זה הסכם מפרגן וראוי, שבו 'הבית היהודי' לא תצא נפסדת. רק חבל שהיא העדיפה להתעקש בכזה חוסר מודעות ולהביא להצעת ההצעה בצורה כזו.

=======

אלחנן משה הוא תלמיד ישיבת 'אלון מורה'