בין דאגות הפרנסה והבריאות: הורים לבני נוער בקורונה - סרוגים

בין דאגות הפרנסה והבריאות: הורים לבני נוער בקורונה

בין דאגות הפרנסה לדאגות הבריאות, יש לרבים מאיתנו גם דאגות בתחום החינוך. מה יהיה על הילדים והנוער שנמצאים שעות רבות מול המסכים בבית? איך יתמודדו התלמידים כאשר השיגרה הבריאה שלהם נקטעה פעמים כה רבות בשנה האחרונה? מה תעשה בת השירות שהשנה המשמעותית שלה נראית שונה בתכלית ממה שציפתה?

author-image
בין דאגות הפרנסה והבריאות: הורים לבני נוער בקורונה
  צילום: ישיבת חיצים

מחקר שנעשה בסין בשנה האחרונה בקרב 8000 מתבגרים (Zhou,2020), מצא כי  44% מבני הנוער סובלים מתסמינים של דיכאון, 37% מתסמינים של חרדה ו 7% מתסמיני פוסט טראומה (PTSD)

בני הנוער נגישים לכל המידע, וחווים את הטלטלה העולמית, חוסר הביטחון ואי הוודאות.

הם מרגישים כי רמת השליטה שלהם במציאות נמוכה. החלטת ממשלה, שהיא גורם חיצוני, משפיעה ישירות על המציאות היומיומית של בני הנוער.

כמו כן יש פגיעה מתמשכת במקורות התמיכה הטבעיים כמו מעגל החברים, תנועת הנוער והמשפחה.

אז מה אפשר לעשות כדי להגביר אצל בני הנוער את החוסן והמסוגלות לצלוח את המשבר ואף לצמוח ממנו?

איך נפתח אצלם הערכה עצמית גבוהה, ואמונה בעצמם, שגם במקרים קשים הם מסוגלים לתפקד ולהתמודד?

המדדים החיצוניים שבני הנוער התרגלו אליהם, שבעזרתם חוו חוויות של הצלחה וחיזוקים חיוביים, השתנו ללא היכר. אולי זה הזמן לעזור לבני הנוער להכיר את 'המדדים' הפנימיים שלהם. כוחות החוסן הפנימיים שלהם.

לצורך כך, נסייע לבני הנוער להפנות את המבט פנימה. להיות קשוב לעצמי. מה עובר עליי? איזה תחושות אני חש בגוף? ומה הרגשות שצפים בי? להיות בתשומת לב ללא שיפוטיות למה שעובר עלי.

עוד באותו נושא

ישיבה כפרית חיצים: פורצים דרך, אחרת – בואו להכיר

לאחר מכן ניתן להפנות את המבט החוצה, ולשים לב שאני לא לבד. שישנם עוד אנשים שחווים את אותן החוויות והקשיים. כאשר יש ארוע קשה, לעיתים תחושת הבדידות מעצימה את הקושי. התחושה היא שכולם מסתדרים ורק אני "דפוק". כמבוגרים אנחנו יכולים לסייע לבני הנוער להרגיש נורמליים ולתת תוקף ולגיטימיות לרגשותיהם.

השלב השלישי הוא נחמה עצמית. בני נוער רבים עלולים לחוש אכזבה מעצמם מחוסר המשמעות, חוסר ההצלחה בהתמודדות מול המסכים ובלימודים. במקום הלקאה עצמית, ננסה ללמד אותם לחזק את עצמם במקום הזה. לא כדי לשקוע ולוותר לעצמם חלילה, אלא כדי לשאוב כוח פנימי ומתוכו להמשיך ולא להתייאש.

אז מה נוכל לעשות בתכל'ס כהורים? 

ארוחות משותפות ללא מסכים. זה זמן מצוין לפתח את היכולות שציינו. הסגר הוא הזדמנות דווקא לחזק את ההרגל של ארוחה משותפת קבועה של המשפחה הגרעינית. אל תוותרו על בני הנוער בארוחה הזאת. הוכח מחקרית כי ארוחה משפחתית קבועה בגיל ההתבגרות משפרת את היחסים בין ההורים למתבגרים, מפחיתה התנהגויות סיכוניות כגון התמכרות וחרדה, ועוד.

צרו קשר עם המסגרת החינוכית. קשר של שיתוף פעולה עם הצוות החינוכי של הנער ועדכון הדדי יכול לקדם אותו פלאים. בתקופת הסגר והלמידה מרחוק קשר זה הכרחי עוד יותר, כיוון שדרך המסך קשה לקלוט את מה שעובר על הנער.

זמן לעצמכם ההורים.. גם אתם עוברים תקופה קשה ומטלטלת וזקוקים להרבה כוחות כדי להתמודד ולהמשיך להוביל את המשפחה. למרות התנאים הבלתי אפשריים, הקדישו לעצמכם זמן שבו אתם ממלאים מצברים.


מוריה מרצבך, יועצת חינוכית בישיבה הכפרית חיצים

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו