בתוך מבול המפלגות החדשות והמיתוגים החדשים, חייבים לשים לב לטרמינולוגיה של הקמפיינים. למה מתעקשים להצמיד את הכותרת: "המועמד לראשות הממשלה" לכל הודעה של נפתלי בנט וגדעון סער, ומה הבעיה המשותפת בשמות של המפלגות החדשות של בצלאל סמוטריץ' ורון חולדאי?

משח"כ פוליטי, הפעם גם בגירסה מצולמת:

כדי לצפות בסרטון זה, אנא הפעל JavaScript , ושקול לשדרג לדפדפן שתומך ב HTML5 video .

צילום ועריכה: הלל רוזנברג

ככה מעצבים תודעה?

שיעור ראשון בתואר בתקשורת הוא העניין של "עיצוב תודעה". המטרה: לגרום לקהל היעד שלך לקבל מסרים בצורה עקיפה על מנת להשפיע על הדעה שלו ובכך גם להביא אותו לשינוי פעולה.

בתוך מבול המפלגות החדשות והמיתוגים החדשים, חייבים לשים לב לטרמינולוגיה של הקמפיינים.

נתחיל בכך שבכל הודעה לתקשורת של נפתלי בנט וגדעון סער, מוצמדת באופן אוטומטי הכותרת "המועמד לראשות הממשלה". האם לפי הסקרים זה בכלל ריאלי? זה לא ממש משנה, כי המטרה היא לגרום לכם, המצביעים האפשריים, לחשוב שזה מונח בכיס שלהם.

אבל זה עוד בסדר כי שימו לב לשמות של שתי מפלגות חדשות שהושקו רק לאחרונה.

למה להכליל?

הראשונה היא של רון חולדאי, ראש עיריית תל אביב: מפלגת "הישראלים" – באמת? כל הישראלים שם? גם דתיים וחרדים? מה לגבי תושבי אילת או מטולה? יהיה שם ייצוג אמיתי של עולי ברית המועצות או של המגזר הערבי? לייחס למפלגה כותרת שמכלילה את כל "הישראלים" היא במקרה הטוב אמירה צינית ובמקרה הגרוע פשוט שקר מוחלט.

רון חולדאי, צילום מסך

והשנייה שייכת לח"כ בצלאל סמוטריץ': מפלגת "הציונות הדתית". הניסיון לייצר מפלגה מגזרית אחת הוא טוב, אבל מי החליט שהוא יכול לקחת שם של מגזר סוציולוגי כל כך רחב ומגוון ולהגיד שזו המפלגה שלו, בצורה כזו ישירה? אין ציונים דתיים שמצביעים למפלגות שמאל? אין חובשי כיפה סרוגה שמוצאים את מקומם בש"ס או יהדות התורה?

מתוך הקמפיין החדש של ח"כ סמוטריץ

ברור שבמערכת בחירות "מיתוג" זה שם המשחק ומאחורי הקלעים יושבים יועצי תקשורת עם סקרי עומק ומחקרי אסטרטגיה, אבל חייבים גם להיצמד לאמת ולעובדות.

לנכס קהלים בצורה מלאכותית, יכולה להתפרש כזלזול בציבור שאותו פוליטיקאי מנסה להכליל תחתיו, מבלי באמת לקבל ייצוג במפלגה.