אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

שווה את המטוש באף? חזרתי מאילת כדי לספר

האי הירוק מציע חופים מוכרים, שופינג פרונטלי אנושי ושפה גרונית חמימה, עברית. בהתרשמות ראשונית אילת היא אותה הגברת, רק עם מסיכה ושירות אדיב יותר

שווה את המטוש באף? חזרתי מאילת כדי לספר
  (צילום:שטארסטוק)

מזרקות מים, עלי דקל, הבזקים ותמונות מפולטרות מעטרים את הפיד של כולנו. דובאי קורצת וקוראת לנו לחזור אל חיק השיגרה העתיקה שהייתה חיה וקיימת לפני השנה המשונה הזו.

במבחן החרדה, דובאי נותרת מאחור על שלל מטוסיה והאוויר הזר שלה ולישראלי הממוצע מחכה האי הירוק בואכה אילת המציע חופים מוכרים, שופינג פרונטלי אנושי ושפה גרונית חמימה, עברית.

מה שאף אחד לא מדבר עליו הוא דרך החתחתים לשני היעדים. לא הדרך העקלקלה עם ים המוות התכול או הטיסה מעל קילומטרים של ריק אלא נו, המקלות האלה שדוחפים במורד הגרון ובמערות האף. בדיקת הקורונה.

עוד באותו נושא

'דרך עולי הרגל' בעיר דוד זכתה בתחרות בינלאומית

נכון, הבדיקה אינה חדשה ובמקרה הזה הנסיבות משמחות, אין עננה קודרת מעל ראשך שמא נדבקת חלילה או נשמת בסביבת החיידק עם הכתר, "אאואירקה!" אתה הרי יוצא לנופש.

למי שאין שום בעיה עם פולשנות זו באמת בדיחה. צ'יק צ'אק תעמוד בקצה קצהו של תור שלא היה מבייש את ההמתנה בקופות של איקאה סייל זצ"ל, כמה חתימות, החלפת תעודת זהות, כיסא, נשימה שתי מקלות וגמרנו. באמת. עד לקבלת ההודעה המיוחלת.

אבל מי שרפלקס ההקאה שלו רגיש ואינו אוהב פלישה לבועה הפרטית והאשלייתית שלו, נכנס לאירוע בושה מתגלגל בו הוא יחטוף רגליים קרות ויוותר על ערסל צבעוני בין שני דקלים במקרה הרע או במקרה היותר זוועתי, ידמע, ישתנק וידחוף את הבודק מתוך אינסטינקט קדום של הישרדות ויצא שפוף, חיוור עם בחילה. כשיפנה את מבטו לאחור יקפא כאשת לוט לנוכח פעוט גיבור שיפער את פיו באומץ ולא יצייץ.

בדיקת קורונה (למצולמת אין קשר לכתבה (צילום: יוסי אלוני/ פלאש 90)

אחרי נבירה באתר של קופת החולים מקבלים אור ירוק לצאת לחופשי ובאור ראשון של שחר פלוס חמש שעות של אריזת פריטים מיותרים עלינו על הרכב לעיר הדרומית. אחרי מאות קילומטרים הוויז מתריע שפקק נדיר מחכה לפתחנו. טור מכוניות עומד, מושיט ניירות מרשרשים לווסטים זוהרים אחרי שעה ארבעים אנחנו מגיעים ליעד. בהתרשמות ראשונית אילת היא אותה הגברת, רק עם מסיכה ושירות אדיב יותר.

בחנויות המוכרים סבלניים וכמעט קדים בפני הקונים הנלהבים, האטרקציות פתוחות וסגולות והטיילת הומה כמו בכל חנוכה. אך אחרי 48 שעות סדקים קטנים ניכרים באי הירוק.

בשייט על ים סוף האונייה חצי מלאה, המציל של הבריכה לחוץ כי עליו לבצע בדיקות קורונה והמלצרים במלון טרוטי עיניים, לא מבינים איך ארוחת הבוקר נמשכת עד אמצע היום.

ומה עם האוכל במלון? זו אולי השאלה שהאוזן הנופשת שמעה הכי הרבה. האוכל כמו תמיד. בשפע, מוגזם תחת מעטה ויטרינה ומלצרים שצריכים להיענות לגחמת כל זב חותם שדורש עשרה פנקייקים – עם סירופ וסוכריות. אהה וקצפת.

אחרי ארבעה ימים, שלושה לילות, שמונה ארוחות וים אחד אין ספק שאילת זקוקה לנופשיה ועם ישראל זקוק לאילת. כן, גם אם המחיר כולל בדיקה פולשנית.

בדיקות הקורונה כנראה יכחדו מעולמנו עם הזמן כשהחיסונים יתגלו כמועילים וידידותיים למשתמש. השבוע עם נחיתתו של המזרק הראשון עם הנסיוב על אדמת הקודש, דאג אזרח מספר אחד להתחסן ובכן, ראשון.

דוגמא אישית? פרופגנדה? סיכון? ימים יגידו. בינתיים המענה לשאלה האם להתחסן או לא? די ברור. שונאי המקלות בגרון יתפקדו בוודאי ראשונים ושונאי המחטים, אחרונים. לבריאות.

 

שרה פני עוזרי, היא עיתונאית ואמא.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו