עד כמה אתם מאמינים בחלומות?
אחד היסודות העקרוניים בהנהגת ה' הוא, שהקב"ה מקדם את העולם בכל רגע ורגע. מטרתנו היא לקרב את העתיד אל ההווה, לאפשר לחזיונות העתידיים להיכנס אל המציאות הגבולית הנוכחית
סוגיית החלומות העסיקה את טובי מוחות הפילוסופים, הפסיכולוגים וחוקרי המוח לאורך שנות הקיום. תופעת החלום, המציאות המעורפלת שמחוץ לקיום החיים השגרתי, משותפת לכל בני האדם. היא אינה תופעה חדשה ואין היא נחלת העולם המודרנית.
מימות עולם החלומות היוו חלק ממכלול חייו של האדם האנושי. החלום, כיציאה ל"עולם אחר" שאינו כבול למסגרות העולם הזה, תמיד היה עצם חי ונטוע במעמקי האישיות של האדם. גם בשנות דיכוי החופש וחירות המחשבה של האינקוויזיציה, המשיכו בני העולם לחלום בהיחבא על שלטון, מלוכה, עצמאות וחופש מכל רודנות ואיומים. אם באור היום אין אפשרות לכך, בלילה, בזמן שאין איש רואה – נמשיך לחלום.
ברנרדו קסטרופ, מדען מחשבים, פילוסוף ופַּן-פְסיכיזט, טוען שאחד המשפטים היותר מזיקים להתפתחותו הרוחנית של ילד הוא, "זה היה רק חלום". המסר הסמוי שעובר במשפט זה מנסה ללמד את הילד על שני עולמות שונים: העולם הפיזי, המציאותי והממשי; וכנגדו – עולם החלומות הרוחני המנותק, האוורירי והתלוש מהמציאות.
הילד, לעומת האדם הבוגר והשכלתני, אינו רואה הבדל בין חלום למציאות; מבחינתו מה שהיה בחלום לילה ומה שנצפה בסרט דמיוני – אחוזים הם במציאות בצורה מלאה.
הפיכת החלום לעצם זר מצמצמת את עולם התודעה של הילד ומגבילה את שאיפותיו. אמנם בחלומות יש סיגים ו"אין חלום בלי דברים בטלים", אך החלום יחד עם הדימויים והסיפורים שמתרחשים בתוכו, מהווים אמצעי חשוב ללימוד עולם הנפש – כפי שמנסה הפסיכולוגיה לעשות, והוא גם מכשיר ללימוד נשמת האדם והעולם – כפי שמתברר אצל יוסף הצדיק; הן ביחס לחלומותיו הוא, והן ביכולתו לפתור ולפרש חלומות לאחרים. יוסף מחדש את הקישור העמוק אל החלומות, את ההשפעה האדירה שהם יכולים לייצר בעולם.
זוכרים את החלומות שלכם?
בפרשתנו, פוגש יוסף את אחיו שנים רבות לאחר אותה מכירה. אחת הנקודות העיקריות סביבן מתרחש המפגש הזה, מתבטאת בתיאור התורה: "וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם לָהֶם".
בהבנה ראשונית ופשטנית, כוונת הדברים היא לרמז על יצר הנקמה שמתעורר ביוסף – "הנה אחיי שהשליכו אותו לבור מפני שאני "בעל חלומות" זקוקים לי – עתה הגיע הזמן להשיב להם על אשר עוללו לי". זיכרון החלומות, על פי הבנה זו, נועד להשיב לאחים על מעשיהם מידה כנגד מידה.
אולם הזוהר הקדוש (מקץ קצט, ע"ב) רואה את הדברים באור אחר לגמרי:
"וַיִּזְכֹּר יוֹסֵף אֵת הַחֲלֹמוֹת אֲשֶׁר חָלַם – זָכַר אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁאֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהֲרֵי חֲלוֹם שֶׁהוּא טוֹב, צָרִיךְ אָדָם לְהַזְכִּירוֹ, שֶׁלֹּא יִשָּׁכַח, וְאָז מִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי כְּמוֹ שֶׁנִּשְׁכָּח לִפְנֵי הָאָדָם, כָּךְ נִשְׁכָּח עָלָיו" [מתורגם].
החלום במהותו מבטא חוסר הסתפקות בהווה, השתוקקות למציאות שמעבר למה שנגלה לעיניים. יוסף הוא "בַּעַל חֲלוֹמוֹת", המציאות הנוכחית מתגמדת אצלו ביחס לעתיד הגדול, ולכן הוא עסוק כל הזמן בחשיבה קדימה. כבר כשהיה נער צעיר בבית אביו, חלם יוסף על מלכות וגדולה. יוסף ראה בעיני רוחו כיצד הוא מנהיג את כל בית אביו.
אמנם חלומותיו היו תלושים לגמרי מהמציאות באותם ימים, אך בכל זאת המשיך יוסף לחלום, הוא המשיך לזכור את חלומותיו. בבית אדונו ואף בבית האסורים הוא ממשיך להיות קשור לבוראו, לחלומותיו, לתפקידו.
"סוד החלומות"
הזוהר המובא לעיל, פותח את דבריו ב"רָזָא דְחֶלְמָא" – סוד החלומות. לפי דבריו, כדי שחלום טוב יתגשם האדם מוכרח לזכור את חלומותיו. הזכירה של החלומות הטובים, הן אלה הבאים לאדם בחזיון לילה והן אלה הרוחשים בְּלִבּו באופן מודע, מבטאת שותפות להנהגת ה' את העולם.
אחד היסודות העקרוניים בהנהגת ה' הוא, שהקב"ה מקדם את העולם בכל רגע ורגע. מטרתנו היא לקרב את העתיד אל ההווה, לאפשר לחזיונות העתידיים להיכנס אל המציאות הגבולית הנוכחית. החלומות נועדו לטובתנו, על מנת לאפשר בדמיוננו חיים עליונים וגדולים יותר. הזכירה של החלומות וכתיבתם על לוח הלב, מהווים שייכות עמוקה לקול האלוקי שפועם באדם.
אז האם המציאות הפיזית אמיתית יותר מחלומות הלילה? תלוי את מי שואלים. יש אנשים שהמציאות הקיומית מהווה עבורם קרקע יציבה ואילו העולם הרוחני אינו אלא "אפשרות" או "פורח באוויר", ויש כאלה שהעולם הרוחני הוא היציב והקיים, בעוד העולם הפיזי ארעי ועומד בפני שינויים.
מי שמאפשר לעצמו לחלום, לקרב את העתיד הגדול אל העולם הזה, לצאת מגבולות המוכר והידוע – יצליח להיות שליט על מצרים; על המיצרים והמגבלות של העולם הזה.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו