במאמרו באתר סרוגים כתב ד"ר לויט כי "אני מאמין שכל אחד שבריא ושרוצה לשנות את עצמו יכול". זוהי אמירה מצערת, תלושה מהמציאות ומסוכנת ואין לה כל מקום.

ראוי לזכור כי ההלכה עוסקת בפעילויות מיניות, אך לא בזהויות מיניות. ההלכה עוסקת ביצרים מיניים שעלינו לשלוט בהם. קיים בלבול בין "נטייה מינית" (תופעה ביולוגית- פסיכולוגית) לבין "זהות מינית" (בעל משמעויות פוליטיות – חברתיות בעיקר).לכל אנוש יש נטייה מינית כלשהי. המנעד של הנטייה המינית הוא רחב ומורכב – אך כולו בתחום הביולוגי – פסיכולוגי.

בכל ספרות חז"ל וחכמי ישראל לא הייתה מעולם דרישה מאדם בעל נטייה שונה לשנות את נטייתו. לא עלה על דעתם לדרוש דבר כמעט בלתי אפשרי וקשה מיצור אנושי.

בעולם הדתי ישנה מגמה של המצדדים באמירה הנ"ל של "חובה להשתנות" ושליחה אוטומטית לטיפולי המרה, אך צריך לזכור כי ישנם הרבה מאוד בחורים לא הצליחו לשנות את נטייתם למרות השקעה רבה בזמן, כסף ובעיקר רצון עז. חלקם טוענים שנגרמו להם נזקים נפשיים ואף פיזיים, חלקם מדברים על ייאוש ודיכאון וחלקם לצערנו עזב את אורח החיים הדתי; והמוצא האחרון שלצערנו התרחש לא מעט – התאבדות ל"ע.

לדאבוננו טועים ומטעים כל אלה שניסחו סכימה תיאולוגית שגויה שאומרת "ה' אסר (המעשה) – סימן שהנטייה ברת הפיכה אם ירצה האדם" לשיטתם טיפולי המרה הם הדרך הבלעדית והנכונה בלבד, למרות שלא נעשה אף מחקר רציני במתודולוגיה ראויה? ומה לגבי לקיחת אחריות על כשלון בטיפול ? ועל עזיבת הדת בגלל אי הצלחה לשנות את נטייתם?

לפתרון החדשני של טיפולי המרה בשל אותה אמירה של ד"ר לויט ודומיו, אין אח ורע בכל תולדות ישראל וזוהי קריאת תיגר על הטבע האנושי. ע"פ דרכם של המצדדים בכך אין אדם יכול להתגבר על תאוותיו המיניות ולכן הם יעשו הכל לשנותה.

האם זו דרכה של היהדות? האם אין היהדות אומרת "אפשי ואפשי אבל מה אעשה"? האם הפסקנו להאמין בחשיבות וביכולת האדם לנצח ולגבור על יצרו? בשכר המצוות של מי שמתמודד?

התורה אינה מחקר פסיכולוגי או גנטי – היא ספר הוראה. התורה אומרת: מותר, אסור ורצוי. אין בה התייחסות לשאלת האוריינטציה המינית – לא לחיוב ולא לשלילה וידוע כי אין הקב"ה בא בטרוניה עם בריותיו.

"מן הבחינה הטיפולית ה'פרקטית' עדיף המסר העניו של מי שאינו מתיימר לדעת אלא לברר, של מי שאינו אומר 'ביכולתי לרפא אותך, ואם תשקיע בטיפול אכן תתרפא' אלא 'בוא נברר ביחד .. ובכל מקרה אני מבטיח להשתדל לעזור לך כמיטב יכולתי'. זה הרבה פחות מלהיב ומושך, אבל אמיתי הרבה יותר ואפילו מועיל" כפי שכתב ד"ר ברוך כהנא (צהר כב, אלול תשס"ה).

הדרך האמונית, ההלכתית, והרגישה להתמודדות עם הנושא חייבת להיות מתוך הכרה עמוקה בכך שמחד-גיסא אין כל היתר לקיום מ"ז ומאידך-גיסא ישנם בחורים הומוסקסואלים שמחפשים דרך לחיות חיים דתיים. הטענה כי העובדה שהתורה אסרה את מעשה משכב זכר מלמדת כי נטייה זו כלל אינה קיימת באדם – היא טענה שאין לה בסיס תורני או עובדתי.

אנו מאמינים כי אין אדם שאין טעם לקיומו, ושאין לו שליחות.

מדרש ידוע מספר שמרע"ה שואל את הקב"ה לפני מותו: זו תורה וזו שכרה? עונה לו הקב"ה: שתוק, כך עלה במחשבה לפני!

כמו בהרבה עניינים בתורה אין אנו יודעים מדוע המציאות היא כפי שהיא. תורת אלוהים היא התורה. הדת היהודית כפי שהיא בתקופתנו אינה אלא קמצוץ מהפאר והדעת שהיו מנת חלקה בעבר. יש תשובה לכל שאלה, אולם בעוונותינו לאחר שבטלה הנבואה והאמת האלוהית הישירה נעדרת ייתכן והתשובה המוחלטת חסומה עבורנו וקצת ענווה לא תזיק כאן.

ארגון הו"ד הקים צוות של פסיכולוגים ומטפלים דתיים, מוסמכים ע"פ חוק, שמסייעים ומעניקים תמיכה נפשית והכוונה לבחורים דתיים שמבקשים ייעוץ ועזרה בתהליך המורכב שאותו הם עוברים. איננו מתערבים בשום טיפול ואנחנו פועלים מתוך אמונה שהגיע הזמן לנהל שיח רציני ואחראי, לשמוע את דברינו ולמצוא פתרון חברתי והלכתי. ארגון הו"ד מחויב לתורת ישראל ולהלכה היהודית ופועל בשת"פ עם רבנים ת"ח ועל מסמך העקרונות חתמו 116 רבנים ע"מ לקדם עשייה למען חברה יהודית וישראלית מתוקנת, חינוך לסובלנות וקבלת האחר בסימן "ואהבת לרעך כמוך".