כאשר אחד מחבריי חזר לפני כשנתיים משליחות קצרה בהודו, שבה סייע לאחד השלוחים שם, הוא סיפר לי שבין המטיילים הישראלים היו גם כמה דתיים. לאותו בחור הייתה עד אז דעה חיובית ביותר על הציבור הזה. הוא היה בטוח שמדובר בחבר'ה ממש טובים, בעלי ערכים חזקים ביותר של נתינה וכו' וכו'.

רק שמהדברים שהוא ראה שם הוא בפירוש חטף שוק. הוא סיפר לי שבעוד שהחבר´ה ה´חילונים´ שבאו לבית חב"ד גילו המון התעניינות וסקרנות רבה ביהדות וניסו כמה שיותר לשמוע ולהחכים, הרי שדווקא כמה מאותם דתיים – ותסלחו לי על הביטוי אבל כך בדיוק במילים הללו הוא תיאר זאת – התנהגו שם פשוט כמו גויים. בסגנון, בנושאי השיחה, בהכל. מאז יש לו ממש אלרגיה לדתיים ולכל מה שרק מזכיר לו אותם. הוא פשוט החל לשנוא אותם בגלל הדברים האלה.

אבל מעל הכל, מה שבעיקר עורר בו חלחלה אמיתית היה הדבר הבא: בכל פעם שאותם בחורים ריקניים, שכל קשר בינם לבין קיום מצוות מקרי בהחלט, עוד הרשו לעצמם לשאול את החב"דניקים שאלות כמו "למה אתם מאמינים שהרבי משיח", "למה אתם לא ישנים בסוכה", "סעודה שלישית" ועוד כהנה וכהנה… כנראה שלפעמים באמת אין גבול לאבסורד…

כמובן שאין בסיפור שלעיל משום הטלת דופי ח"ו בציבור שלם, שאני יכול להעיד, מתוך ידע אישי רב שנים כמי שזכה להכיר את הציבור הזה מקרוב, עד כמה שישנם בציבור הזה גם המוני יהודים בעלי עוצמות אדירות של אמונה ויר"ש.

אולם בד בבד, ישנה מגמה מסוימת שעליה רציתי לדבר, והיא ניכרת בציבור הזה על כל צעד ושעל. מהויכוחים על ה"הלל ביום העצמאות" ועד לבחירות שנערכו אתמול לרבנות הראשית. הפטרונות. השתלטנות הכפייתית. הגישה שלפיה הדרך הדתית-לאומית היא הדרך האחת והיחידה בעבודת ה' ואין בלתה, וממילא היא גם זו שחייבת לשלוט בהכל וכל השאר מוכרחים להתיישר לפיה, ומי שלא מתיישר לפי השיטה שלכם הוא "כופר", "כפוי טובה" ועוד כמה כינויים נחמדים שאתם דואגים להדביק לנו.

ידידיי, אחים שלי, שתדעו שעד שלא תשנו את הגישה היומרנית, החצופה והמתנשאת הזאת – אתם תמשיכו לספוג כישלון אחר כישלון. בדיוק כפי שקרה לכם גם אתמול. והמצחיק בכל הסיפור, שאתם עוד חיים בפרנויה שלפיה אתם סבורים שחב"ד מנסה "להשתלט" עליכם (…), האשמה שאין לה כמובן כל אחיזה במציאות. על זה נאמר: הפוסל במומו פוסל.

● מצטרפים לדף הפייסבוק של סרוגים ונשארים מעודכנים כל הזמן

לא הכל זה יום העצמאות

אחד הדברים שמבחינתי מציקים ביותר זה כאשר מגיעים לכל קלחת הויכוחים בסוגיית היחס למדינה, וברשותכם שתי תובנות שחשוב לי ביותר לנצל במה זו על מנת להעיר:

א. כמו בכל נושא, כמובן שגם בעניין הזה לגיטימי שתהיינה דעות שונות שהרי "כשם שאין פרצופיהם שווים" וכו'. רק שהבעיה מתחילה כאשר קבוצה מסוימת מחליטה לכנות את כל מי שלא נוהג כמותה (ובתוכם צדיקי עולם קדושי עליון כאדמו"רי חב"ד וכיו"ב) בכינויים כגון "כפויי טובה", "כופרים בתודה" ועוד כהנה וכהנה. זה לא לגיטימי ופה מתחילה הפלגנות וחוסר אהבת ישראל!

ב. מעולם, אבל מעולם לא בא אליי אף אחד מעמיתיי הדתיים בשבת, ביו"ט, בר"ח או ביום חול רגיל ושאל "גלעד איך הייתה התפילה שלך היום", "האם הצלחת להתפלל בכוונה" וכו'. מעניין שרק יום אחד בשנה ("אחת בשנה"), פתאום נורא מעסיק אתכם הקשר שלי עם הקב"ה (…), ההודיה שלי כלפיו, ובעיקר מדוע אינני עושה זאת עפ"י דרככם – שבעיניי היא איומה והרת אסון אבל זה כבר דיון לפעם אחרת…

מה שאני מנסה לומר הוא, שבעוד שאתם בציונות הדתית מתלוננים פעם אחר פעם על איך שפוגעים בכם ודורכים עליכם, כל שנדרש מכם הוא טיפה להתבונן במראה. אז אולי תשכילו לראות איך שאתם אלה שדורכים על כל דבר שזז אולי אפילו מבלי להרגיש. גם אני סולד בתכלית הסלידה מהרבה מאד תופעות שליליות ביותר שקיימות בחלקים מסוימים בעולם החרדי (וכל מי שמכיר אותי יעיד על כך), אבל קחו בחשבון שאף אחד לא חייב לכם שום דבר ושאין ארוחות חינם.

מי קבע שהרב הראשי "חייב להיות ציוני-דתי"?! מי קבע שכל העולם היהודי-אורתודוקסי שאינו נמנה על הציונות הדתית (למעלה מ-90 אחוז) אמור להתיישר עפ"י דעת המיעוט שלכם?! האם הגיוני בעיניכם שצעיר דתי לאומי כמו שתיארתי בראשית הדברים, שספק אם בכלל יודע מה זה טלית קטן, יתווכח איתי על המשיח או על שינה בסוכה?!?!

אלול בפתח, ודומני שעל הדברים הללו עליכם כציבור לערוך את עיקר חשבון הנפש.

==

גלעד קליינר הוא חסיד חב"ד תושב קרית מלאכי