אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: עושק וניצול מצוקה לצורך כריתת חוזה

החוק הישראלי מקנה לנפגע מעושק את הזכות לעתור לביטול החוזה, ומצטרפת לשורה של מנגנוני פיקוח באמצעותם יכול ביהמ"ש לפקח על הוגנות החוזה וסבירותו. העוקב אחר יישומה של עילת העושק במשפט הישראלי למד על קשיים רבים ביישום

עו"ד על הפרשה • ויצא: ניצול מצוקה לכריתת חוזה
  אילוסטרציה (צילום: שאטרסטוק)

פרשת השבוע מגוללת בפנינו את קורות יעקב בבית לבן. חיי יעקב, בתקופת שהותו בבית לבן רצופים אירועי רמאות, ניצול והונאה. החל מכך, שלבן משיא ליעקב את לאה במקום רחל. בהמשך כאשר הוא מבקש להצדיק בפני נשותיו את רצונו לעזוב, הוא מסביר לנשותיו: "בכל כוחי עבדתי את אביכן. ואביכן התל בי והחליף את משכורתי עשרת מונים". על דברים אלו חוזר יעקב מטיח ואף מוסיף עליהם בפגישתו עם לבן: "ביום אכלני חורב וקרח בלילה ותדור שנתי מעיני. זה לי עשרים שנה בביתך, עבדיך ארבע עשרה שנה בשתי בנותיך ושש שנים בצאנך, ותחלף את משכורתי עשרת מונים".

מסביר המדרש את משמעות הביטוי 'התל', המופיע בדברי יעקב לרחל ולאה, באופן הבא: "התול זה התולה דברי אמת לשקר, כדי לשחק באנוש". כלומר מסביר המדרש ומשמיענו שהתל מוסב למצב בו אדם מפעיל מוניפולציות פסולות כדי לשחק בתודעה של הצד שני. בניסיון לסכום את מעשה ההונאה שהפעיל לבן על יעקב מסביר המדרש וכך גם חלק מפרשני המקרא, שלבן עושה כן ליעקב לא פחות ממאה פעם. מאה פעם של ניצול מצוקה. כאשר לבן יודע שיעקב גר בביתו, הוא נשוי לבנותיו ויכול שעם הזמן לבן מבין מדוע אין יעקב חוזר לבית הוריו, מהפחד שמא עשו, אח של יעקב, יפגע בחייו. 

עוד מעניינת פרשנותו של ר' דוד קמחי, הרד"ק, על עצם הרעיון שכדי להתחתן עם בנות לבן היה עליו לעבוד, וכך הוא כותב: "מה שאין מנהג העולם לעשות כן לעבוד באשה". לשיטה זו עצם הדרישה להציב כתנאי לנישואי הבנות תשלום בצורת 14 שנות עבודה, לא רק שהוא מוגזם, אלא מדובר גם, בדרישה כה קיצונית שאינה מוכרת בעולם, שאין מנהג העולם לעשות כן. כלומר לבן מנצל את הצורך הבסיסי של האדם להתחתן ומתנה זאת בתנאים לא סבירים, קיצוניים שנוגדים את תקנת הציבור והמנהג הקיים. 

מכאן, שניתן להבין מדוע יעקב מבקש להתנתק מלבן ולבטל כל קשר עיסקי איתו. מתוך עניינה של הפרשה והקורות את יעקב במישור היחסים העיסקי ששרר בין לבן ליעקב. נבקש לייחד את הדיבור לסוגיית העושק, ולמצבים בהם צד מזהה נקודת תורפה אצל הצד השני כדי למקסם את תשואתו או כדי לכרות הסכם שתנאיו גרועים באופן קיצוני מהסביר והמקובל בעסקאות דומות. 

על העושק במשפט הישראלי

החוק הישראלי מקנה לנפגע מעושק את הזכות לעתור לביטול החוזה. החוק קובע כי: "מי שהתקשר בחוזה עקב ניצול שניצל הצד השני או אחר מטעמו את מצוקת המתקשר, חולשתו השכלית או הגופנית או חוסר ניסיונו, ותנאי החוזה גרועים במידה בלתי סבירה מן המקובל, רשאי לבטל את החוזה". בסיס הרעיון שמקפל בתוכו העושק מונחת התפיסה "של מוסר, צדק חברתי והוגנות החוזה". אושיותיה של עמדה זו נטועות בפסק דין של בית המשפט העליון, שמסביר את התכלית העומדת בבסיס ההצדקה של עילת ביטול חוזה משיקולים של עושק, וכך אנו מוצאים: "עילת הביטול של בשל עושק,…מניחה, כי הצדדים חתמו על החוזה מתוך ידיעת הנסיבות; אולם החוק מוצא לנכון להתערב, בכל זאת, מטעמים של מוסר וצדק חברתי".

למעשה עילת העושק מצטרפת לשורה של מנגנוני פיקוח באמצעותם יכול בית המשפט לפקח על הוגנות החוזה וסבירותו. העוקב אחר יישומה של עילת העושק במשפט הישראלי למד על קשיים רבים ביישום ופרשנות הלכה למעשה.

מכאן לתחילתו של מסע המבקש להתחקות אחר עילת העושק כפי שזו משתקפת ועולה במקורות המשפט העברי.

אין לצדדים לחוזה אלא מה שראוי להם

במשנה המופיעה במסכת בבא קמא אנו מוצאים דין שעוסק במציאות שהיה רווח באותם ימים, אך העקרון העולה ממנו ראוי לבחינה לצורף הדיון כאן, וכך אנו מוצאים: "זה בא בחביתו של יין וזה בא בכדו של דבש נסדקה חבית של דבש ושפך זה את יינו והציל את הדבש לתוכו אין לו אלא שכרו ואם אמר אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי חייב ליתן לו". הסיטואציה מתארת לנו שני אנשים אחד נושא חבית של יין ואחד נושא חבית של דבש. באותם ימים חבית של דבש היתה יקרה יותר מחבית של יין. והנה נסדקה חבית הדבש ובעל היין מציע לו כדי להקטין את הנזק, לשפוך את היין ולמלא את החבית בדבש. 

במקרה מעין זה חייב בעל הדבש לשלם לבעל היין את דמי היין. דרישה זו של בעל היין היא מוצדקת שכן יש בה כדי לבטא את ההפסד הישיר שנגרם לבעל היין מעצם העובדה שהוא שפך את היין כדי להציל את הדבש. אך מה יהיה הדין אם המבקש לסייע נמצא עם כד ריק, כלומר יכול הוא להציע לבעל הדבש להשתמש בחבית שלו, שהיא ריקה ולהציל את הדבש. במקרה מעין זה פוסק הרמב"ם: "היה זה בא בכד של דבש וזה בא בקנקנים ריקנים ונסדקה כד הדבש ואמר לו בעל הקנקנים איני מציל לך דבש זה בקנקני עד שתתן לי חציו או שלישו [=משווי הדבש] או כך וכך דינרין וקבל עליו בעל הדבש ואמר לו הן הרי זה שחק בו ואינו נותן לו אלא שכרו הראוי לו שהרי לא הפסידו כלום". כלומר לתפיסת הרמב"ם מקום שבעל הכד הריק מנצל את מצוקת בעל הדבש כדי לדרוש מחיר מופרז, יש בכוחה להצדיק מצב בו בעל הדבש מתנער מהתחייבותו. יתרה מזו, אם היה מבקש בעל הכד לקבל דמי שכירות עבור הכלי, בהתאם לשווי של דמי שכירות ושימוש בחביות, הרי שבעל החבית לא היה יכול להתחמק מהתחייבותו.

עוד על עקרון זה ניתן ללמוד מאירוע המובא בתלמוד הבבלי מסכת בבא קמא. שם מתואר לנו מקרה של אסיר שמצליח להימלט מבית האסורים, במהלך מנוסתו הוא מגיע לנהר שהאפשרות לחצות אותו אפשרית באמצעות מעבורת-ספינה שתעביר אותו מצד לצד. עד לכאן המקרה. הדיון נסוב סביב שאלת התמורה והתשלום שיכול בעל הספינה לדרוש, כאשר מקרה זה מוליד פתח לניצול ועושק שיכול לנצל בעל הספינה ולדרוש תשלום מופרז. במקרה זה נקבע כי במקרה שבעל הספינה דורש מחיר מופקע ומופרז תמורת השירות. בתלמוד מובא שדרישת בעל הספינה היא לקבל שכר של 'דינר', שכר כה מופרז שהוא מבטא ניצול מצבו של האסיר כדי להרוויח סכום כסף גדול. במצב מעין זה הסכמת האסיר לתשלום גבוהה אין בכוחה לחייב את האסיר באמת, ויכול האסיר לאחר שהגיע לייעדו לשלם את השכר המקובל בשוק בגין הפלגה מעין זו. 

בהמשך מעמיד התלמוד את המציאות במקרה אחר, במקרה שבו בעל הספינה הוא דייג שמתפרנס מדייג, ולא משירותי הסעה והפלגה ימיים ממקום למקום. במקרה מעין זה אם הציע האסיר לדייג סכום כסף מופרז 'דינר', מחויב האסיר לשלם את הכסף לבעל הספינה למרות שמדובר במחיר מופקע שכן, לו היה האסיר מחפש ספינה ייעודית שעושה הפלגות מעין אלו הוא היה נדרש לשלם שכר מופחת. כך גם מצדיק התלמוד את הדרישה המפורזת "אפסדתני כוורי בזוזא" [=הפסדתי בגללך דגים בשווי של דינר], ולכן הדייג שפוטנציאל ההשתכרות שלו להרוויח גדול יותר יכול להעמיד את שכרו על השכר שיכל להרוויח מעבודתו ולא מעבודה של העברת נוסעים.

וכך מנסח הרמב"ם את העקרון: "וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו ואמר לו העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו, ואם היה צייד ואמר לו בטל מצודתך והעבירני נותן לו מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה". ובדרך זו מכריע ופוסק גם השולחן ערוך.

מכאן שלפי מקרה זה עושק מוסב רק במקרה שמשהו מזהה חולשה של צד ובעקבות כך הוא מרע את תנאי החוזה, באופן שיש בו כדי להוות מעשה חריג ביחס למקובל. אולם אם מדובר באדם שאינו עוסק באופן מובהק באובייקט נשוא העסקה, והוא דורש את שכרו בצורה שהיא גבוהה וקיצונית, לא יחשב הדבר כעושק משום שיכול וזה השכר שאותו אדם היה עושה אלמלא העסקה, כלומר יכול להיות שבמקרה המובא בתלמוד הדייג קבע את שכרו כדי לעזור לאסיר בהתאם לחישוב כמה הוא מפסיד בגלל בקשתו של האסיר. ולכן האדם צריך לקחת בחשבון שהתמורה שהוא משלם למי שאין זה עיסוקו יכולה להיות גדולה יותר מאשר אם הוא פונה לבעל מקצוע שזה עיקר עיסוקו.

כך גם מדייק ר' משה איסרליש, הרמ"א: "הא דאין לו אלא שכרו היינו בדבר שאין רגילות ליתן עליו הרבה, אבל בדבר שדרך ליתן הרבה,…חייב ליתן לו כל מה שהתנה עמו".

את מסענו התחלנו מתוך אמירה לפיה עילת העושק יונקת כוחה, בין היתר גם, מתחום המוסר. משכך אבקש לחתום סקירה קצרה זו, בפסוק המופיע בתהילים האומר: "כי אקח מועד, אני מישרים אשפוט". פרק עוסק ומדבר על הערך של דרך ישרה. רעיון זה מודגש בפירושו של הרב מאיר ליבוש, המלבי"ם, מפרשני המקרא במאה ה-19, וכך הוא מרחיב את הרעיון בפירושו לפסוק: "ימליץ שהמישרים והיושר הוא היסוד שעליו העולם עומד, ויצייר כאלו הארץ עומדת על עמודים, ועמודי הארץ מכוננים על בסיס אחד שהיא המישרים והיושר,..ועל פי זה אם נצייר כי יתמוטט וימעד ממקומו המכון והבסיס שעליו תתכונן הארץ, והוא אם המישרים והיושר ימעד ויתמוטט ממקומו, ממילא תתמוגג הארץ ממקומה ויכלו כל יושביה". 

המישרים והיושר הם יסוד העולם, הם גם יסוד דיני החוזים, המבוססים על העקרון "אדם לאדם – אדם", עד היכן מגיעה מעלתו של מי שפועל בהתאם לעקרון זה ניתן ללמוד מדברי המדרש: "והישר בעיניו תעשה זה משא ומתן מלמד שכל מי שנושא ונותן באמונה ורוח הבריות נוחה הימנו מעלין עליו כאלו קיים את כל התורה כולה".

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
4 תגובות - 4 דיונים מיין לפי
1
ענייני ונקי - יפה
משה אהרון | 27-11-2020 6:57
בלי רמזי תמיכה פוליטיים
2
"עשרת מונים"
משה אהרון | 27-11-2020 7:25
וַתַּחֲלֵף אֶת-מַשְׂכֻּרְתִּי, עֲשֶׂרֶת מֹנִים . ============================================== שכך אמר לו יעקב ללבן : כל אימת שבאת לשלם לי את משכורתי היית מונה שוב ושוב את המעות ומתקשה להיפטר מהן ולא נתקררה דעתך עד שמנית בכל פעם עשרה פעמים וכל פעם בכל ספירה המעטת מעט ובטואנות מטואנות שונות עד כי לבסוף משכורתי התחלפה וללא הכר כאמור עשרת מונים
3
מעניין מאוד
יעקב | 28-11-2020 21:48
חקירה יפה, שכוייח גדול
4
מדהים ויפה
יוסי | 29-11-2020 10:00
מפתיע כל פעם מחדש עד כמה הפרשה מקפלת בתוכה נושאים שכל מה שצריך זה רק לחשוף אותם, חזק וברוך