עו"ד על הפרשה • תולדות: האזנת סתר במשפט העברי
האזנות סתר היו קיימות מאז ומעולם, ובשאלה האם מותר להאזין לאחר אם לאו יש מחלוקת, אולם וכך נראה שגם מי שסובר שאין כל בעיה עם האזנת סתר, יסכים שאם השומע עשה שימוש במידע והמידע גרם לנזק המגלה ישא באחריות
פרשת השבוע חושפת את היחסים הפנים משפחתיים בבית משפחת יצחק ורבקה, והילדים עשו ויעקב. עוד אנו מוצאים את הלך הרוח הפנימי וההעדפה שנתנו ההורים לכל אחד מילדיהם, וכך כתוב: "ויאהב יצחק את עשו כי ציד בפיו, ורבקה אוהבת את יעקב".
כדרכן של פרשיות בספר בראשית, גם פרשת תולדות רוויה עניינים שמתרחשים בבית יצחק. מבין כלל האירועים מקפלת בתוכה הפרשה שני אירועים מרכזיים וגדולים. הראשון עניינו בסיפור מכירת מעמד הבכורה מעשו ליעקב, והשני זה הברכות. אירועים אלו נושאים עמם שאלות הלכתיות חשובות. את דיוננו כאן נבקש לייחד לאנקדוטה אחת העולה מתוך אירוע נטילת הברכות על ידי יעקב.
כרקע לאירוע זה נזכיר כי יצחק מבקש מבנו עשו שיכין לו מטעמים, מעין ארוחת 'גורמה בשרית' ובתמורה יצחק יברך אותו. את הסיבה לבקשה נעוצה בעובדה שיצחק זקן "הנה נא זקנתי ולא ידעתי יום מותי".
על רקע בקשתו של יצחק מעשו ממשיך המקרא ומספר לנו סצנה נוספת שמתרחשת במקביל, וכך אנו קוראים: "ורבקה שומעת בדבר יצחק אל עשו בנו". במילים פשוטות, וכך גם מסבירים חז"ל וחלק מפרשני המקרא, רבקה מצותתת לשיחה מבלי להיות חלק ממנה, בלשון חז"ל המונח הוא "צייתנית". אלא וכידוע אין העניין מדובר רק בציטוט בלבד אלא מיד לאחר מכן אנו קוראים: "ורבקה אמרה אל יעקב בנה לאמר, הנה שמעתי את אביך מדבר אל עשו אחיך לאמור. הביאה לי ציד ועשה לי מטעמים ואכלה ואברככה לפני ה' לפני מותי. ועתה שמע בני בקולי, לאר אני מצווה אותך. לך נא אל הצאן וקח לי שני גדיי עזים טובים ואעשה אותם מטעמים לאביך כאשר אהב. והבאת לאביך ואכל בעבור אשר יברכך לפני מותו". בתרגום מודרני עכשווי, רבקה מצותתת לשיחה שהיא לא צד לה מבלי לקבל רשות על כך, ואם לא די בזה היא עושה שימוש במידע ששמעה לטובת אינטרסים, שבעיניה נראים צודקים יותר.
תהיות אלו מעלות את שאלת האזנות סתר, והשימוש במידע שהושג תוך כדי האזנת סתר. במדינת ישראל קיים חוק שמסדיר את חוקיותה ומעמדה של האזנות סתר. החוק קובע: "המאזין האזנת סתר שלא על פי היתר כדין, דינו מאסר חמש שנים". האזנת סתר מוגדרת בחוק: כ"האזנה ללא הסכמה של אף אחד מבעלי השיחה". עוד אוסר החוק " המשתמש ביודעין וללא סמכות כדין בידיעה או בתכנה של שיחה שהושגו על ידי האזנת סתר, בין שנעשתה כדין ובין שנעשתה שלא כדין, או מגלה ידיעה או תוכן שיחה כאמור ביודעין לאדם שאינו מוסמך לקבלה, דינו – מאסר חמש שנים".
כלומר האזנת סתר אסורה מקפלת בתוכה, בין היתר, שני איסורים מרכזיים. האחד איסור האזנה, והשני איסור שימוש. אולם כדרכן של איסורים אין הם מוחלטים והחוק מונה רשימה של מצבים המוחרגים מהאיסורים של האזנת סתר והשימוש במידע שהושג.
וכאן עולה השאלה מה עמדת המשפט העברי, בסוגיית האזנות סתר והשימוש במידע זה.
האזנת סתר במקרא
במקרא ניתן להצביע על שני סיפורים מרכזיים, מלבד המקרה של רבקה בפרשה שלנו, שיש בכוחם להאיר סוגיה זו.
המקרה הראשון מתואר בספר שופטים. לפני המלחמה של גדעון, המנהיג והשופט באותה התקופה, נגד מדיין ועמלק. שני עמים שחברו יחד כדי לרדות בעם ישראל ולשלוט בו. רגע לפני היציאה לקרב כשעדיין בלב גדעון מקונן החשש האם יצליח במלחמה, אנו קוראים שלגדעון ניתנת אפשרות לרדת ולצותת לאוייב כדי עמוד על הלך הרוח במחנה עמלק-מדין, וכך כתוב: "ואם ירא אתה לרדת רד אתה ופרה נערך אל המחנה. ושמעת מה ידברו ואחר תחזקנה ידיך וירדת במחנה וירד הוא ופרה נערו אל קצה החמשים אשר במחנה…ויבא גדעון והנה איש מספר לרעהו חלום ויאמר הנה חלום חלמתי והנה צלול צליל לחם שערים מתהפך במחנה מדין ויבא עד האהל ויכהו ויפל ויהפכהו למעלה ונפל האהל. ויען רעהו ויאמר אין זאת בלתי אם חרב גדעון בן יואש איש ישראל נתן האלהים בידו את מדין ואת כל המחנה".
יכול ואולי ניתן ללמוד מכאן שציטוט והאזנת סתר שעניינה בטחון המדינה ושלומה הוא מותר. כלומר האיסור על האזנת סתר נסוג מפני שיקולים של בטחון המדינה.
סיפור שני של האזנת סתר אנו מוצאים במגילת אסתר, כאשר מרדכי, היושב בשער המלך, נחשף למבצע חיסול של המלך אחשוורוש, וכך אנו קוראים: "בימים ההם ומרדכי ישב בשער המלך קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משמרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורוש. ויודע הדבר למרדכי ויגד לאסתר המלכה ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. ויבקש הדבר וימצא ויתלו שניהם על עץ". רש"י, מגדולי פרשני המקרא, עומד על הדגשת הכתוב "ויודע הדבר למרדכי" ומסביר: "שהיו מספרים דבריהם לפניו בלשון טרסי ואין יודעים שהיה מרדכי מכיר בשבעים לשונות". מפירושו של רש"י עולה שהמתנקשים ניסו להסוות את הדברים בכך שדיברו בלשון אחרת, בשפה שאנשי המקום לא אמורים להבין, אלא שמרדכי שלט וידע לדבר 70 שפות ולכן הוא הבין את הדברים. מכאן עולה שמרדכי צותת לשיחה גם אם לא במתכוון אבל בוודאי ששמע את הדברים, ולא רק זה אלא שהוא הלך וחשף את המידע לאסתר ובזכות כך המלך ניצל מהתנקשות בחייו.
מכאן דורש ר' משה אלשיך, המכונה 'האלשיך הקדוש', פרשן, פוסק הלכה במאה ה-16, את העקרון הבא: "הורה לנו מוסר נאה ונחמד, בל יאמר אדם כל אחד ידרוש אחר שלום וטוב עצמו, וה' ידרוש שלום הכל. כי הוא בהפך, שכל עוד שהאדם שם פניו להטיב אל עצמו ולא את רעהו, וגם רעהו כיוצא בו, אז אין הקדוש ברוך הוא מטיב את אחד מהם. כי אדרבה המתפלל על חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחלה". כלומר אדם שרואה מחדל או ביכולתו להציל את חבירו אינו יכול לפטור את עצמו בכך, שאין כל חובה מוטלת עליו לעשות משהו.
מהמקרה של מרדכי מחזק את המצווה של "לא תעמוד על דם רעך". מכאן דרשו חז"ל בתלמוד: "מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או שחיה גוררתו ועומדת לטורפו, או שליסטים באים עליו להורגו, מניין שהוא חייב להצילו? תלמוד לומר: "לא תעמוד על דם רעך".
ואם כך הרי שניתן לגזור עקרון נוסף לפיו השימוש בהאזנת סתר כדי להציל את חייו של אדם נסוג מפני העקרון של האזנת סתר וניתן יהיה להכשירה ולהתירה.
היזק שמיעה
האזנת סתר מקפלת בתוכה שאלה יסודית, שנחלקו בה גדולי הפוסקים. והיא השאלה האם המשפט העברי מכיר במושג 'היזק שמיעה'. כאן המקום להזכיר שבהלכה היהודית יש מושג שנקרא 'היזק ראיה', היזק ראיה הוא נזק שנובע מעצם החדירה של האדם לרשותו של האחר גם אם מדובר בראיה בלבד, כלומר על אדם חלה איסור להסתכל אל תוך רשותו הפרטית של האדם. בשאלה האם היזק ראיה נחשב נזק או לא מצינו מחלוקת, אולם במסקנת התלמוד דומה שאין מחלוקת שראיה אל תוך ביתו של האדם היא בבחינת נזק. אולם לא מצינו בתלמוד כל התייחסות לשאלה האם יש נזק שמיעה. וכאן עולה השאלה האם המשפט העברי באמת, אינו מכיר בנזק שמיעה.
המאירי, בפירושו לתלמוד, בסוגייה שעוסקת בבניית מחיצה בין שכנים מתייחס גם לנזקי שמיעה וכך הוא כותב: "ואין חוששין להיזק שמיעה כלל ר"ל שהקול נכנס משם לכאן להדיא מתוך דקות המחיצה שסתם בני אדם נזהרים בדבורם הם". מרתקים הם דבריו של המאירי, מהם עולים כמה דברים, ראשית שיש דבר כזה נזק שמיעה, אלא שאין חוששים מהיזק כזה, וכל כך למה משום שבני אדם נזהרים בדיבורם, בבחינת "כי עוף השמים יוליך את הקול". במילים פשוטות יש מושג כזה של היזק שמיעה אלא שאם נתהה מדוע העיסוק בו אינו רחב, הסיבה היא מאוד פשוטה היות ובני אדם חוששים ונזהרים בדיבורם, ולכן אין צורך לדון בסוגיה זו.
מכאן שאילו המאירי היה חי בינינו היום, והיה ער להתפתחויות הטכנולוגיות, ולאפשרויות של האזנות סתר הרי שהוא היא אוסרם, למעט חריגים מוצדקים.
אלא שלצד שיטתו של המאירי, קיימת תפיסתו של ר' אליהו מזרחי, הרא"ם, פוסק הלכה ורבה הראשי של יהדות האימפריה העות'מאנית במאה ה-15. לשיטתו וכך הוא כותב בתשובה שכתב: "ואין טענה מהשמיעה ששומעין זה לזה, דהא לא אשכחן בכולה תלמודה היזק כי האי גוונא" [=לא מצאנו בכל התלמוד היזק שמיעה]. לתפיסתו מעצם העובדה שלא מצינו עיסוק בתלמוד בהיזק שמיעה, מסיק הרא"ם שהיזק שמיעה אינו נחשב נזק.
נכון ואין חולק על כך שהיזק שמיעה אינו מופיע בתלמוד ואולי באמת בגלל העקרון שאנשים חוששים בדיבורם, כפי שמלמד אותנו המאירי, ואולי בגלל שהאזנת סתר בתקופתו של הרא"ם היתה באמצעות כריית אוזן אל הכותל בניסיון להאזין למתרחש מעבר לפרגוד, מעשה שהוא אינו יפה, ואדם מתקשה לעשותו בגלל התדמית שהוא ייצור לעצמו אם משהו יסתכל עליו מהצד, ולכן מחמת כבודו של האדם והרצון שלא לפגוע בו, אין דרכם של בני אדם להטות אוזן. אך גם אין לשיטתו של הרא"ם אין מדובר בנזק, האם אדם שכבר שמע והאזין האזנת סתר והלך ופרסם את המידע ששמע ובכך גרם נזק האם גם כאן נפטור את האדם מאחריות, דומה בעיני שלא, בדיוק כמו שלפי ההלכה אין כל איסור לירות בכלי נשק, אבל אם יריתי והקליע או החץ פגע באדם אחר הרי שהפוגע יהיה חייב.
הנה כי כן, נוכל לחתום את דברינו, מבלי שזכינו כמובן למצותם עד תום, עם כמה תובנות, הראשונה שהאזנות סתר היו קיימות מאז ומעולם, ובשאלה האם מותר להאזין לאחר אם לאו יש מחלוקת, אולם וכך נראה שגם מי שסובר שאין כל בעיה עם האזנת סתר, יסכים שאם השומע עשה שימוש במידע והמידע גרם לנזק המגלה ישא באחריות. עוד מצינו שיש מצבים בהם העקרון של האזנת סתר תהיה מותרת ותיסוג.
==
אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו