רבנים רבים פירסמו שאין לקיים קשר של תורה עם רפורמים, אלא להתרחק מכל זה. לעומתם, רבנים רבים אחרים, פרסמו שגם הם נכללים באהבת ישראל.

אחרי עיון, נראה, שאלו ואלו דברי אלוהים חיים, כלומר לפי המהר"ל, נכונים מצד מה. שהרי ודאי הרבנים המרחקים מודים שיש לכלול אותם באהבת ישראל, כיון שגם הם עם ישראל, וישראל שחטא, ישראל.

וכן ודאי הרבנים המקרבים אותם (חוץ מעשרות אחוזים מהם שהם גויים, כי אמם גויה), מודים שאי אפשר ללמוד איתם תורה, או לברר יחד נושא תורני, שהרי נקודת המוצא שונה: אנו מאמינים שהתורה מד', והם לא כן.

יוצא שחד אמר חדא, וחד אמר חדא, ולא פליגי.

וכיוון שמי יעז להכניס ראשי בין הרים גדולים, אז יש להסתייע  בגדולי עולם, שהרי בירור יחס לרפורמים לא התחיל מהיום, ובין השאר עמד על הפרק בצורה חריפה מאוד באמריקה.

והנה דברי הגרי"ד סולוביצ'יק בנדון (בחוברת הקטנה שלי "משמרת כל העדה" – סיכום ספר "איש על העדה" להגרי"ד סולוביצ'יק ,על עניינים העומדים על הפרק סעי' יד מיפכתב 21): "הגרי"ד מדגיש שאחדות ישראל היא עקרון מרכזי של יהדות, המתבטא בצורה כפולה: א. בייחודו של אורח החיים היהודי, הכולל שמירת מצוות. זה מה שמקשר תימני מתל אביב ליהודי מבוסטון. ב. בגורל הפוליטי-היסטורי המיוחד שלנו כאומה, ואין היהודי מסוגל להתנתק מאחדות ישראל, הנובעת מבדידותו הגורלית של כלל ישראל כעם".

"יוצא, שכאשר מדובר על ייצוג יהודים או אינטרסים יהודיים כלפי חוץ, ועל הגנה על זכויותיהם בפני העולם הלא-יהודי, חייבות כל הקבוצות והתנועות להתאחד. אסור שיתהווה איזשהו בקיע בשטח, זה שעלול לגרום סכנה לכלל ישראל. האחדות הזאת כוללת את כולם, החל מראש ממשלת צרפת, פייר מנדס – פרנס, וכלה ביהודי הישן של מאה שערים. עובדה היא שבמשרפות של תקופת השואה התערבב אפרם של חסידים ואנשי מעשה עם אפרם של מהפכנים קיצוניים ושל הוגי דעות חופשיים".

••

"אך בעניינים הפנימיים, כלומר באינטרסים דתיים-רוחניים, כגון חינוך, בתי-כנסיות והתאחדות רבנים, האורתודוכסיה אינה יכולה ואינה צריכה להיות קשורה לחוגים המכחישים את יסודות השקפת עולמנו.  הרי המרחק בין הרפורמה לבין האורתודוכסיה גדול יותר מן המרחק שהפריד בימי בית שני בין הפרושים לבין הצדוקים, או בימי הגאונים בין הקראים לבין הרבניים".