עו"ד על הפרשה • חיי שרה: כבודם של מנהיגי אומות העולם

עו"ד על הפרשה • חיי שרה: כבודם של מנהיגי אומות העולם

גם אם קיימת מחלוקת בשאלה האם גם כיום יש לברך על מנהיגי האומות ברכה מיוחדת, בוודאי שאין לפגוע, לבייש, לזלזל או לקללם ובכבודם אנו מחוייבים.

עו"ד על הפרשה • חיי שרה: כבוד למנהיגי אומות העולם
  (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

עו"ד על הפרשה • חיי שרה: כבודם של מנהיגי אומות העולם

בין ענייניה החשובים והמרכזיים של הפרשה אנו קוראים על מותה של שרה וקבורתה במערת המכפלה, תהליך איתור אשה ליצחק, ונישואי יצחק עם רבקה, פטירתו של אברהם וקבורתו.

בתוך עניינים אלו ניתן ללמד פרק ביחסי כבוד מנהיגים זרים, והיחס אליהם. ובמה דברים אמורים. בפנייתו של אברהם לבני חת לקבל חלקת קבר כדי לקבור את שרה. הוא מצדיק את הבקשה בציון העובדה שיש להתייחס אל בקשתו כבקשה של אדם בעל מעמד אזרחות של 'כגר ותושב אנכי עמכם'. כלומר, וכך מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י את מעמדו של אברהם בקרב בני חת, "גר מארץ אחרת ונתיישבתי עמכם".

עוד באותו נושא

"השנה כל יהודי יוכל להיות ברוחו בחיי שרה בחברון"

אולם אנשי חת אינם מוכנים לקביעתו של אברהם ומצידם הוא נתפס "נשיא אלוקים אתה בתוכנו". מסביר המדרש את פשר קריאה זו באופן הבא: "מלך אתה עלינו, נשיא אתה עלינו". ור' שלמה בן מאיר, הרשב"ם, מגדולי פרשני המקרא והתלמוד, בצרפת המאה 11. מוסיף: "נשיא אלהים – ולא גר ותושב". בני חת רוחשים כבוד רב לאברהם, ובתפיסתם הוא בבחינת 'יקיר אנשי חת', אברהם במעמד של 'נשיא אלוקים'. ר' משה שרייבר סופר, הנודע בכינוי חת"ם סופר, מסביר שאנשי חת ביקשו ו"רמזו לו שאיננו נשיא מלך, אשר כל אדם ירצה לכבדו במתנת חנם אלא נשיא אלקים הירא את דבר ה' זוחל ורועד".

אלא שהדברים אינם מסתיימים כאן, ובסוף הפרשה כאשר אנו קוראים על פטירתו של אברהם אבינו מתאר לנו התלמוד את השבר העולמי שנוצר עקב מותו, וכך מסופר: "אותו היום שנפטר אברהם אבינו מן העולם, עמדו כל גדולי אומות העולם בשורה ואמרו: אוי לו לעולם שאבד מנהיגו, ואוי לה לספינה שאבד קברניטא".

וכנגד הכבוד שמגלים אומות העולם לאברהם אבינו מייסד האומה הישראלית. אנו מוצאים גם יחס למנהיגי זרים. בסוף הפרשה מתואר לנו תולדותיו של ישמעאל, 'טורחת' התורה ומקדישה מקום לאזכור "שנים עשר נשיאים לאומתם". מסביר הרש"ר הירש: "שליטי ישמעאל נקראים נשיאים". האברבנאל בפירושו מקטין ממעמדם של נשיאי ישמעאל וקובע שנשיאים אינם מלכים, וכך הוא לשונו: "תולדות ישמעאל ושהיו שנים עשר נשיאים ולא מלכים".

לנוכח העובדה שהדברים נכתבים בצל הבחירות לנשיאות ארצות הברית, ולנוכח העובדה שיש כאלו שמנצלים הזדמנות זו כדי לזלזל בנשיא היוצא. עולה הצורך לבחון את שאלת חובת כיבודם של מנהיגי העולם, האם מותר לעלוב, להכפיש ולזלזל במנהיגי העולם, מה עמדת ההלכה היהודית בשאלה זו, האם יש להתייחס אליהם כאחד האדם או שמא רום מעמדם, משרתם והנהגת בני ארצם, מחייבת אותנו בכבודם.

היחס למלכי אומות העולם במקרא

כבודם של מלכי אומות העולם נלמד מהתורה, ומקורותיה של החובה לשמור על כעבוד המלכות מעוגנת עוד בימיה הראשונים של האנושות. כך הפסוק החותם את בריאת העולם מציין: "וירא אלוקים את כל אשר עשה והנה טוב מאוד". מסביר המדרש: "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב זו מלכות שמים, והנה טוב מאד זו מלכות הארץ, וכי מלכות הארץ טוב מאד, אלא שהיא תובעת דקיון". כלומר כבוד המלכות נובע משום שהמלכות מופקדת על שמירת הסדר הציבורי.

יתרה מזו את הציווי למשה ואהרון בספר שמות, "וידבר ה' אל משה ואל אהרון ויצום אל בני ישראל ואל מלך מצרים", מסביר המדרש: "אמר להן הקדוש ברוך הוא היו נוהגין בו כבוד וחלקו כבוד למלכות". כלומר למרות העובדה שהאל הולך להוציא את בני ישראל ממצרים ולהביא מכות שיחריבו את מצרים וימוטטו את שלטונו של פרעה, מצווה האל לחלוק כבוד למלך מצרים.

דוגמה זו אינה הדוגמה היחידה ממנה ניתן ללמוד על כבודם של מלכי האומות, ובמכילתא מובאים דוגמאות נוספות מהמקרא מהן ניתן ללמוד על הכבוד שיש לחלוק למלכות. וכך מובא במכילתא: מלמד שמשה חלק כבוד למלכות וכן הברוך הוא אמר לו חלוק כבוד למלכות…וכן מצינו ביוסף שחלק כבוד למלכות…וכן יעקב חלק כבוד למלכות…וכן אליהו חלק כבוד למלכות…וכן חנניה מישאל ועזריה חלקו כבוד למלכות…וכן דניאל חלק כבוד למלכות…"

מכאן קצרה הדרך לדרשתו של ר' ינאי בתלמוד במסכת זבחים: "לעולם תהא אימת המלכות עליך". ובמסכת ברכות אנו מוצאים עד כמה חשובה עניין עבוד המלכות עד כדי שאנו מוצאים: "אמר ר' צדוק, מדלגים היינו על גבי ארונות של מתים לקראת מלכי ישראל, ולא רק לקראת מלכי ישראל בלבד אמרו, אלא אפילו לקראת מלכי עכו"ם", וכך פוסק גם הרמב"ם. ובמסכת ברכות מובא: "לעולם ישתדל אדם לרוץ לקראת מלכי ישראל ולא לקראת מלכי ישראל בלבד אלא אפילו לקראת מלכי עובדי כוכבים".

כבוד מלך – רשות או חובה

אם עד כה הדברים על כבוד המלכות יכולים להתפרש כאילו מדובר ברשות. כלומר כדאי לכבד אך אין כל חובה לכבד מלך שאינו מעם ישראל, בא המדרש וקובע בצורה ברורה: "שחייב אדם לחלוק כבוד למלכות", ובתלמוד הירושלמי חתמו את העניין בקביעה מפורשת יותר: "מצוה לראות גדולי המלכות". והשולחן ערוך פוסק: "מצוה להשתדל לראות מלכים, אפילו מלכי אומות העולם".

עוד מצינו, בעניין זה בתשובה שכתב החתם סופר: "אמנם מחוייבים אנחנו עדת בני ישראל לאחוז במצוה רבה הגדולה הזאת מצות כבוד המלך ביתר שאת וביתר עוז על כך העמים, אשר היא מצוה כללית שכלית ונימוסית לנהוג כבוד במלך אשר במשפט יעמיד ארץ, נוסף עלינו מצוה שמעית בתורתינו הקדושה…והעובר על זה הוא אצלינו כמי שלא הניח תפילין, ואם זה במלכים רשעים ועריצים, מה נעשה אנחנו יקר גדולה לקיסר חסיד אשר אנחנו הרבה רבבות בישראל חיים בצילו והוא להם למגן ומחסה ומסתור נותן להם יד ושם להחזיק מעוז תורתם ודתם אלו פינו מלא שירה כים ולשונינו רנה כהמון גליו לא יספוק לנו להלל ולשבחו על רבוא טובותיו עמנו ומי זה האיש אשר יקל בעיניו מצוה הגדולה הזאת ומחק החיוב להוסיף אומץ בכל מיני הידור ויופי האפשרי לפי השג ידינו להרבות כבודו כי רב ושבחו כי עצום"

הדברים, העולים מתשובתו של החת"ם סופר מתיישבים על ההיגיון והשכל הבריא, ואכן בתפיסתו של החת"ם סופר אנו מחוייבים בכבודו בשבחו של מלך מאומות העולם, ובמיוחד מקום שמדובר במנהיג שעומד ומסייע לעם ישראל.

החובה לברך כשרואים מלכי אומות העולם

במסכת ברכות נסקרים, בין היתר, ברכות שעל האדם לברך בכל מיני מצבים. ברכות אלו נחלקות לקבוצות משנה, אחת מקבוצות המשנה מכונות 'ברכות הראיה', קבוצת ברכות שאדם מברך כאשר הוא נחשף לאירועים שהוא חווה אותם באמצעות ראייתו. בתוך קבוצה זו ניתן למצוא ברכות על ראיית קשת בשמיים, ברקים, ברכת הלבנה, ועוד. בתוך קבוצת ברכות הראיה אנו מוצאים ברכה מיוחדת למלכי אומות העולם, וכך קובע התלמוד הרואה "מלכי עובדי כוכבים אומר ברוך שנתן מכבודו לבריותיו".

וכך פסק הרמב"ם: "מלכי אומות העולם מברך, ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, שנתן מכבודו לבשר ודם". ובדרך זו פוסק גם השולחן ערוך.

בין הפוסקים המאוחרים התעוררה שאלת פרשנותו של המונח 'מלך'. במילים אחרות מי נכנס תחת המונח מלך, ומה הדין היום במדינות שאין בהם מלך אלא בראשן עומד נשיא.

בשאלה שהופנתה לר' דוד בן זמרה, מגדולי הפוסקים במאה ה-15, היה אב בית הדין ומנהיגה של יהדות מצרים, הוא קובע עקרון אותו בו הוא קובע: "כללו של דבר כל מי שהוא חשוב בשלטונותו כמלך ודן והורג במשפט ואין מי שמשמנה דבריו מהן ללאו ומהן להן, כמלך הוא, ומברך עליו". מדבריו עולים 3 עקרונות. הראשון, שאין חובה ששמו יהיה של מלך, אלא די בכך שמדובר במשהו שמעמדו כשל מלך, השני שמעמדו של מלך נבחן בהתאם לסמכותו להוציא להורג או לחון אנשים, והשלישי שאין סמכות מעליו שבכוחה להפר את קביעתו או לשנותה.

לא מעט פוסקים הכריעו את שאלת מעמדו של מלך בדרכו של הרדב"ז, כך למשל מצינו בשיטת החת"ם סופר, וכך גם מובא בפסיקתו של "משנה ברורה" שקובע: "השלטונים שאין עול מלך עליהם לשנות דבריהם, ודן והורג במשפט" ובדרך זו הולך גם ר' יהודה אשכנזי, פוסק הלכה, פולין המאה ה-18.

מנגד בשו"ת שואל ונשאל, לר' כלפון משה הכהן, תוניס המאה ה-20, נשאל האם יש לברך ברכת הראיה על הנציב הבריטי הרברט סמואל, והאם מברכין על 'נשיא רפובליקה'? בתשובה הוא קובע: והגם דהנשיא כנזכר ממשלתו מוגבלה ויש צירי העם ויועצים ועפ"י רוב דעות יקום דבר מכל מקום נראה לי פשוט שאין זה גורע כלל מכחו שהרי הוא הוא הנעלה על כלם ולו שני קולות [בהכרעה] כנודע וגם כן יש לו הכח להכריע בפרטים מיוחדים לשעה ולדורות ולשפוט ולהעניש ולבטל כל חק ומשפט אם יראה לו צורך שעה. והגם שהוא עצמו אינו דן ואינו הורג מכל מקום זה לרוב מעלתו שימנה זולתו על זה והוא מנהל הדבר היותר גדול ונחוץ מזה אך יכול הוא לבטל כל משפט ולשפוט כל דבר קשה אם ירצה ואין מי בממלכה ושריה מי שגדול ממנו והוא כמלך מלכים והיתכן לומר על המלך מברכים ועל מלך מלכים אין מברכים? אתמהה. וכיון דעל מי שבידו שלטון כנזכר. .. שמברכין גם דיש מי שגדול ממנו כל שכן על המלך הגדול עצמו וזה פשוט לעניות דעתי". לפי תפיסה זו אין לבחון את מעמדו לש מלך בהתאם לעקרונות שהניח הרדב"ז, אלא הכרעה בשאלה זו היא תלויה בנסיבות המקום ומעמדו של המנהיג בהתאם למעמדו באותה החברה, ולא בהתאם לסמכויותיו. ולכן הוא פוסק: "נראה דמברכים על הנציב העליון שבא"י סיר הרברט שמואל הי"ו שהוא אחד מאחינו כיון שיש לו רשות מספיק"

הרב עובדיה יוסף, בתשובותיו דן בסוגיה זו וקובע: "הואיל ויש בידו של נשיא מדינה לקבל או לדחות המלצות חנינה על מי שנידון למות על ידי בית המשפט המוסמכים לכך, נמצא שסמכות דיני נפשות מסורה בידו, והרי הוא כמלך שדן והורג במשפט. ואף על פי שהנשיא נבחר רק לתקופה מסויימת ואינו נשאר בנשיאותו כמלך שנשאר במלכותו עד סוף ימיו, מכל כמקום כיון שבאשר הוא שם נשיא הוא, מברכים עליו בשם ומלכות".

מהעולה עד כה ניתן ללמוד מספר דברים, ראשית קיימת חובה לנהוג במלכי ומנהיגי אומות העולם. גם אם קיימת מחלוקת בשאלה האם גם כיום יש לברך על מנהיגי האומות ברכה מיוחדת, בוודאי שאין לפגוע, לבייש, לזלזל או לקללם ובכבודם אנו מחוייבים.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
מתוק מדבש
אברך | 12-11-2020 23:48
כיף גדול לעקוב ולקרוא את המאמרים המעמיקים של עוד אלישי, בקיאות מעוררת הערצה
2
מכובד מאוד
שימי | 15-11-2020 17:04
ועל זה נאמר איזהו מכובד המכבד את בריות