אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • נח: כניסה למצבי סיכון בהלכה היהודית

על האדם להתרחק מכל פעולה שיש בא כדי להכניס את האדם לסכנה, יש לקדש את ערך החיים ולשמור עליהם, שכן עיקר עבודתו ויכולתו של האדם להשפיע היא באמצעות פעולותיו בחיים כאן, שהרי בפטירת האדם נגדעת היכולת של האדם לפעול ולתרום לעשות

עו"ד על הפרשה • נח: כניסה למצבי סיכון בהלכה היהודית
  (צילום: פלאש90)

עו"ד על הפרשה • נח: כניסה למצבי סיכון בהלכה היהודית

פרשת השבוע פותחת ומתארת לנו את קורותיו של הראשון לאבות המייסדים של האומה הישראלית, אברהם אבינו.

בין האירועים הראשונים שהפרשה מתארת לנו אנו מוצאים את בקשתו 'המוזרה' של אברהם מאשתו-שרה. רגע לפני שהם עוברים את ביקורת הדרכונים ונכנסים למצרים: 'הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את…אמרי נא אחותי את, למען ייטב לי בעבורך וחיתה נפשי בגללך'. דבריו של אברהם לאשתו, הם קשים, הם מציפים בעיה מוסרית חמורה, לא די בכך אברהם מבקש משרה לסכן את עצמה כדי להציל את עצמו. הוא מבקש לנצל את המציאות כדי להרוויח, כך למשל מסביר רש"י "למען ייטב לי בעבורך – יתנו לי מתנות".

עוד באותו נושא

"מבול" ברשת: הפוסטים הקורעים ביותר על פרשת נח

ר' משה בן נחמן, הרמב"ן, מגדולי חכמי ספרד במאה ה-13, מותח ביקורת חריפה על בקשת אברהם וכך הוא כותב: "ודע כי אברהם אבינו חטא חטא גדול בשגגה שהביא אשתו הצדקת כמכשול עוון מפני פחדו פן יהרגוהו, והיה לו לבטוח בשם שיציל אותו ואת אשתו ואת כל אשר לו, כי יש באלוקים כח לעזור ולהציל"

והאברבנאל מוסיף: "מי האיש המעלה שיבחר בחיים עם קלון נמרץ כזה ויבקש תועלת והטבה בהיות אשתו מזנה עם אחרים. ויותר ראוי היה שיבחר במות לבלתי עשות נבלה". יכול והרקע לביקורת פרשני המקרא נובע מדרשת חז"ל דורשים וקובעים שאברהם אבינו קיים כל התורה כולה. אם אברהם אבינו היה שלם בקיום המצוות עד שקיים הכל לפני מתן תורה עומדת הביקורת במקומה כיצד אברהם אבינו עשה כן.

הרב חגי לונדין עם דבר תורה על פרשת נח

לצורכי רשימה זו אבקש לעמוד בכלל על השאלה מניין בכל שבמעשה אברהם יש דופי. הרי בקשתו של אברהם אינה נובעת משיקולים של חמדנות בלבד אלא מחשש אמיתי לחייו, הוא חושש שמא המצרים יהרגו אותו רק בגלל שהוא נשוי לשרה, כפי שמתאר לנו הכתוב "והיה כי יראו אותי המצרים ואמרו אשתו זאת, והרגו אותי ואותך יחיו". ואם כך על מה הביקורת. הרי מעשיו של אברהם יכולים להיכנס תחת הקטיגוריה ששנה לנו שלמה המלך בספר משלי: "בתחבולות תעשה לך מלחמה".

העקרון 'חמורה הסכנה מאיסור'

כדי לנסות ולהשיב על שאלה זו אבקש לעמוד בקצרה על העיקרון תלמודי נפוץ ומוכר היטב בשיח ההלכתי הקובע לנו "חמירא סכנתא מאיסורא", ובעברית מודרנית חמורה הסכנה מאיסור. במילים פשוטות קובע העקרון ההלכתי תפיסה יסודית לפיה במתח שבין עניינים הקשורים לקיום החיים הפיזיים ובריאות הגוף לבין היבטים רוחניים המוגבלים בענייני 'איסור' נקודת ההכרעה תיטה לטובת השמירה על הבריאות והחיים. כלומר החשש מסכנת נפשות חמורה יותר מכל האיסורים הגדולים שקבעה לנו התורה. כלל זה נפסק להלכה הן בספר שולחן ערוך וכך גם פוסק ר' משה איסרליש, הרמ"א, גדול פוסקי אשכנז במאה ה-16, בהגהותיו על השולחן ערוך.

ודורשים חז"ל במסכת שבת "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה". ומסביר הרב יוסף חיים בן אליהו, בספרו בן איש חי את הדברים באופן הבא: "אמרו חכמים חמירא סכנתא טפי [=יותר] מאיסורא שיש לחוש לספק סכנה טפי [=יותר] מספק איסור, וכל אדם חייב לשמור עצמו ובני ביתו מכל ספק סכנה ונזקי הגוף, הן אמת תמצא בכמה דברים שומר פתאים ה' אל יסמוך האדם על הנס דאם עושין לו נס מנכין [=מפחיתים] מזכיותיו, והאדם ישתדל לעשות שמירה כל מה שבידו לעשות, והאל יתברך לא ימנע טוב". אבל לא רק דרשנות מצאנו ולעקרון זה הדים מעשיים בהלכה, והוא אבן פינה להלכות רבות שעוסקות במתח ההלכתי שבין הזכות לחיים לחובה שלא לעבור על איסורים.

אחד מספרי המוסר וההנהגה שנכתבו במאה ה-18 על ידי ר' אליעזר פאפו, הוא הספר 'פלא יועץ', ומעניינים דבריו אותם הוא כאשר הוא מדבר על הערך 'שמירה' וכך הם דבריו: "כתיב 'ונשמרתם מאד לנפשותיכם' וכתיב 'רק השמר לך ושמור נפשך מאד' הביטה וראה שבשום מצוה לא נאמר מאד כמו במצוה זו שחייב אדם לשמור נפשו מסכנה ומחשש סכנה והטעם הוא כי יפה שעה אחת של תורה ומעשים טובים בעולם הזה מכל חיי העולם הבא, ואמרו רז"ל לעולם אל יכנס אדם במקום סכנה שמא אין עושים לו נס ואם עושים לו נס מנכין לו מזכיותיו".

בעל הפלא יועץ נותן דעתו להדגשה המיוחדת שהתורה מדגישה כאשר היא מצוה על 'ונשמרתם מאוד לנפשותיכם', והציווי 'רק השמר לך ושמור נפשך' שבשתי מצוות אלו מוסיפה התורה ומדגישה את חשיבות המצווה ועד כמה יש להקפיד עליה בתוספת הייחודית של 'מאוד'. ולכן ממשיך הבעל פלא יועץ ומורה לנו: "הנה כי כן ראוי לאדם לשמור נפשו מאד מכל חשש סכנה ולא ילך בדרכים ולא יכנס בימים ונהרות אם לא על צד ההכרח גדול לא על בצע כסף כל דהוא וכל אשר יבוז כסף לשמירת נפשו ושלא ליכנס למקום סכנה להוצאת מצוה רבה תחשב וכשיש דבר בעיר חס וחלילה יקיים דברי חז"ל שאמרו כנס רגליך או יברח לו והיתה לו נפשו לשלל דכתיב חבי כמעט רגע עד יעבור זעם ואל יאמר אדם כדעת… הטפשים שאומרים אם ה' לא ישמר עיר שוא שקד שומר ואין נסתר מחמתו ואין מידו מציל כתיב כי אך שקר נחלו כי הוא צוה ונשמרתם וכתיב לך עמי בא בחדריך"

על האדם להתרחק מכל פעולה שיש בא כדי להכניס את האדם לסכנה, יש לקדש את ערך החיים ולשמור עליהם, שכן עיקר עבודתו ויכולתו של האדם להשפיע היא באמצעות פעולותיו בחיים כאן, שהרי בפטירת האדם נגדעת היכולת של האדם לפעול ולתרום לעשות.

תכלית העקרון

אחת השאלות הראשוניות בעולמה הנורמה החוקית היהודית וגם הדמוקרטית נסובה סביב שאלת מקור הסמכות, מהיכן נלמד דין זה ומה המקור לעקרון 'חמירא סכנתא מאיסורא. ניתן לפתוח במצוות השבת אבידה. בעניין מצוות השבת אבידה מצינו כתוב: "ואם לא קרוב אחיך אליך ולא ידעתו ואספתו אל תוך ביתך והיה עמך עד דרוש אחיך אותו והשבותו לו" מייתור המילים 'והשבותו לו' דורשים חז"ל בתלמוד הבבלי שעל האדם מוטלת החובה לא רק להשיב לאדם אבדה פיזית, אלא החובה היא להשיב את 'אבדת גופו', מכאן שעל האדם מוטלת החובה לשמור על גופו של אדם שלא תאבד, שלא תפגע ושלא תגיע לכלל סכנה ואם נשקפת סכנה לחיים מצווה האדם בשמירת גופו שלו ושל חבירו.

הרמב"ם בהלכות מילה מניח עקרון חשוב לפיו "סכנת נפשות דוחה את הכל…ואי אפשר להחזיר נפש אחת מישראל לעולם". הדגש וההקפדה על פיקוח נפש שדוחה הכל נובעת מהתפיסה שאת הכל ניתן להשיב מלבד להשיב את המת אל החיים. ולכן מוסיף וקובע הרמב"ם במקום אחר: "הואיל והיות הגוף בריא ושלם מדרכי השם הוא, שהרי אי אפשר שיבין או ידע דבר מידיעת הבורא והוא חולה, לפיכך צריך להרחיק אדם עצמו מדברים המאבדין את הגוף, ולהנהיג עצמו בדברים המברין והמחלימים". לשיטת הרמב"ם אין מדובר רק בהמלצה אלא בחובה שהמפר אותה צריך להיענש על כך: "הרבה דברים אסרו חכמים מפני שיש בהם סכנת נפשות וכל העובר עליהן ואמר הריני מסכן בעצמי ומה לאחרים עלי בכך או איני מקפיד על כך מכין אותו מכת מרדות.

בדרך זו ניתן למצוא גם את חידושו של הרב משה סופר, הנודע בכינויו 'החתם סופר', מגדולי הרבנים והפוסקים של המאה ה-18, מסביר את 'הסברא' את ההגיון מאחורי העקרון המקנה יתרון לשמירת הנפש על פני האפשרות שאדם יעבור על איסור באופן הבא: "החילוק קל להבין באיסורא אפילו יזדמן לו ממיעוט טריפות אין לו עון אשר חטא דכתורה [=שכמו התורה] עשה לסמוך על הרוב ומי שהזהיר על טריפות הוא התיר לסמוך על רובא [=עקרון הכרעת הרוב] מה שאין כן בסכנת נפשות אם יזדמן לו מהמיעוט ויסתכן אי אפשר להשיב נפש ופשוט".

לשיטתו של החתם סופר מדובר בסברא ישרה, באיסורים לצד החובה לשמור את האיסור יש חובה ללכת אחרי העיקרון של הכרעת הרוב, ואם הרוב קובע הרי שזו ההלכה. אולם לא כך הם פני הדברים כאשר על הכף מונחת שאלת שלומו ושלום נפשו של האדם, שהרי אם אדם יקפח את חייו בגלל טעות לא ניתן יהיה להשיבה עוד. בשונה מאיסורא שניתן לשנות או לחזור מההכרעה ההלכתית במקרה שמתברר שהפסיקה הושתתה על טעות, בחיים ואם אדם נפטר מן העולם בגלל טעות הרי שאת המת לא ניתן להשיב אל החיים. והחידוש הגדול בתפיסתו של החתם סופר מובאת במקום אחר בו הוא קובע שהעקרון 'חמירה סכנתא מאיסורא' הוא עיקרון ששורשיו נעוצים בתורה עצמה ולא בדברי חכמים – דרבנן.

מכאן אולי ניתן להבין את הביקורת שמפנים חלק מפרשני המקרא כלפי אברהם אבינו. ומאברהם אבינו לימינו ולחשיבות הגודלה שמטילים מקורות המשפט העברי על האדם להיזהר בקדושת החיים. חובת שמירת הנפש חלה הן על האדם הפרטי, הן על פוסקי ההלכה, הן על מקבלי ההחלטות והן על הציבור בכללותו.

צא ולמד עד כמה צריכים דברים אלו לשמש עקרון על ומנחה כאשר העולם מצוי בהתמודדות עם מגיפת הקרונה, וכאשר אנו נידרשים לשמור על נפשותינו מלהידבק ומלהדביק.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
מפתיע כל פעם מחדש
יוסי | 31-10-2020 21:25
מרתק, עמוק ואקטואלי, הקשר מצויין
2
מדהים
אופיר | 01-11-2020 10:03
ישר כח גדול, יש לעודד כתיבה זו
3
רב עו"ד
אברך | 01-11-2020 19:59
יש תלמידי חכמים בציונות הדתית