אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

הקדושה לא נמצאת בקברים, גם אם מדובר בקברי צדיקים

אני מסתכל סביבי ורואה יהדות מעוותת. אנשים מכבדים את הוריהם במותם יותר משכבדום בחייהם, והזכרת נשמות הופכת לקדש הקדשים של השנה. לא לדבר על כך שרבנים מתים עושים מופתים ונסים הרבה יותר גדולים מרבנים חיים. היהדות היא תורת חיים, שבניגוד לכל עובד העבודה זרה שעובדים בקברים, אנחנו עובדים במקום החיים. ומטמאים את המוות.

הקדושה לא נמצאת בקברים, גם אם מדובר בקברי צדיקים
  אין קדושה בקברים. ציון רשב"י במירון (ויקימדיה)

התורה מקדשת את החיים ומטמאת את המתים. היא מרחיקה את הקברות ומטמאת אותם. במקדש רואים פני אלהים חיים. המקדש – מקום החיים הוא. הנוגע במת מורחק ממנו. אין מוות במקום החיים. אלהים חיים נראים אך ורק במקום החיים. הכהנים, המקודשים לראות פני אלהים חיים, מצֻוִּים להתרחק מן המתים והקברים. קבר הוא ההיפך הגמור של קדושה ומקום קדש.

בזמן המקדש, כל יהודי מתרחק ככל האפשר ממת ומקבר, שהרי הנוגע בהם מנודה שבעת ימים ומורחק מן הקדש. שלא כגויים, המקדשים את המוות ואת המתים, ועושים אותם מקום עבודה זרה. המדרש אומר שיעקב לא רצה להקבר במצרים, כי ידע שהגויים מקדשים את הקברים, ולא רצה שיהיה קברו מקום עבודה זרה.

הגויים עובדים את המתים. ובאמת, מה קל מזה? למת אין דרישות. אפשר לבוא אליו ולעשות בו כרצוננו. שלא כה', שהוא אלהים חיים, וקשה לעבדו. יש לו דרישות.

קשה לעבוד אלהים חיים, קל לכבד את מי שאינו יכול לדרוש דבר. ראו נא כיצד אדם שמת מיד מתחילים הכל לכבדו. גם מי שכובד בחייו – עם מותו גדל כבודו פי כמה וכמה. ברור למה: הוא כבר לא מאיים עלינו ולא יכול לדרוש דבר, אבל אנו יכולים להתכבד בו ולדרוש ממנו לפעול בעולמות עליונים. בכלל, הרבה יותר קל להתחבר אל אדם גדול מלהתחבר אל אלהים חיים. על אחת כמה וכמה, כאשר האדם הזה כבר מוטל שוכב תחת רגלינו. פלא שהגויים עשו את הקברים מקום ע"ז?

אבל התורה, מקדשת את החיים, ומטמאת את המות.

התורה מחברת אותנו אל אלהים חיים, ומרחיקה אותנו מבשר וגוף ללא נשמה של אנשים מתים, גדולה נשמתם ככל אשר היתה בחייהם, היא כבר אינה בתוך גופם.

חבל שבזמן שגלינו מארצנו ונתרחקנו מעל אדמתנו, חיפשנו לנו תחליפים, בורות בורות נשברים, בורות קבר וטומאה. החלפנו את אלהים חיים בטומאת המתים. אנשים כבר התרגלו שהקדושה היא טומאה והטומאה היא קדושה, עד אשר קרה לי לא אחת שבעליות להר הבית נשאלתי האם כהנים רשאים לעלות להר הבית. שאלתי: אם לא כהנים, מי כן? וענו לי: לא יודע.

אנו שבים מן הגולה אל מקום החיים, נעלה ונראה בטהרה פני אלהים חיים!

כאמור, ברור שבזמן שישראל עולים למקדש, ושומרים על דיני טומאה וטהרה, איש לא עולה אל הקברים. הלא מי שיעלה לקבר, יורחק ממקום המקדש לשבוע שלם. לא רק ממקום המקדש, הוא לא יוכל לאכול את אכלו בטהרה.

מנהג ללכת לקברים, יכול להתפתח רק בזמן שאין מקדש, ואין ישראל שומרים על דיני טומאה וטהרה. (ואז אולי מובן מדוע הם עושים זאת – הם הולכים לקבר כדי לספק את החוסר החסר כשאין מקדש).

מקורות המדברים על תפלה בקברים

כל המקורות המדברים על תפלה בקברים, הם מקורות מאוחרים. בתנ"ך איש לא מוזכר לחיוב על שהתפלל בקברים (מלבד חריג אפשרי אחד שנעמוד עליו להלן). גם לא בזמן התנאים. בכל דברי התנאים והאמוראים, יש אך ורק מקור אחד המזכיר תפלה במקום הקבר. מדובר על רבא, שחי בבבל בסוף תקופת האמוראים.

בסוטה לד: דורש רבא את הפסוקים בפרשת שלח: וַיַּעֲלוּ וַיָּתֻרוּ אֶת הָאָרֶץ מִמִּדְבַּר צִן עַד רְחֹב לְבֹא חֲמָת:  וַיַּעֲלוּ בַנֶּגֶב וַיָּבֹא עַד חֶבְרוֹן וְשָׁם אֲחִימַן שֵׁשַׁי וְתַלְמַי יְלִידֵי הָעֲנָק…. לפי הפשט, כל המרגלים באו לחברון, והטעם שבגללו מספרת לנו התורה על ביאתם לחברון הוא כדי ללמדנו שהם ראו שם את ילידי הענק, מידע שיהיה נחוץ לנו להמשך הפרשה. אבל קשה למה נאמר "ויבא" בלשון יחיד ולא "ויבאו" בלשון רבים, לכן דורש רבא שרק כלב בא לחברון, והוא השתטח שם על קברי אבות.

למדרש הזה אין זכר בשום מקור תנאי, והמקור הקדום ביותר שדרש כך הוא רבא, שחי בבבל כמה דורות אחרי החורבן ואחרי שפסקה טהרה מישראל. (בארץ ישראל עוד הוסיפו לנהוג דיני טומאה וטהרה עד תחילת תקופת האמוראים). בזמנו של רבא בבבל כבר החל כנראה להשתרש המנהג של תפלה בקברים, ולכן דרש רבא כפי שדרש. דורות שעוד הקפידו על טומאה וטהרה, בודאי לא יכלו לדרוש מדרש כזה. הם התרחקו מהמתים. שום תנא ושום אמורא ארץ-ישראלי מעולם לא העלה על דעתו שכלב התפלל בקברי האבות.

יש להעיר שיש מדרשים תנאיים שדורשים שכלב הוא שבא לחברון, אבל אף מדרש תנאי לא קושר זאת לבקור של כלב במערת המכפלה. המדרשים התנאיים מזכירים שכלב הוא שבא לחברון, משום שבספר יהושע מסופר שכלב הוא זה שהוריש בסופו של דבר את הענקים מחברון. (בדברי תנאים מוזכרת השתטחות על קברים בהקשר אחר: בהקשר של בקשת סליחה מהמת על פגיעה שפגעו בו בחייו).

בדברי הפוסקים המאוחרים יותר אנו מוצאים מגמות לכאן ולכאן. גם מי שמתיר, לא מתיר לזעוק אל המת עצמו, אלא אל ה'. אמנם, רבא אומר שכלב בקש מהאבות שיבקשו עליו רחמים לפני ה', אך גם הוא לא בקש מהאבות שיושיעוהו בעצמם, אלא רק שיבקשו עליו רחמים לפני ה'. מי שצועק אל המת שיושיעהו, ודאי עובד ע"ז.

כך או כך, הקרבה אל המתים הביאה אותנו למצב שבו במקום לדרוש פני אלהים חיים, יש שדורשים פני אנשים מתים. עובדים לבשר ודם במקום לאלהים חיים ומלך עולם. איזו מין יהדות זו?

אמנם, במסכת תענית נאמר שבתעניות יוצאים לקברים. טעם הדבר המופיע שם הוא כדי להדגיש שאנו חשובים כמתים, ויש אומרים שכדי שיבקשו עלינו המתים רחמים (הגמ' אומרת שלפי הדעה הראשונה אפשר ללכת גם לקברים של גויים, הרמב"ם ושו"ע, אגב, פסקו כדעה הראשונה והביאו את הנמוק של הדעה הראשונה). בכל אופן, ודאי שלא מתפללים שם. (וראה ריטב"א ור"ן בתענית שם).

את המנהג להתפלל בקברות צדיקים אנו מוצאים בעקר בדברי אחרונים (וקצת באחרוני הראשונים). אחרונים אחרים חולקים עליהם. בשו"ע לא הוזכר מנהג זה. אחרונים אחרים הזכירוהו, אך הדגישו שלא יפנה בתפלתו אל המת עצמו.

כלומר: המנהג התפתח בתקופה שבה אין מקדש, ואין קדושה, וישראל לא שומרים על דיני טומאה וטהרה. לכן לא אכפת להם להטמא בקברים. ואז, כאשר ישראל לא יכולים להתחבר לקדושה, התחליף שהם מוצאים הוא במקום הטומאה. כאשר הם לא מוצאים התרוממות רוח במקום הקדושה, הם מחפשים זאת במקומות אחרים.

התרוממות

כנגד טענה זאת, טענו כלפי כמה אנשים שדוקא בקברים הם חשים תחושת התרוממות רוח. תחושה שיוצאת ממעמקי נשמת האנשים המתחברים. תחושה המהדהדת בלב. יסלחו לי בעלי טענות אלה, אבל הם הפכו את העיקר לטפל ואת הטפל לעיקר.

אין שום ראיה מכך שאנו חשים התרוממות רוח, שהרי גם עובדי העבודה הזרה במקדשים בהודו או בכנסיות באירופה חשים התעלות והתרוממות רוח. מי שמחפש התרגשות והתרוממות רוח, לא עובד את אלהיו, הוא עובד את עצמו. הוא הפך את היהדות לסם, לאיזה משהו שנועד להפיץ אדרנלין בדם.

עבודת ה' היא בטול עצמי בפני ה'. עובד ה' הוא מי שמבטל את רצונו כדי לעשות את מה שה' אמר. זה סותר חזיתית את הטענה "זה מביא אותי להתרוממות", כי משמעותה של הטענה הזאת היא שאני עושה זאת בשביל ההתרוממות שלי. כלומר: בשביל עצמי.

ולא שיש פסול חלילה בהתרגשות והתרוממות רוח. להפך, הדבר החשוב הוא שהאדם יביא את עצמו למצב שבו עשיית רצון ה' גורמת לו התרגשות. אבל אין להחליף את העקר בטפל. עבודת ה' היא עשיית מה שצוה ה' ומה שכתוב בתורה. אדם מחונך היטב שהגיע להזדהות פנימית עמוקה עם הרצון לעבוד את ה', ממילא הוא מתרגש ומתעלה כאשר הוא עושה את מה שצוה ה' בתורתו. אבל הקריטריון לבחינת המעשה הוא אך ורק השאלה מה צוה ה' בתורתו, ההתרגשות וההתעלות אינה המטרה אלא התוצאה. כלומר: לא נכון לומר שאם זה מרגש אותי סימן שזה עבודת ה'. נכון לומר הפוך: מה שכתוב בתורה שהוא עבודת ה', סימן שאני צריך ללמד את עצמי להתרגש בשעה שאני עושה זאת.

עבודת ה' היא לא התנדנדות המביאה להתרגשות. עבודת ה' היא ההכרה בכך שאכן יש ה' והוא שולט בעולמו ואנחנו עושים את רצונו. מי שבשבילו העקר הוא ההתנדנדות וההתרגשות, ממילא לא יבחין בין עבודת ה' לבין עבודת ע"ז, או בין אמת לשקר.

עם זאת, כמובן שיש לבקר (ואף למסור על כך את הנפש) בכל מקום בארץ ישראל. ודאי על מקום שאברהם ויעקב קנוהו במיטב כספם. העובדה שהאבות קנו את המקום מחברת אותנו אל המקום, הרבה יותר מאשר העצמות הטמאות הקבורות שם.

יהדות מעוותת

אני מסתכל סביבי ורואה יהדות מעוותת. יש במוות איזשהו קסם מסתורי, לא ריאלי וודאי שלא יהודי, שאני מתקשה להסביר אותו. אם מישהו מת – דבריו מקבלים משנה תקף. מה ההגיון? לא יודע. אנשים מכבדים את הוריהם במותם יותר משכבדום בחייהם, והזכרת נשמות הופכת לקדש הקדשים של השנה. לא לדבר על כך שתלמידי חכמים מתים עושים מופתים ונסים הרבה יותר גדולים מת"ח חיים.

כאשר אדם חי אפשר לבזות אותו ולהשפיל אותו. מרגע שהוא מת, עוטפת אותו מין הילה מסתורית של קדושה, ומי שאומר עליו משהו לא יפה נתפש בעיני הבריות כמועל בקדש. מאיפה זה בא? זה לא יהודי. בגמ' ההגיון הוא הפוך, פשוט שצריך לכבד את החיים, והגמ' באה לחדש חידוש גדול וללמד שאת ההורים יש לכבד לא רק בחיייהם אלא אפילו במותם. היום משום מה ההגיון התהפך.

אולי משום שהמתים הם כחומר ביד היוצר. תעיד על כך העובדה שאחרי שרב נפטר (או עולה בסערה השמימה, או שנצחו אראלים) יוצאים בשמו פסקי הלכה שונים לחלוטין מאלה שהוא הוציא בחייו, ועוד היד נטויה.

וזה מוביל ליהדות מעוותת. היהדות שהיא תורת חיים, שבנגוד לכל עובד ע"ז שעובדים בקברים, אנחנו עובדים במקום החיים. ומטמאים את המוות.

האסור לדרוש אל המתים הוא אסור ברור בתורה. שנזכר במקומות רבים.

והיום אני שומע בטויים מזעזעים רבים, כגון "עולי הרגל למירון" או "עולי הרגל לאומן". ביטוי מזעזע משום שהיהודים עולים לרגל אך ורק למקום אחד ואך ורק שלש פעמים בשנה. וכל מקום אחר הוא אבק איסור במות.

אם לא נעשה משהו, עוד יגיע היום שבו אם ישאלו אדם מהרחוב מה המקום המקודש ביותר ליהדות, הוא יענה "אומן" או "מחנות ההשמדה בפולין". היהדות הופכת לדת של מוות ושל קברים. במקום להיות תורת חיים המרחיקה ומטמאת את המתים. לאנשים נדמה שא"א להתקדם בתהליך הגאולה אם אין איזה מוות ראוי לשמו להתרגש ממנו. אף אחד לא יתקדם כי צריך להתקדם, אם נרצח יהודי, אנו נתקדם, לא לשם ה', אלא כדי להנציח את היהודי הקדוש. ואת זה העולם מבין. זהו עקר מעקרי היהדות. המוות מניע את גלגלינו. היהדות נעשתה דת של מות.

בעבר פורסמה בעולם קטן כתבה על "עשרת הגדולים" הקברים הפופולריים ביותר בישראל. היה כתוב שם שזאת רשימה אלולית אבל אני תוהה אם האות ו' לא היתה אמורה להיות קצרה יותר והתארכה בטעות. באלול צריך לשוב אל ה', לא אל כל מיני אנשים מתים. הנקודה המעניינת בכתבה ההיא היתה שמערת המכפלה איננה מנויה בין עשרת הגדולים, היא לא הוזכרה כלל. ומאידך מנויים שם קברים רבים, שיש להניח שרוב האנשים שלהם מיוחסים הקברים כלל לא קבורים בהם.

למשל, נודע לי מפי הכתבה הנ"ל, שיש בטבריה קבר המכיל שש במחיר אחד: בלהה וזלפה, יוכבד צפורה ואלישבע, ואביגיל. מישהו מוכן להסביר לי מה הקשר בין בלהה וזלפה לבין אלישבע, צפורה ויוכבד, ומה בינן לבין אביגיל (אא"כ הוא מתכוון לאלישבע ואביגיל מאליעזר והגזר) ומה בינן לבין טבריה? ברור שהקשר היחיד הוא שבתקופה שבה הרבה יהודים התחילו לפקוד קברים, היה ישוב יהודי גדול בטבריה.

אינני יודע מי היה האיש שהחליט לקבור את השש האלה בחצרו, אבל לפחות הוא חסך לנו חמשה מקומות של ע"ז, ונתן לנו שש במחיר אחד. (אולי בהתחלה היתה שם גם מרים, אבל אחד משכניו שבמקרה למד פעם משהו אמר לו שמקרא מפורש שהיא קבורה בקדש, איזה בעסה). החלק המענין הוא שיהודי טבריה לא יכולים להתפלל פשוט לה' אלהיהם, הם צריכים כמה מתים, בשביל לשדרג את התפלה. אז דעו לכם, יהודי טבריה: תפלה לה' רצויה במקום החיים ולא במקום המות. המתים טמאים. לכן צריך להלחם בתופעות כמו אומן. פן יקבל הנוער תמונה מעוותת של יהדות.

(שלא לדבר על כותרת מזעזעת שהיתה פעם במעייני הישועה: כתבה על מערת המכפלה זכתה שם לכותרת "האומן של ארץ ישראל". כביכול: אע"פ שזה רק בארץ ישראל ולא בארץ הקדש אוקראינה, וקבורים של רק אברהם יצחק ויעקב ולא ר' נחמן, בכל זאת גם זה בבחינת אומן).

למה יהודים שמתפללים לא מסתפקים בנוכחות שכינת ה' שביניהם והם זקוקים גם לבני אדם שילוו אותם בתפלתם. מה שעלול בהחלט להביא לעבודת ה' ע"י אמצעי או אפילו להחלפה בין האמצעי והעיקר. העובדה שמדובר במתים, והאנשים מחפשים שבמקום תפלתם יופיע גוף בלי נשמה של אותו צדיק, מחמירה את הבעיה.

ובכל זאת

קבר אחד בתנ"ך אכן נועד לתפלה ועבודת ה'. התורה אומרת: וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם:  וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם. בניגוד ללשון הדבור בימינו, בתנ"ך מצבה היא לא ציון שבונים על קבר. מצבה נועדה לעבודת ה', עד שנאסרה בפרשת שפטים, שבה נאמר: "וְלֹא תָקִים לְךָ מַצֵּבָה אֲשֶׁר שָׂנֵא ה’ אֱלֹהֶיךָ". אפשר לראות שקבר רחל משמש לעבודת ה' מספר שמואל: "בְּלֶכְתְּךָ הַיּוֹם מֵעִמָּדִי וּמָצָאתָ שְׁנֵי אֲנָשִׁים עִם קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן בְּצֶלְצַח וְאָמְרוּ אֵלֶיךָ נִמְצְאוּ הָאֲתֹנוֹת אֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְבַקֵּשׁ וְהִנֵּה נָטַשׁ אָבִיךָ אֶת דִּבְרֵי הָאֲתֹנוֹת וְדָאַג לָכֶם לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לִבְנִי:  וְחָלַפְתָּ מִשָּׁם וָהָלְאָה וּבָאתָ עַד אֵלוֹן תָּבוֹר וּמְצָאוּךָ שָּׁם שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים עֹלִים אֶל הָאֱלֹהִים בֵּית אֵל אֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשָׁה גְדָיִים וְאֶחָד נֹשֵׂא שְׁלֹשֶׁת כִּכְּרוֹת לֶחֶם וְאֶחָד נֹשֵׂא נֵבֶל יָיִן:  וְשָׁאֲלוּ לְךָ לְשָׁלוֹם וְנָתְנוּ לְךָ שְׁתֵּי לֶחֶם וְלָקַחְתָּ מִיָּדָם:  אַחַר כֵּן תָּבוֹא גִּבְעַת הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר שָׁם נְצִבֵי פְלִשְׁתִּים וִיהִי כְבֹאֲךָ שָׁם הָעִיר וּפָגַעְתָּ חֶבֶל נְבִיאִים יֹרְדִים מֵהַבָּמָה וְלִפְנֵיהֶם נֵבֶל וְתֹף וְחָלִיל וְכִנּוֹר וְהֵמָּה מִתְנַבְּאִים".

כל המקומות ששמואל מתאר לשאול הם מקומות של עבודת ה' ושל נביאים. ואולם, מצבת קבורת רחל אינה מקום שנועד להשתטח על קברה של רחל ולהִוָּשע בזכותה. מצבת קבורת רחל היא מין בית כנסת לעילוי נשמת רחל. לכן היא נקראה מצבת קבורת רחל. יעקב מציב אותה לזכר רחל. (ומטעם זה כתוב בגמ' שמושיבין ישיבה על קברו של חכם שמת). כאמור, זה המקום היחיד בתנ"ך שבו מוזכר מקום קבר כמקום עבודת ה'. בדרך כלל התורה מטמאת את הקברים ומקדשת את מקום ה'. התורה מחברת אותנו אל החיים ואל הקב"ה, ולא אל אלה שעובדים ופולחים לבשר ודם.

התורה מלמדת שלגוף יש ערך כל עוד הוא כלי לשימוש הנשמה. ברגע שהנשמה כבר לא יכולה להשתמש בו – הוא סתם חומר טמא, שיש להשליכו אל מקום הטומאה.

בעלי מגמות אלה

התורה אומרת: כִּי אַתָּה בָּא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה’ אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ לֹא תִלְמַד לַעֲשׂוֹת כְּתוֹעֲבֹת הַגּוֹיִם הָהֵם:  לֹא יִמָּצֵא בְךָ מַעֲבִיר בְּנוֹ וּבִתּוֹ בָּאֵשׁ קֹסֵם קְסָמִים מְעוֹנֵן וּמְנַחֵשׁ וּמְכַשֵּׁף:  וְחֹבֵר חָבֶר וְשֹׁאֵל אוֹב וְיִדְּעֹנִי וְדֹרֵשׁ אֶל הַמֵּתִים:  כִּי תוֹעֲבַת ה’ כָּל עֹשֵׂה אֵלֶּה וּבִגְלַל הַתּוֹעֵבֹת הָאֵלֶּה ה’ אֱלֹהֶיךָ מוֹרִישׁ אוֹתָם מִפָּנֶיךָ:  תָּמִים תִּהְיֶה עִם ה’ אֱלֹהֶיךָ:     כִּי הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אַתָּה יוֹרֵשׁ אוֹתָם אֶל מְעֹנְנִים וְאֶל קֹסְמִים יִשְׁמָעוּ וְאַתָּה לֹא כֵן נָתַן לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ:  נָבִיא מִקִּרְבְּךָ מֵאַחֶיךָ כָּמֹנִי יָקִים לְךָ ה’ אֱלֹהֶיךָ אֵלָיו תִּשְׁמָעוּן:  כְּכֹל אֲשֶׁר שָׁאַלְתָּ מֵעִם ה’ אֱלֹהֶיךָ בְּחֹרֵב בְּיוֹם הַקָּהָל לֵאמֹר לֹא אֹסֵף לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל ה’ אֱלֹהָי וְאֶת הָאֵשׁ הַגְּדֹלָה הַזֹּאת לֹא אֶרְאֶה עוֹד וְלֹא אָמוּת:  וַיֹּאמֶר ה’ אֵלָי הֵיטִיבוּ אֲשֶׁר דִּבֵּרוּ:  נָבִיא אָקִים לָהֶם מִקֶּרֶב אֲחֵיהֶם כָּמוֹךָ וְנָתַתִּי דְבָרַי בְּפִיו וְדִבֶּר אֲלֵיהֶם אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּנּוּ…

נכון, הפרשיה פותחת במלים: "כי הגוים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעננים ואל קסמים ישמעו ואתה לא כן". ולכאורה נראה מהפסוק הזה שתפקידו של הנביא דומה לתפקידם של המעוננים והקוסמים והדורשים אל המתים אצל הגויים: לקסום ולעזור למי שצריך. הלא עם אל אלהיו ידרוש בעד החיים אל המתים. כך סבר גם בלק, שהנביא הוא בעל מקצוע שמשלמים לו כסף והוא עושה את קסמיו. כך חשב גם נעמן. (ועל זה אמר ישעיהו: וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים:  לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר).

אבל הפסוקים הבאים מלמדים שלא זה תפקידו של הנביא. תפקידו של הנביא הוא לדבר אל העם את דברי ה'. אין אנו בעד פתרון בעיותינו ע"י קסמים. אנו עבדי ה' ולא רותמים את ה' למטרותינו. הנביא ידבר אלינו את אשר יצוה ה', ואנו נעשה.

אנו לא דורשים אל המתים אלא אל אלהים חיים.

לכן יש לפרש אחרת. הפסוק "כי הגויים האלה" בא ללמד דבר אחר: הם הולכים בחשך. מאמינים בשטויות, מעבירים בניהם ובנותיהם באש. מעוננים וקוסמים, פאגנים ופרימיטיבים, מאמינים בהבל. לכן הם דורשים אל המתים. אבל אתה עומד בקשר אמתי עם ה'. נראה שגם שאול ונערו טעו בטעות של בלק ונעמן. הם סברו שתפקידו של הרואה הוא למצוא את האתונות. הוא בעל מקצוע, תן לו תשורה ויפתור לך את בעיות הפרנסה. (פרשית שאול ונערו דומה לפרשת בלק, ולו רק מפני האתון והקסמים). שמואל העמיד את שאול על טעותו. אך הבא אל הרואה לבקש אתונות, סופו שגם ידרוש אל המתים. משימות הרואה – ילך וידרוש אליו גם במותו, ובלבד שיהיה לו בעל מקצוע שילוהו.

כן אנו מוצאים גם היום, אמנם נביא אין לנו, אך יש אנשים שבאים אל רב, ולא תורה יבקשו מפיהו כי אם אתונות. אנא ברכני בפרנסה, ברכני בבריאות, ברכני בבנים, ברך נכסי ואתונותי.

בד"כ אל רבנים כגון זה נמשכים אנשים לא בשל האמת והתורה שבדבריהם, אלא בשל שיקולים אנוכיים. לא חיפוש האמת והצדק מנחה את האנשים להסתופף בצל חצר זו. אין אלה אנשי אמת, המוטרדים מהשאלה מה אנו ומה חיינו, מי מנהיג הבירה ולמה בראה, מה תפקידנו ומה האמת הכוללת שלמענה נברא העולם, לשם מה נבראתי ומהי חובתי. אין אלה השאלות המטרידות את הבאים. הם רואים כמובן מאליו שהם חיים ונבראים, לא חובות הם מבקשים ולא אמת וצדק. אושר והנאה הם מבקשים לעצמם. הם נמשכים אל מי שאומר להם דע אחי אהובי מחמל נפשי כי בכך תמצא הנאה ואושר לנפשך ושקט ושמחה. את הנאת נפשם הם מבקשים ולא את האמת והצדק ותקון עולמו של ה'. אין הם רואים את העולם כולו ואת האמת כולה אלא את נפשם הפרטית ואושרה. ומה נלין עליהם כי אין להם בעולמם אלא ד אמות של אתונות?

ומספר שמואל אנו למדים, שמי שבא אל הרואה כדי לבקש אתונות, סופו שידרשהו גם במותו. אנשים כאלה, כשיכאב להם לא ילכו לזעוק אל ה' כפי שצותה התורה. לא אל מקום שכינת כבודו ישאו עיניהם. אין הם הולכים לאביהם אשר בשמים אלא לקדושים אשר בארץ המה. ובמקרה הפחות טוב, לקדושים אשר בחוץ לארץ המה. ולא תורה יבקשו שם, הן בעודנו חי עמהם לא תורה בקשו מפיהו כי אם אתונות, אף כי אחרי מותו.

אין הם משבחים ומהללים את המקום בכך ששם לומדים ויודעים ועובדים את ה', ששם לומדים אמת וצדק וידע האדם את מקומו וחובתו בעולמו. לא. אין הם מהללים את שמוש הרב אלא את הפרס בלבד. בוא וראה מופתים, בוא וראה ישועות, בוא ומצא אתונות.

רק נביא שלא יעשה מופת אלא יצוה מצוות, שילמד את הבאים אליו להכיר את ה' ואת שכינת כבודו בהטהרות במימי ישראל, הוא שיודיע בעולם כי אין אלהים בכל הארץ כי אם בישראל.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
43 תגובות - 41 דיונים מיין לפי
1
שס מתנהלת ומתפרנסת מפולחן קברים ואישים עבודה זרה ממש
שס הפך הרמב"ם | 04-07-2013 0:03
דרעי המורשע הסטן הגדול שהיכניס את הרב כדורי ופולחן שמנים קמיעים וקברים לתעמולת שס והרס מתחת לאפו של רבם ( ולא רבנו חלילה ) עובדיה את העבודה הזרה והנפוטיזם כפולחן שס .
2
רק מחיקת טומאת הר נוף תביא לשחרר העם מפלחן העבודה הזרה
דוד | 04-07-2013 0:06
3
קברי צדקים עסק מכניס ראו מלחמות ברשב"י טפשים מפזרים כסף
אוי לשס מיום הדין | 04-07-2013 0:16
מה הפלא שכל שסניק חלום חייו לגייר קבר שך לאיזה סלב יהודי מהעבר ולפזר קופות .עבודת קברים זו התמחות של שס אפילו את רבם עובדיה הם עובדים כגוף מהלך ולא כדי לקיים הלכותו אלא כקמע וקופה רושמת .....
4
מעשה באברכים שקברו חמור והניחו עלו מצבת צדיק והתפרנסו
חמלה תמורת כסף | 04-07-2013 0:19
ולא היה קץ לסיפורי הנסים שחולל הצדיק החמור !
5
כתבה רפורמית ממש. מבהיל!
דוד | 04-07-2013 0:21
אין כל מדרשי רבותינו אודות מעלת התפילה על קברי צדיקים, אין זוהר הקדוש, אין האריז"ל (שער הגילגולים) . זהו זה, אתר סרוגים, הפכתם לסניף של עיתון 'מקור ראשון'.
6
כמה התברכו מהרב מצגר והרב מוטי אלון ולא עלתה ברכה בידם
ברכת ההורים עדיפה | 04-07-2013 0:21
7
ישנה רשימה ארוכה של רבנים עדיף לעלות לקברם מאשר נוכחותם
במיתתם קרואים חיים | 04-07-2013 0:30
8
בושה וחרפה לאתר סרוגים
יעקב משה | 04-07-2013 1:20
חשבתי שאתם שונים משאר הסרוגים. מתברר שלא. אין מילים בפי להביע את גודל החרפה בפרסום מאמר כזה!
9
בהלוך ירמיהו
ברוך | 04-07-2013 5:21
מה עם ״ אז בהלוך ירמיהו על קברי אבות לעורר ישיני עפר כמו שמזכיר הקלירי בפרקי אבות
10
מה? עוד יש ליטווקים בעולם?
בנימין מאיר | 04-07-2013 7:59
חשבתי שהחסידות כבר ניצחה, ושהיום אפילו בחצרות הליטווקים כבר הולכים לקבר של הרב. מתברר שעוד יש יהודים שחושבים ומדברים כמו בליטא לפני 300 שנה! ועוד אצל המזרוחקינים!! אני המום.
11
רק הערה קטנה
אביחי | 04-07-2013 8:25
יש לציין שכל הרעיון של הכנת מצבה וכתיבת שם האדם שקבור שם הינו משהו חדש. בעבר היו מערות קבורה, והיו מציינים את הקברים בגל אבנים בגלל חשש מטומאת מת. אף אחד לא ציין מי קבור והיכן מסיבה פשוטה: זה לא משנה...
12
איתי, אתה נוגע בנושאים מעניינים
| 04-07-2013 8:47
אבל אתה כותה מגילה כל כך ארוכה שאין לי כח להתחיל לקרוא את הדברים שלך יותר
13
יישר כח על מאמר נכון וחשוב
אשר | 04-07-2013 9:14
14
5כל המקורות שהזכרת אינם תורה לגופה אלא הזכות לפנטז וד"ל
משולם | 04-07-2013 9:26
15
8 החלום שלך לשנורר בשקרים בסכנה ? פולחן קברים עבורה זרה
עמוס | 04-07-2013 9:30
16
10אולי החסדים הם עובדי עבודה זרה בפולחן אדמור וקברים !!
צדוק | 04-07-2013 9:34
ההתאפסות להעדר תבונה וחשיבה עצמית סמל הפנאטיות המאמללת היא נחלת כל החסידים המאולפים ,
17
הלואי והמאמר הזה יעורר גל של התפכחות אדם מול אלוקו
נחום | 04-07-2013 9:37
בלי מתווכים ועצמים .
18
קבורת משה רבנו מלמדת על שלילת פולחן קברים רק פניה לבורא
עקיבא | 04-07-2013 9:42
19
עוד ניאו-רפורמי שחוטא ומנסה להחטיא את הרבים !!!!!!!!!!!
| 04-07-2013 10:06
20
הרנטגן הפינטו והתיקונים מהשגחת השם אכלו אותה הללויה !!!
אין מלבדו | 04-07-2013 10:07
21
חשבתי בטעות כי תנועת "ההשכלה" כבר פסה ועברה
אלרואי | 04-07-2013 11:18
התברר שלא. יש לנו את המיזרוחניקים שממשיכים לייצג אותה "בכבוד".
22
אתם צודקים, אין מדרשים של תנאים ואמוראים על תפילות בקבר
חסיד | 04-07-2013 12:15
אז מה? דברי האר"י ותלמידיו הם לא תורה? דברי הבעש"ט ותלמידיו הם לא תורה? בזמן התנאים לא נהגו, הרמב"ם לא נהג, היום כן נוהגים. אז אם למדת אצל הגר"א או אצל הרמב"ם - בבקשה. אל תלך לקבר. אבל אם למדת בישיבה חסידית - לך לקבר. למה לא?
23
21יש לנו חרדים המיצגים פטור שחור שנור כזב מירמה והערמה
חרדים = אחים מסלמים | 04-07-2013 14:56
24
ל-23, גם 'המשכילים' טענו שכל החסידים גנבים
לרואי | 04-07-2013 15:07
25
ל22 - הרמב"ם כותב באיגרתו במפורש שהתפלל במערת המכפלה
לאור באור החיים | 04-07-2013 15:08
ובכלל כל הענין של חנוכת המשכן (והמקדש) היתה ע"י מיתת בני אהרן ולכן תיקנו לקרוא את פרשת אחרי מות ביום הקדוש בשנה יום כיפור נא לעיין באור החיים הקדוש בפרשת אחרי-מות
26
אני דווקא חסיד, אבל אני מסכים עם רוב מה שכתוב כאן
יצחק | 04-07-2013 15:22
רוב, אבל לא הכל. אבל מי שמתנגד יצטרך להשיב על הטענות של מחבר המאמר הזה, כי הוא טען הרבה טענות חשובות והביא מקורות.
27
איתי כתבה חזקה אתה אדם אמיץ
אושיק | 04-07-2013 15:37
הגיע הזמן שמשהו יצא כנגד כל הבאבות זורקי הנרות וכ"ו תמיד אמרתי שזאת עבודה זרה מה שקורה בחצרות הרבנים בנתיבות במרון וכ"ו וצחקו ממני .טוב שיש אחד כמוך שיאיר לרבים ש ה הוא האלוהים . ולא אף צדיק בחייו ובמותו
28
מס. 19, ספר לי בבקשה במה הוא חטא ובמה הוא מחטיא את הרבי
א | 04-07-2013 16:44
29
תגובה
הראל | 04-07-2013 20:44
מחילה מכבוד כולם ישראל בני נביאים הם ולא יתכן לזלזל בדבר שעדיף שהוא מצד קדושה מסויימת שיחזיקו בו מאשר יגיעו למקומות לא רצויים. במיוחד כאשר תכפו הצרות והגלות ברור שהצדיק פועל ישועות גם לאחר חייו כגון ר' אלימלך מליז'נסק וכו' מי שיש לו אמונת צדיקים יבורך ומי שלא לא יפסול או יזלזל באלו המחזיקים בכך. נכון שיש אלו שמגזימים אבל לצאת חוצץ ולהוציא שם רע על חסידים וחרדים נראה יותר חמור לכאורה מהמובא בכתבה במקום לכתוב דברים אלו ולצאת חוצץ נגד לצערי הכתבות פה לא נכתבות על טהרת הקודש והגיע הזמן לצנזר שלא כל אחד יכתוב ככל העולה על רוחו ואח"כ עוד יחטיא אחרים בלה"ר רכילות והוצאת שם רע. נתפלל שיבוא כבר משיח צדקנו ויםלו כל המסכים בנינו להקב"ה ונזכה לראות עין בעין בשוב ה' שבות עמו שבת שלום!
30
אין מה להתפלא
יוסי | 05-07-2013 0:00
מי הם עובדי עבודה זרה הדורשים למתים? ברובם ספרדים וחסידים. מי מלבה אש זרה במירון? מי זורק נרות למולך האש? מי עולה למצבות אבן בגליל וממציא שמות נקברים? מי רב על נחלות קנויות במירון? למי חזקה על דברים שונים ומשונים בחגא לג בעומר? מי עושה קרחת לילדים בני שלש על קברים בגליל? אורטודוקסים שפויים ובני תורה שלומדים באמת לא נצרכים לכל אלה- אביזרייהו דעבודה זרה. לאף רב שמכבד עצמו אין אומץ לצאת נגד תופעות אליליות במחוזותינו. וזה רק חלק ואוי לנו ממה שעינינו רואות על השנה.
31
אוי השכל השכל... אפילו פה בכתבה הוא מודה שכבר במסכת
דניאל | 05-07-2013 0:15
תענית ביקשו ממתים לבקש רחמים- ״אבל לא להתפלל״ איתי, זה לא רציני
32
טעות בידך תשאל את האר"י או את האדמור מבעלזא
גיא רימון | 05-07-2013 1:51
אם האר"י הקדוש והמהרח"ו החליטו שקברי צדיקים זה מספיק חשוב כנראה שיש לזה סיבה, תעמיק קצת בלימוד הקבלה ותבין למה גדולי ישראל גם בדורנו מגיעים לקברי צדיקים. בורות היא דבר מסוכן, ויש להעמיק וללמוד לפני שכותבים כתבות.
33
למס' 31 לא קראת טוב.
משה | 05-07-2013 12:24
הוא הזכיר את הדעה הזאת במסכת תענית, והזכיר גם שהרמב"ם והשו"ע פסקו כמו הדעה השניה.
34
למס' 32, לפני שאתה שואל את האר"י או האדמו"ר, אולי תשאל
יוסף | 05-07-2013 12:30
אולי תשאל את הרמב"ם, את השו"ע, את הר"ן, את הריטב"א ועוד.
35
נפילת הטיקונים מלמדת פולחן הקברים ובבות עושים קופות הבל
פלחן קברים עבודה זרה | 05-07-2013 12:48
36
לא זו הדרך
תורת חסד | 08-07-2013 14:47
לא על ידי הטלת דופי באמורא רבא תוכל להוכיח את דרכך !
37
כפירה בזוהר הקדוש
| 18-08-2013 23:00
ובהאר"י הקדוש ובכל הקבלה פשוט בושה וכלימה
38
אה נכון סתם כלב הלך להתפלל על קברי האבות להינצל מהמרגלי
יחיאל אמיתי | 14-07-2015 11:03
כואב שיש אנשים טובים שיש להם בעיה באמונה. קברי צדיקים הוא יסוד גדול ביהדות. בסדר אז לא לכולם יש את האמונה אבל למה לכפור במסורת של ישראל סבא. התפילה בקבר רחל, התפילה אצל ר' שמעון בר יוחאי.. ה' עוזר
נראה לך?
דויד | 27-06-2019 21:02
תקרא טוב את הפרשה ובכלל את התנך ותבין לבד שכלה לא היה היחידי שהלך לחברון.ובטוח שהוא לא הלך להתפלל בארץ המכפלה. בבקשה תלמד לבד ותגיע לתוכנות אחרות.
תגובה
דודו | 27-06-2019 20:57
כנראה שלא קראת את המאמר וחבל. ההליכה למקומות אלה גורמת לכם היהודי עול נורא ומעכבת את המשיח.
39
כל הכבוד
דודו | 27-06-2019 20:59
כל הכבוד לך א.אליצור וייזר כח.
40
מפיץ בורות ברבים....
יצחק | 29-08-2020 23:36
מפיץ בורות ברבים. צדיקים לא מקבלים טומאה כמו ספר תורה.
41
עלייה לקבל זו עבודה זר. התורה אוסרת במפורש
אבגה | 30-04-2021 17:36
עלייה לקבר והשתטחות, זו עבודה זרה. התורה אוסרת במפורש במדבר פרק יט פסוק טז וְכֹל אֲשֶׁר־יִגַּע עַל־פְּנֵי הַשָּׂדֶה בַּחֲלַל־חֶרֶב אוֹ בְמֵת אוֹ־בְעֶצֶם אָדָם אוֹ בְקָבֶר יִטְמָא שִׁבְעַת יָמִים: (במדבר פרק יט פסוק טז) על עם ישראל, לנהוג לפי המסורת של יהודי אתיופיה.