אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • ראש השנה: כחומר ביד היוצר

כמה עבודה נצטרך לעשות על עצמינו בראש השנה תשפ"א כדי להפנים את תפילתו של רבי מאיר הלוי מאפטא "רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר. ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך בנפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה"

עו"ד על הפרשה • ראש השנה: כחומר ביד היוצר
  (צילום: מענדי הכטמן/פלאש90)

כחומר ביד היוצר

שנת תש"פ תישאר חקוקה בליבנו עוד שנים ארוכות. שרידיה כנראה וילוו אותנו גם בשנת תשפ"א. נרגשים עמדנו לפני שנה בדיוק בראש השנה. מלאי תקווה מלאי ציפייה שיפה ושונה תהיה השנה אשר מתחילה לה, בראש השנה. מה בדיוק פספסנו בראש השנה תש"פ שאנו צריכים לזכור בראש השנה תשפ"א.

עוד באותו נושא

צפו; ראש השנה בסגר: איך אפשר להתפלל ככה כראוי?

כידוע ראש השנה הוא היום בו על פי המסורת היהודית עומדים כל יצורי חי למשפט. יום קדוש משמעותי בו יחתמו חיינו לשנה הקרובה. ולמרות זאת אנו נוהגים ביום זה כביום חג רגיל, לובשים בגדי חג לבנים, מתגלחים, אוכלים, שותים, שמחים אין מתוודים על חטאים ומבקשים סליחה, יש המשתדלים שלא להוציא את המילה 'חטא' מפיהם כדי לא להזכיר את חטאינו, אין לצום.

הרב חגי לונדין עם דבר תורה קצר לראש השנה

כמו כן מובא בתלמוד הבבלי במסכת ראש השנה: "אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה, ריבונו של עולם, מפני מה אין ישראל אומרים לפניך שירה [=הלל] בקרש השנה וביום הכיפורים? אמר להן, אפשר מלך יושב על כסא הדין וספרי חיים וספרי מתים פותחין לפניו וישראל אומרים שירה לפני". שאלה לגיטימית שואלים המלאכים אם ראש השנה הוא יום חג מדוע בני ישראל לא אומרים הלל כנהוג בכל החגים? על כך משיב האל טענה הגיונית אין זה סביר שאדם שעומד למשפט יכול להגיד שירה, ובכלל איך אדם שכל חייו תלויים ביום הזה יכול לומר הלל.

ומצד שני מצינו בתלמוד הירושלמי מסכת ראש השנה "בנוהג שבעולם אדם יודע שיש לו דין לובש שחורים ומתעטף שחורים ומגדל זקנו שאינו יודע היאך דינו יוצא אבל ישראל אינן כן אלא לובשים לבנים ומתעטפין לבנים ומגלחין זקנם ואוכלין ושותין ושמחים יודעין שהקב"ה עושה להן ניסים". מדברי התלמוד הירושלמי עולה שקיימת הבטחה שעם ישראל יצאו מיום הדין שהם זכאים ויעשה להם נס.

דברי חז"ל אלו מבקשים לתאר את מורכבות ראש השנה, שהוא יום דין שבו עומדים למשפט, ולכן אין אומרים בו שירה. והוא גם יום משפט שאנו נוהגים בו מנהגי חג כי אנו בטוחים שנזכה במשפטו של האל.

אם כך עולה השאלה מה התפספס לנו בשנה שעברה, ואיך, אולי, לא מגעים פעם נוספת לנפילות שחווינו בשנת תש"פ. כדי להציע תשובה לשאלה זו אבקש לעמוד על אחד הפיוטים המוכרים של תפילת ראש השנה, בו אנו מכריזים בקול: "היום הרת עולם, היום יעמיד במשפט כל יצורי עולם אם כבנים אם כעבדים, אם כבנים רחמנו כרחם אב על בנים אם כעבדים עינינו לך תלויות עד שתחוננו ותוציא לאור משפטנו קדוש".

מה פשר צירוף שתי הבחינות "בנים" ו"עבדים". הרי מדובר בשני מצבים מנוגדים. בן הוא בין חורין לעומת העבד שכל עניינו תלוי באדונו. דומה כי זהו המפתח להבנת ראש השנה

העבד, כך מגדיר הרב סולבייצ'יק הוא "אישיות שאין בפניה בחירה" העבד עסוק כל כולו בריצוי אדונו, אין לו משל עצמו כלום. במצב דברים זה שואף העבד לרצות את אדונו כדי שלא להגיע למצב שאדונו יחליט שאין כל טעם בהחזקת העבד והוא ימכור אותו, או ישחרר אותו. לעומת ה'עבד' קיימת קטגורית  'בנים'. הבן נולד לתוך מציאות מחבקת ומגוננת. החל מהרגע הראשון ההורים עומדים שם כדי לדאוג לכל מחסורו. כל עוד ההורים ברקע לבן קיימת תחושת בטחון שהוריו הם אלו שדואגים לכל. הבן הוא המקבל, וההורה הוא הנותן. מצב זה מאפשר לבן להתפתח לגדול ולשכלל את הכוחות בהם הוא ניחן. ככל שהבן גדל התלות הולכת וקטנה, אך לעולם אין היא מתנתקת. אלא שלעיתים משהו באיזון מתקלקל והבן מעדיף להישאר תלוי בחסדי הוריו תמיד, שכן למה להתאמץ, ללמוד, לעבוד, להזיע אם יש הורים שדואגים. מה שיכול להוביל למצב של בן סורר ומורה שאינו שומע בקול הוריו.

ראש השנה מבקש לדייק את התחושה שלנו ואת התפיסה שלנו ביחס לעולם. אנו יכולים להיות בנים אך באותה מידה חיינו יכולים להפוך לחסרי בטחון והיעדר יציבות בדיוק כמו של עבד.

ומכאן לשאלה איך באמת ניתן להימנע מהמדרון החלקלק של בן סורר ומורה. תשובה לשאלה זו ניתן להתחיל מדבריו של ר' יחיאל וויינברג בעל שו"ת 'שרידי אש' ששנה לנו: "תביעתו הראשונה של רי"ס [=ר' ישראל סלאנט, מיסד תנועת המוסר] שצריך האדם להכיר בראש ובראשונה את עצמו. והרי אבסורד הוא: את סקרנותו שאינה יודעת שובעה, אותו מאגר פלאים שלעולם אינו כלה ושהוא אולי היצר היחיד הפונה בלי   הרף לשכל ומדרבנו לפעולה בזריקת עידוד, את צמאון הדעת שנתברך בו האדם באשר הוא אדם – הוא מפנה  אך ורק אל סביבתו החיצונית. חותר  לדעת את העולם הגדול ואת המתרחש בו , חוקר ודורש אחרי חוקי הטבע הנעלמים מעין, נוקב תחתיון ארץ ומצולות ים ושולח מבטיו לגבהי מרומים לחפור את כל רקיע השמים, לרגל מסע מחנות הכוכבים במסילותם – ומעולמו הנפשי מתעלם האדם. אינו מבקש לדעת מה שמתרחש בעולם חבוי זה שבתחתית נפשו. ומשול הוא לאותה נערה כפרית עם כד  החלב על ראשה שתכננה תוכניות כיצד תתעשר מחלב זה ובעודה הוזה ובונה מגדלים פורחים באויר לא נזהרה והפילה את הכד , נשבר הכד והחלב נשפך. ויפה אמר חכם אחד: האדם המודרני יודע  על כל הנעשה בעולם  שמחוצה לו, ואילו על נפשו שלו יודע הוא פחות משיודע האיכר על בהמתו.

האדם כך משמיע לנו בעל שרידי אש, עסוק בלחקור את העולם מסביבו, הוא ישאל, הוא יבקר, הוא יתלונן, הוא יציע, הוא יזלזל, הוא יסלוד, הוא ידחה. את הכל הוא יעשה כלפי כל העולם מלבד לעצמו. האדם המודרני ידע לשפוט את כל העולם, אך ימנע מלשפוט את עצמו, הוא יבקר את האחר אבל לא יבדוק את עצמו, כדי לזהות את פגמי האחר האדם זקוק לנר קטן, את פגמיו של האדם עצמו גם השמש לא מצליחה להאיר.

כמה באמת נתנו דעתנו למילות הפיוט "ונתנה תוקף" בראש השנה תש"פ כאשר אמרנו "בראש השנה יכתבון וביום הציבור יחתמון. כמה יעברון וכמה יבראון, מי יחיה ומי ימות, מי בקצו ומי לא בקיצו. מי במים ומי באש, מי בחרב ומי בחיה, מי ברעב ומי בצמא, מי ברעש ומי במגיפה, מי בחניקה ומי בסקילה. מי ינוח ומי ינוע, מי ישקט ומי יטרף, מי ישלו ומי יתייסר, מי יעני ומי יעשיר, מי ישפל ומי ירום". וכמה נצטרך בראש השנה תשפ"א לחשוב מחדש על עוצמת המילים.

אם לראש השנה תש"פ נכנסו כ'בנים' שסמוכים ובטוחים שהוריהם יהיו שם תמיד כדי לדאוג לכל מחסורם, וכך עמדנו לפני רבונו של עולם כ'בנים' עם נוסחה שבנים לעולם מקבלים וצריכים לקבל. כדאי שלראש השנה תשפ"א נכנס עם תחושה של אולי בעצם אנו 'עבדים', כאלו ששום דבר מה שיש בחיים הוא לא מובן וברור. כל מתנה שעבד מקבל מתקבלת באושר עילאי, כל הנאה נתפסת כלא מובנית. כעבד שכל הזמן מעוניין לעמוד בסטנדרטים של אדונו.

אם גם אנו נפנים שאל לנו להחזיק טובה לעצמנו במה שיש לנו ובמה שהשגנו. ואם נזכור שהעולם לא נברא רק בשבילנו, אלא אנחנו חלק מכלל, איבר אחד מתוך גוף, ולא אני העיקר. אם נפנים רעיון זה אם נבין שאת שנת תשפ"א אנו צריכים להתחיל מתוך צניעות וענווה, מתוך הכרה שאין אדם צריך להחזיק טובה לעצמו על מה שהוא עושה כי לכך הוא נוצר ואם נבקש תמיד למצוא חן בעיני אלוקים ואדם, נזכה לשנה טובה יותר, נעריך את כל מה שיש, ונודה על מה שקיבלנו, לא נסתכל על חסרונות האחר, ונזכור שאין ערובה לשום דבר ושדי בנגיף כדי להכניס את גדולת האדם ותחושת האני ואפסי עוד לממדים אמיתיים.

כמה עבודה נצטרך לעשות על עצמינו בראש השנה תשפ"א כדי להפנים את תפילתו של רבי מאיר הלוי מאפטא "רבון העולמים ידעתי כי הנני בידך לבד כחומר ביד היוצר. ואם גם אתאמץ בעצות ותחבולות וכל יושבי תבל יעמדו לימיני להושיעני ולתמוך בנפשי, מבלעדי עוזך ועזרתך אין עזרה וישועה"

תכלה שנה וקיללותיה תחל שנה וברכותיה.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
המשמעות של "כחומר ביד היוצר"
משה אהרון | 18-09-2020 11:41
.אי אפשר להמליך את הקבה למלך על היקום בלי זכירת היסוד ודווקא ביום הזיכרון - יום הרת עולם. יום שבו זוכרים בריאת העולם. יום שבו הזיכרון הופך גם לממשות תוצאתית, כדי נגיעה בגורלו של כל פרט ופרט בבריאה. הכתרת המלוכה וההמלכה, היא כאמור רק על בסיס הזכירה - זכירת היסוד של בריאת העולם על ידי הבורא. ואיך ממליכים את מלך העולם בסימפוניה של שופר.. התקיעה נועדה לאוזנו של האדם - כפרט. השברים - נועדו לאוזנם של כלל בני האדם. והתרועה היא לאוזנו של הקבה בבחינת הריעו לה' כל הארץ.
2
האדם הוא "חומר המדבר"
משה אהרון | 18-09-2020 12:03
יש חומר משקף שממנו משתקפת דמותו של היוצר ויש חומר מדבר - שהוא גם משקף בקול את היוצר. האדם והנה בהמלכה אנו מחברים הכל לכלל קול אחד של שופר - המאחד את כל החומרים והמשפר את השתקפות הבורא לכלל ממשות של מלוכהה .
3
דברי מוסר חשובים
גיל | 21-09-2020 13:52
ישר כח על הדברים שנה טובה ומבורכת