בית המשפט העליון דחה היום (חמישי) את ערעורו של הרב ישעיהו ריזקאן, 'מקובל' מבני ברק שהורשע בביצוע אונס במרמה ומעשה מגונה בנערה בגיל 17, בת למשפחה שנמנתה על ה'חצר' שלו.

במהלך המשפט שהתקיים בבית המשפט המחוזי, אמרה הנערה כי כיוון שגדלה בחברה החרדית היא לא הייתה מודעת למשמעותם של יחסי המין אותם קיים איתה ריזקאן. בית המשפט העליון קבע: "אם הקרבן אינה מבינה את המשמעות המינית של המעשים שמבוצעים בה, מתקיים היסוד של מרמה לגבי מהות המעשה".

בנוסף, העליון החליט לא להתערב בהחלטת המחוזי, לפיה הנערה הסכימה למעשים משום שריזקאן, רב בעל סמכות דתית, אמר לה שבחלומו נגלה לו כי יש עליה "גזירת מוות", וכי בלי "החיבור" ביניהם (יחסי המין) היא תמות.

לגבי טענתו של ריזקאן כי הנערה ידעה את משמעות קיום יחסי המין ובשל כך אין הסכמתה לא הושגה במרמה, השופטים משווים את המרמה באונס שעברה הנערה על ידי ריזקאן למקרה במשפט העברי משנת 1868, בו אדם רימה אישה לחשוב שהוא אליהו הנביא, וקיים איתה יחסי מין.

בעלה של האישה פנה לרב יעקב אטלינגר בכדי לשאול האם האישה תוכל להמשיך לחיות איתו, ונפסק כי הסכמה שהושגה במרמה אינה הסכמה וכי "אין לך אונס גדול מזה".

"ניצול סמכות ומעמד דתי, מקרה חמור ואכזרי"

השופטים כתבו: "גם בענייננו, המערער ניצל את סמכותו ומעמדו הדתיים כדי ליצור מצג שקרי שיוליך את קרבנו שולל להסכים לקיים איתו יחסי מין. גם בענייננו, ברי כי הסכמה שכזו אינה הסכמה".

"מובן כי אין אנו נדרשים למקורות המשפט העברי כדי לבסס את הרשעתו של המערער; אולם למדים אנו כי גם באמצע המאה ה-19, מקרה שבו אישה בגירה ונשואה, שמודעת לטיבם של יחסי מין, קיימה יחסי מין עם אדם זר שאין ביניהם פערי גילאים ואף לא ברור מה מעמדו, אך בשל מצג תרמית, הוגדר בבירור כאונס על-ידי פוסק ההלכה".

בגזר הדין ציינו השופטים: "המקרה חמור ואכזרי. מדובר בניצול של נערה תמימה שהאמינה לרב – המנהיג הרוחני של הקהילה שהיוותה את כל עולמה – אשר השתמש בה ככלי לסיפוק יצריו. תסקיר קרבן העבירה שנערך בעניינה של הנפגעת ממחיש את עומק הפגיעה בה".

"עולה כי הנפגעת מתמודדת עם נזקים נפשיים מורכבים וקשים מנשוא בכל היבטי חייה, הכוללים בין היתר אשפוזים פסיכיאטריים חוזרים בשל דיכאון וניסיונות התאבדות; וכי היא תצטרך לעבור תהליך שיקומי ארוך. ניכר כי האירוע לא רק פגע בנפגעת אלא הרס אותה וגרם לה לאבד יציבות ואמונה ביכולתה להתפתח, להתבגר ולהקים משפחה".

עוד הוסיפו: "המערער ניצל לא רק את תמימותה של הנפגעת אלא גם את חיבורו לדת ואת המונחים הדתיים של קדושה וטומאה, ואף תוך כדי המעשה האכזרי והשפל המשיך לפסוק ולקבוע מותר ואסור בדיני טהרה".

"בכך הוא פגע לא רק במעמדו כרב אלא גם בערכים דתיים שהנפגעת ומשפחתה מחויבים אליהם. כל זאת תוך שהוא מחריב את נפשה של הנפגעת במעשיו הנלוזים. בית המשפט חייב להגן על החברה ובנותיה מהתעללות כזו".