לאחר שאתם הגולשים בחרתם את אנשי השנה שלכם מבין האנשים שהוצגו, עיתונאי מערכת סרוגים התבקשו לבחור אנשים משלהם, אך כאלו שלא היו בבחירת הגולשים. ואלו התוצאות:
איש השנה של אור יזרעאלי: יאיר נתניהו
בנו של ראש הממשלה הפך לדבר הכי משמעותי כאן. מה שהוא מצייץ בטוויטר הופך פעמים רבות למדיניות רשמית, ולדברם של הח"כים ושרי הליכוד, אפילו אביו- ראש הממשלה נתניהו, מיישר איתו קו.
הוא נתפס ככזה שאומר את מה שעדיין לא נעים, או לא מנומס להגיד. מאתגר את הפוליטיקלי קורקט, וכך פורץ את הדרך לשאר. הוא מעורר קיתונות של אמוציות. יוצר סערות ואף נאלץ להתנצל ולמחוק ציוצים בהוראת בית המשפט.
מלך הטוויטר הבלתי מעורער? (צילום: חיים גולדברג/ סרוגים)
יאיר נתניהו צועד צעד אחד לפני אביו, מצליח ליצור כותרות ובאז סביבו באופן שרק אבא שלו עוקף אותו בתפקידו כראש ממשלת ישראל בתקופה כה סוערת ומקוטבת.
התקוטטויות הטוויטר שלו סוחפות את בכירי העיתונאים ומובילי דעת הקהל. הוא אחת הדמויות החשובות בישראל. יש שרואים בו את הפנים של החלקים מעוררי הקיטוב והפוליטיקה הנמוכה של נתניהו האב, יש שרואים בו קורבן שמשיב מלחמה שערה ולא פוחד להתעמת. אין ספק שזה דבר מורכב להיות בנו של ראש הממשלה הכי משמעותי שהיה כאן, כן, ולא צריך להשוות כל הזמן לאבנר. כל אחד והדרך שלו. גם אם לא אוהבים. האהבה או השנאה פחות מעניינת, החשיבות של האיש היא הנושא.
אשת השנה של אוריאל בארי: ג'סינדה ארדרן
בזמן שבישראל נראה כי משבר הקורונה הוביל בעיקר לזעם ציבורי ולעוד פילוג בעם – כשכל אחד לא מבין למה הוא כן צריך להיפגע מהמגבלות בזמן שהשני לא – בניו זילנד הוכיחו שאפשר אחרת. בלי דיונים אינסופיים בקבינט הקורונה, בלי מריבות על כל מגבלה ובלי הצהרות אינסופיות בתקשורת – ראש הממשלה ג'סינדה ארדרן הוכיחה שניתן לנצח את הקורונה, גם בלי להרוס לחלוטין את הכלכלה ואת מערכת הבריאות.
(צילום: שאטרסטוק)
ניו זילנד הייתה המדינה הראשונה בעולם שהודיעה על הטלת סגר כולל ועל סגירת גבולות המדינה לתושבי חוץ. ההחלטות של ארדרן וממשלתה התקבלו בשקיפות ובפתיחות, תוך כדי הקשבה לצרכי הציבור מצד אחד – אך גם ידיעה ברורה מתי היא צריכה לעמוד על שלה. בכל פעם שהציגה צעדים נוספים עשתה בזאת בקור רוח ושידרה רוגע לעם – כשאפילו רעידת אדמה באמצע שידור לא הצליח לעצור או להלחיץ אותה.
בסופו של יום, העבודה הקשה השתלמה: 3 חודשים בלבד לאחר תחילת ההתפרצות, ניו זילנד הפכה למדינה הראשונה ש"ניצחה" את הקורונה ושחררה לחלוטין את המגבלות. גם "הגל השני" שהגיע לאחר מכן היה מצומצם יחסית, ולמרות שהציבור עדיין נדרש לעטות מסיכות – לא נדרשו מגבלות משמעותיות מחדש. ההתנהלות של ארדן מוכיחה בדיוק מה כל מדינה צריכה כדי לגבור על המגפה: שיתוף פעולה, התחשבות באחר, ומעל הכל – אמון ציבורי במנהיגים. מי ייתן שגם בישראל נלמד מכך.
איש השנה של אריה יואלי: בני גנץ
את ההחלטה הקשה ביותר בשנת תש"פ עשה בני גנץ.
תוצאות הבחירות לכנסת ה-23 קבעו שוב תיקו בין גוש הימין-חרדים לבין גוש המרכז-שמאל, עם יתרון שברירי דווקא לגנץ. הוא היה יכול לגרור את המדינה למערכת בחירות רביעית, אך החליט בצעד אמיץ מאוד, לשבור את הגוש ולחבור לממשלת אחדות לאומית בראשות נתניהו.
גנץ חטף על המהלך מתוך המחנה שלו, כשהפך לדמות נלעגת אצל יש עתיד, אבל השיג את מה שהוא רצה. המפתחות למדינה בידיים של אבי ניסנקורן שמשתק כל פעילות של הליכוד, ומנגד על הנייר יש לו הבטחה להיות ראש הממשלה בעוד שנה וחודשיים, מהלך שספק אם יקויים, אבל יטריד מאוד את הליכוד ונתניהו בניסיון לעקוף אותו.
צילום: אלכס קולמויסקי/פלאש90
כרגע ממשלת האחדות היא ממשלת בילבול ושיתוק, כשאת התוצאות שלה אפשר לראות בתקנות הסגר. אבל מצד שני, עצם הקמת הממשלה איפשרה לנתניהו להביא את הסכם השלום עם איחוד האמירויות ובחריין – מהלך מדיני שקורה פעם בשני עשורים.
גנץ חטף אש מתוך המחנה שלו על המהלך להקמת ממשלת האחדות, אבל עדיין מדובר בצעד הכי חשוב שנעשה בשנת תש"פ.
איש השנה של אברהם בלוך: בנימין נתניהו
הקמת ממשלת ישראל ה-35: זאת הייתה השנה הכי מוצלחת בשנות כהונת נתניהו בתפקיד ראש הממשלה. לאחר שלוש מערכות בחירות סוערות ועקובות מדם פוליטי, נתניהו הצליח לפרק את כחול לבן שעמדה לו כמו עצם בגרון, ולהקים ממשלה. נכון, זאת לא ממשלת החלומות של הימין, אבל הקמתה נעשתה לאחר שנגד נתניהו הוגש כתב אישום שהיה קובר פוליטית כל אדם אחר, ועצם קיומה מהווה מכה אנושה למחנה ה'רק לא ביבי'.
עסקת המאה: ההכרזה על תוכנית השלום האמריקנית, הכוללת את סיפוח שטחי C, התקבלה בימין ברגשות מעורבים, אבל בשורה תחתונה, למרות שאכזב את הימין ולא החיל ריבונות 'כבר ביום ראשון', נתניהו הוציא להורג אחת ולתמיד את תוכנית החזרה לקווי 67'. התוכנית הזאת, גם אם תקויים במלואה, שומרת על קיום רוב מוחץ של ההתיישבות היהודית ביו"ש. לא מדובר בתוכנית שהימין חלם עליה, אבל נתניהו הביא תוכנית המגלמת אנטיתזה קיצונית לתפיסות שהובילו את המשא ומתן לשלום עד כה.
נתניהו וטראמפ, ההכרזה על עסקת המאה (צילום: קובי גדעון/לע"מ)
הסכמי שלום ונורמליזציה עם מדינות ערב: ההסכמים שנחתמו רק בשבוע האחרון של השנה עם איחוד האמירויות הערביות ובחריין, הביאו את ישראל למעמד עוצמתי, במיוחד שמדינות נוספות צפויות להצטרף בקרוב. יש טרמפיסטים שמנסים להידחף לקרדיט, אבל בעולם הערבי מסתכלים בכבוד והערצה על נתניהו, לא על אף אחד אחר.
באמצעות הסכמי השלום האלה, שמקבלים את עסקת המאה כבסיס למשא מתן עם הפלסטינים, נתניהו מביא לנטישת ה'גב' של טרור הרשות הפלסטינית, חמאס וחיזבאללה. במקום שישראל תהיה המבודדת במזרח התיכון, מתחיל כאן מהלך לפיו דווקא הפלסטינים הם אלה שיהיו מבודדים. בנוסף, ישראל הרוויחה גבול ידידותי קרוב מאוד עם האויבת המרה, איראן, מה שיקל על המלחמה בגרעין האיראני, ומיצבה את עצמה בעמדה של מדינה החפצה בשלום ומובילה שלום עם העולם הערבי.
איש השנה של גיא עזרא: אלון דוידי
קשה להיות ראש עיר בפריפריה, ועוד יותר קשה להיות ראש עיר בדרום המופגז, אבל הכי קשה זה להיות ראש העיר שדרות. העיר שחוטפת טילים כבר 15 שנה, ובעצם "יצרה" את דור הקסאמים.
ראש עיריית שדרות אלון דוידי (צילום: ראובן קפוצ'ינסקי)
לשדרות יש את כל הסיבות להתמסכן ולהתקרבן, אבל ראש העיר אלון דוידי, לא נותן לירי הבלתי פוסק מעזה לעצור אותו, וכבר קרוב ל-7 שנים שהוא מזניק את העיר שדרות ומצליח להפוך אותה לאחד היעדים המבוקשים בדרום, בעיקר על ידי משפחות מהמגזר הסרוג שמחפשות עיר שהיא קהילה.
דוידי, שבניגוד לראשי ערים אחרים מהליכוד שמיישרים קו עם ראש הממשלה ושרי המפלגה כדי לא להסתכסך איתם, לא חושש למתוח בקורת על נתניהו ועל החלטותיו, בעיקר אלה הנוגעות למצב הבטחוני בדרום. בין האינטרס של העיר והתושבים לאינטרס הפנים מפלגתי שלו, בוחר דוידי בזה הראשון, והוא מאתגר חדשות לבקרים את ראש הממשלה ותוקף את המדיניות שלו ושל ממשלתו מול ירי הטילים מעזה.
הסרוג שנולד בשכונה ד' בבאר שבע ועבר את המסלול הטבעי של הציונות הדתית – ישיבה תיכונית ומיד אחר כך ישיבת הסדר – הצליח גם במקום שרבים מעמיתיו הסרוגים וראשי הערים בדרום נכשלו: לחבר את הגרעין התורני לתושבי המקום הוותיקים.
בתקופה בה נראה כי המתח בין המושגים ציונות דתית עם מסורתיות – פריפריה – ומזרחיות, הולך וגובר, דוידי הפך את המשולש הזה לנוסחת קסם, ויצר הצלחה שגורמת לתושבי העיר לבחור בו פעם אחרי פעם.
אשת השנה של חלי בן שחר: מירי מיכאלי
בתחילת השנה בעקבות רצח מיכל סלה ז"ל חשפה מירי מיכאלי, כי חוותה אלימות ואף איום לרצח מצד בן זוגה לשעבר. מיכאלי אשת תקשורת, בוגרת אוניברסיטת תל אביב, אינה הטייפקאסט של קורבן אלימות כפי שאלו נתפסות בחברה.
מירי מיכאלי (צילומסך- קשת 12)
הוידוי עורר הדים והעלה את הנושא על סדר היום למשך תקופה ארוכה. בסגר הקודם יזמה מיכאלי פרויקט בו שפים מוכרים הגיעו בהתנדבות למקלטים של נשים מוכות על מנת לבשל עבורן ארוחת גורמה. כל זאת בנוסף לפעילותה בעמותה לשיקום אסירים. נשמע סותר? דווקא לא. מיכאלי היא מסוג האנשים שמדברים וגם עושים (הרבה בשקט מאחורי הקלעים). לא על מנת להתפרסם אלא בשביל האפשרות לחולל שינוי.
איש השנה של עטרה גרמן: מאיר ליוש
בשנה מורכבת וקשה כמו שהייתה, הפעילות של מאיר ליוש הופכת לנקודת אור מחזקת ומפיחה תקווה. על הנייר הוא יועץ תקשורת, מנהל קמפיינים לגיוס המונים, אבל האמת שהוא בכלל איש חברתי בכל רמ”ח איבריו. מאחוריו עשרות פעולות לעזרה למשפחות שנקלעו בשנה האחרונה למצוקה.
את הפריצה אפשר לזקוף להחלצותו לעזרת משפחתו של אופיר חסדאי ז"ל, שנרצח בשל וויכוח סביב מקום חניה, דבר שזעזע מדינה שלמה והותיר אחריו משפחה עם צרכים מיוחדים שלא נותר מי שידאג לעתידה. בדרך הוא גם ספג ביקורת נשכנית על מעשי החסד שלו, מהם הוא לא מרוויח שום דבר. כששאר המדינה נלחמה על קיומה בימי קורונה הלא פשוטים, ליוש גייס את איש התקשורת גיא לרר למבצע תרומות של המענקים הממשלתיים לטובת משפחות קשות יום. הם הצליחו על ידי כך לגייס 21 אלף תורמים, כל זאת גם בזמן שהוא מתמודד עם אתגר מאוד לא פשוט, מחלת סרטן נדירה לצד מורכבות משפחתית.
ליוש מעורר את הערבות ההדדית שמעט נשכחה במדינת ישראל, נותן תקווה ועתיד טוב יותר, היד הגואלת כשמשפחות שלמות טובעות. הדבר המיוחד באמת? שמצחיק לכתוב אבל מאיר הוא אדם רגיל, כמוני כמוך, שהחליט להפוך את החיים שלו ושל עוד אלפים למקום נעים יותר לחיות בו. אם תרמת לו, אתה יודע שהסכום יגיע אל יעדו
אנשי השנה לפי קטגוריות
איש השנה בבריאות: פרופ' רוני גמזו
הפרויקטור הלאומי למאבק בקורונה רוני גמזו גויס כדי לטפל בגל השני של הקורונה. במצב של קריסה ידועה מראש, הכי קל זה לשבת באולפני הטלויזיה ולתת עצות, אבל גמזו החליט לקחת את האתגר ונכנס לעובי הקורה.
פרופ' גמזו בדיון ועדת החוקה במתווה הרמזור (צילום: דוברות הכנסת, שמוליק גרוסמן)
זהו התפקיד הכי כפוי טובה במדינת ישראל – כדרג מקצועי הוא צריך להמליץ על צעדים קשים ונתקל לא רק בקשיים הלוגיסטיים אלא גם במערכת הפוליטית שמפוררת ומטרפדת לו כל החלטה. בינתיים שיעור התחלואה עולה והכישלון כמובן יירשם על שמו של הפרויקטור ולא על שמם של חברי הממשלה שלא הצליחו לגבש אסטרטגית טיפול ובטח שלא חשיבה ליום שאחרי הסגר.
את ההצלחה, כשתהיה בעזרת ה', ידעו הפוליטיקאים לזקוף לזכותם. למרות חוסר האמון וחוסר הסמכויות, גמזו עדיין מנסה לשים את האצבע בסכר. הוא אולי לא מצליח, אבל בניגוד לאלה שישבו על הגדר ולאלה שנטשו את הספינה, הוא לפחות מנסה.
(אריה יואלי)
איש השנה בתקשורת: קלמן ליבסקינד
נראה שכוכבו של קלמן ממשיך ועולה, והשנה הוא מתברג באופן ברור כאחד העיתונאים הבולטים ומשפיעים בארץ.
קלמן הוא מהמראיינים הטובים ביותר שיש היום ברדיו, הוא לא עושה הנחות לאף אחד ומאף צד. כל מרואיין שיגיע יתקל בשאלות קשות שפעמים יפתיעו את המאזינים ואת המרואיין, יחד עם זאת בטוריו הוא מצליח לאתגר את הברנז'ה העיתונאית, ולהציג את דעותיו בצורה שלא מתנצלת. אנשים פעמים רבות תוהים האם קלמן המראיין הוא אותו קלמן הדעתן מהטורים. במיוחד כאלו מהצד השמאלי, שטוריו מצליחים לעצבן אותם מאוד.
צילום: יונתן זינדל /פלאש 90
ליבסקינד נקלע לעין הסערה פעמים רבות השנה, כך כשבתאגיד ניסו השנה להוריד את התכנית שלו ושל אראל סג"ל, לאחר עימות מתוקשר עם זהבה גלאון, או כשנתניהו עשה שימוש בטור שלו – לתאר את החיבוק אותו מקבלים מפגיני בלפור, והתפתח על ליבסקינד אפילו דיון בממשלה האם הוא כותב בעיתון זניח, או מגיש את הרצועה הכי משודרת. גם כשביקר בחריפות את נפתלי בנט הוא קיבל בחזרה אש צולבת מרעייתו גילת, אך הודיע שאינו מוכן לבקר אותה- כי היא רעיית פוליטיקאי.
ליבסקינד קורע את השמאל בטוריו, אך גם מעלה תהיה האם נתניהו אינו משקולת על הימין ושהאחריות על אותו מצב שהוא מאשים את מערכת אכיפת החוק היא עליו כראש ממשלה, הרב רפי פרץ זכה ממנו לטור אולי הכי קטלני שהיה פה, וגם את בנט כאמור, הוא כיסח בטור ביקורתי מעין כמוהו.
כך שקלמן הוא גם דעתן מאוד, גם יודע לעשות ביקורת ב-360 מעלות, וגם מראיין מהמעלה הראשונה.
(אור יזרעאלי)
אשת השנה בפוליטיקה: יפעת שאשא ביטון
רה"מ נתניהו הצליח להרכיב ממשלה בשעה שיש תיקו פוליטי, ונפתלי בנט עשה את הזינוק האדיר ביותר השנה, אבל בגלל שהראשון זה טבעי והשני זו בחירת הציבור, נלך על ח"כ יפעת שאשא ביטון שעד השנה, על אף שהייתה שרה בממשלה הקודמת, וראש הוועדה לזכויות הילד, ספק כמה אנשים שמעו עליה.
יש הקונה את עולמו בשעה אחת. היום כבר כמעט כולם מאשימים את תקנות הממשלה בפרטאץ', שליפה מהמותן וטיעונים לא רלוונטיים. שאשא ביטון שהתמזגה עם יתר חבריה מכולנו בליכוד, הצליחה להוות אתגר מבפנים. וכשכל הקואליציה, הליכוד וכחול לבן, התיישרו עם ההגבלות ותקנות הממשלה על מה פותחים ומה סוגרים, היא קיימה דיונים בוועדת הקורונה שברשותה והעזה לצאת נגד הממשלה וחשוב מכך, נגד ראש הממשלה.
ח"כ יפעת שאשא ביטון (צילום: עדינה ולמן דוברות הכנסת)
היא עשתה את מה שתפקיד חברי הכנסת וועדות הכנסת לעשות, וזה לפקח על הממשלה, ולדרוש הסברים ונתונים לגבי ההחלטות שהגיעו באישון לילה. היא גם הייתה מוכנה לשלם על כך מחיר, כשהאיום בהדחתה היה באוויר.
האם כחלון מושך שם בחוטים כפי שניסו להאשים? האם נקמה על שלא קיבלה תפקיד שרה, על אף שסיפרה שוויתרה על כך מרצונה כי העדיפה תפקיד משמעותי מכותרת של שר לענייני שום דבר? או שפשוט היא הלכה על פי צו מצפונה הגם כשזה כרוך היה במחיר אישי? כך או כך, היא הייתה האישה עם האצבע בסכר, שמתוך הקואליציה, וכחברת ליכוד, העזה לצאת נגד הזרם, הגם שעד עכשיו בליכוד מנסים להאשים אותה, בצורה קצת מגוחכת, שכל המצב אליו הגענו כיום זה בכלל בגללה.
(אור יזרעאלי)
איש השנה בעולם: מוחמד בן זעיד
עד לפני חודש, סביר להניח שרוב הישראלים (אם לא כולם) לא ידעו בכלל מי זה מוחמד בן זעיד. אבל כל זה השתנה ב-13 באוגוסט, בעת ההכרזה על הסכם השלום ההיסטורי בין ישראל ואיחוד האמירויות – ופתאום השייח' מאבו דאבי הפך למנהיג עולם מפורסם לא פחות מבנימין נתניהו ודונלד טראמפ. דווקא בימים שבהם האנטישמיות הקיצונית גוברת בכל רחבי העולם, בן זעיד הפך למנהיג המוסלמי הראשון ששובר את המוסכמות של מדינות ערב לגבי התמיכה בפלסטינים.
תמיכתו של בן זעיד בישראל גם מהווה מכה נוספת לאיראן השכנה, שהולכת ומאבדת תמיכה בעולם וקורסת תחת הסנקציות והקורונה. בישראל אמנם חוששים מפגיעה בעליונות של צה"ל במידה והאמירויות יקבלו מטוסי F-35 מהאמריקנים, אך בסופו של יום ייתכן מאד שיבוא יום שבו עוצמתו האפשרית של הצבא האמירתי דווקא תעזור לנו בקרב המתמשך מול טהרן.
הכרתה של איחוד האמירויות בישראל פתחה את הדלת גם למדינות ערביות נוספות והביאה לישראל בנות ברית חדשות – בהן בחריין שכבר חתמה גם כן על הסכם שלום עם ישראל ועומאן שככל הנראה תעשה זאת בקרוב. הנורמליזציה גם פותחת יעדים חדשים ומסקרנים לתיירים הישראלים, שיוכלו אחרי הקורונה לבקר בדובאי הנוצצת ללא צורך בהסתתרות מאחורי דרכון זר. החלטה אחת של מוחמד בן זעיד הצליחה להביא לנו את כל זה, ובזכותו ישראל צועדת לעתיד טוב יותר. אין ספק שהוא איש השנה שלי בעולם.
(אוריאל בארי)
אשת השנה במגזר: תהלה פרידמן
יש הקונה עולמו ברגע ויש הקונה עולמו ב-11 דק' של תהילה, כשח"כ תהלה פרידמן עלתה לנאום הראשון שלה במשכן ודיברה מדם לבה היא לא ציפתה שדבריה יזכו לתהודה כה רבה ושמעל למיליון וחצי איש יצפו בו. את כל הקשיים של השנה שעברה, היא ניקזה לרגע הזה שהוציא תחת ידיה מסר נוקב – לכל מי שרוצה באמת לחיות ביחד.
בשנה האחרונה היא עזבה את החברים 'מיש עתיד', חשבה שמיצתה את העולם הפוליטי, אבל אז קיבלה טלפון להצטרף לכחול לבן, לטובת הקמת ממשלת האחדות לאחר שהביעה את מורת רוחה על ממשלה צרה בתמיכת הערבים והעריקה הושלמה. היא פעילה חברתית, פמיניסטית דתיה ואשת ציבור, לאורך השנים צמחה באגף הליברלי של הציונות הדתית, עברה דרך תנועת "נאמני תורה ועבודה", 'התנועה הירושלמית' ועמיתה במכוני המחקר הרטמן ושחרית, אבל את הזינוק מהמגזר אפשר לזקוף רק לאחר נאום האחדות שלה.
תהלה פרידמן (צילום: עדינה ולמן/ דוברות הכנסת)
פרידמן לא עשויה מחומרים של פוליטיקאי, זו עלולה להיות נקודת החולשה שלה, האמת שהיא יותר אשת חינוך ובכך גם עוסקת בכנסת, החינוך הממלכתי דתי, תשלומי הורים וגם זהות והתחדשות יהודית. חרף החיוך, המבט הנעים והדיבור הכנה למציאת חיבורים כל הזמן, היא בטוחה בדעותיה, מנמקת כל סוגייה נפיצה ומביאה עימה משב רוח רענן, שמתקבל לפחות כרגע בחיוב מצד כל סיעות הבית.
(עטרה גרמן)
סערת השנה במגזר: עמרי מניב ומכינה עצמונה
סערת עמרי מניב והמכינה בעצמונה, היא ככל הנראה 'קו פרשת המים' בז'אנר המאוס של כתבות מסוג "רב במכינה אמר משהו". במשך כמה שנים, גורמים אנטי דתיים סרקו את לוח השידורים של המכינות, בעיקר של עלי ועצמונה, כדי להוציא ציטוטים חלקיים באים מדברים הרבנים בפורום סגור, נגד נשים, נגד הצבא, נגד להט"בים ועוד ועוד.
מתוך חדשות 13
בהתחלה זה עוד עורר סערה, אבל אחרי פעמיים כבר מיצה את עצמו. בדרך כלל הכתבים היו מקבלים קטע ערוך מתוך שיעור, מעלים אותו כ'סערה' בצבעים אדומים, ומפנים אצבע מאשימה על כל מפעל המכינות, עם השאלה הקבועה: "למה אנחנו צריכים לממן את הדעות האלה".
אז פעם זה היה הרב קלנר שנצלה על הגריל, ויותר פעמים הרב יגאל לוינשטיין. אבל השיא, או יותר נכון השפל, היה כשעמרי מניב הציג קטע משיעור בו הרב אסף נאומברג אומר דברים קשים על צה"ל והחילונים. הסערה החזיקה כמה שעות, עד שהלכו לבדוק את השיעור המלא, בו התברר כי מדובר במשחק תפקידים בו הרב מייצג את הדעות האנטי-ציוניות ומאתגר את תלמידיו לתת טיעונים משופרים יותר.
אני מבקש להתנצל
צפיתי בשיעורים מהמכינה לפני הכתבה שפרסמתי, אחרי הפרסום היום לקחתי נשימות (הרבה..) צפיתי שוב והבנתי שהדברים שנאמרו בשיעור שונים מכפי שהצגתי. אין דבר שחשוב לי יותר מלדייק, שכשאני חתום על אייטם, זה יהיה ברזל
חבל לי שזה הוביל לשמחה לאיד כאן מפוליטיקאים שאני מסקר
מתנצל— עמרי מניב omri maniv (@omrimaniv) September 8, 2019
מסערת המכינות, זה הפך לתביעת דיבה נגד חדשות 13, שנאלצה להשעות את מניב ולהסיט אותו מתפקיד כתב החינוך של הערוץ לתפקיד אחר. גם הארגונים שהאכילו את הכתב במידע החלקי, חטפו כנראה מכה קשה באמינות, כי מאז נמחקה גם סוגת הכתבות הנלוזה הזו. סערת עמרי מניב, היא סערת השנה במגזר, בעיקר לאור התוצאות החיוביות אליהן הובילה.
(אריה יואלי)
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
