אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • כי תבוא: ארור מטה משפט

האם בשם השמירה על החוק מותר לרשויות האכיפה להפר את החוק? האם כדי להבטיח אינטרס ציבורי מסויים ניתן לרמוס נורמות שוליות? מבט משפטי על פרשת כי תבוא

עו"ד על הפרשה • כי תבוא: ארור מטה משפט
  נציב הביקורת על השופטים דודו רוזן (יונתן זינדל/פלאש90)

פרשת כי תבוא: נציב הביקורת על הפרקליטים ורשויות אכיפת החוק

ממאפייני התקופה שגופי האכיפה מצויים בליבת השיח הישראלי. חיצי ביקורת מופנים, בין היתר, גם על רשויות אכיפת שלטון החוק. היחס לביקורת המושמעת מתקבלת בדואליות מסויימת. יש הטוענים שגופי האכיפה המבוקרים זוכים לביקורת הנשמעת כלפיהם בחסד, ויש אשר טוענים שכל תכליתה של הביקורת היא לכרסם במעמד רשויות האכיפה משיקולים פסולים.

לא כאן המקום לבוא ולהיכנס לדיון סביב השאלה מה מקומה של הביקורת בעת הזו. אולם כן יש מקום לדון מבחינה עקרונית האם נכון לעסוק בסוגיות אלו. האם לרשויות האכיפה מותר הכל כדי להילחם ולשמור על הסדר הציבורי. האם בשם השמירה על החוק מותר לרשויות האכיפה להפר את החוק? האם כדי להבטיח אינטרס ציבורי מסויים ניתן לרמוס נורמות שוליות?  שאלות אלו מעסיקות משפטנים, פילוסופים, והוגה דעות מתחום מדעי המדינה והחברה. כדרכנו, ובמגבלות קוצר היריעה, ננסה להאיר סוגיה חשובה זו דרך המבט של המשפט העברי ופרשת השבוע.

עוד באותו נושא

אבי חימי: המשפט העברי – יסוד המשפט בישראל

פרשת השבוע מקפלת בתוכה את מעמד הברכה והקללה. טקס שבני ישראל צוו לערוך בכניסתם לארץ ישראל. עניינו עיקרו של המעמד בחידוש הברית שבין עם ישראל לבין האל. פרשת הקללות והברכות פותחת בפסוק: "ויצו משה וזקני ישראל את העם לאמר, שמור את כל המצווה אשר אנכי מצוה אתכם היום". על משמעות הציווי 'שמר' המופיע בפסוק משמיענו הרש"ר הירש:  "שמֹר הוא מקור: השמירה. אחרי שנחתם מתן המצוות, מתחיל תפקיד לשמור את המצוות, הוה אומר: להבטיח לעד את ידיעתן ואת קיומן". הרש"ר הירש מבין את הפסוק באופן שעם קבלת כל מצוות, עם השלמת מלאכת החקיקה המופיעה בתורה מוטלת החובה לשמור את המצוות. שמירת המצוות אינה מסתכמת באכסונם בארון החוקים. אלא החובה היא להבטיח שני דברים. הראשון תפקידו להבטיח את ידיעת והפצת המצווה-החוק, באופן שכולם ידעו ויכירו את החובות החלות עליהם, והשני להבטיח שהמצוות ישמרו והחוקים יאכפו.

חובה ותפקיד זה חלים, לשיטת הרש"ר הירש על כולם. כפי שהוא כותב: "תפקיד זה איננו מוטל רק על המנהיגים ועל הזקנים שהם נציגי האומה, אלא זה הוא תפקיד העם כולו. כל יחיד בעם וכולם כאחד חייבים להיות ערבים לכך. משום כך לוקח משה את זקני ישראל ומצרף אותם אליו, והרי הוא מחייב את העם על שמירת המצוות. מצוות אלה שנחתמו עתה קרויות כאן "מצוה" אחת, שכן כל המצוות כאחת מהוות את התפקיד המוטל על ישראל, ולצורך מילוי התפקיד הזה הועמד ישראל על "משמרתו" ההיסטורית". כלומר הרש"ר הירש משמיענו, שהאחריות לשמור את המצוות ומערכת שלטון החוק היהודי, אינו מסור רק לפתחם של המנהיגים ורשויות הציבור, אלא האחריות לשמירה על שלטון החוק מסורה לכל אדם בישראל. התפקיד מוטל על כל אחד ואחד, כל אדם בחברה הישראלית הוא שליח ציבור שתפקידו להבטיח את קיומו ויציבותו של החוק ושל המצווה.

עוד באותו נושא

הנציב רוזן בביקורת על כפל התפקידים של מנדלבליט


12

לאחר שהוגדרה התכלית, מתאר משה לפרטי פרטים כיצד יתקיים הטקס, בין חלקי הטקס אמורים הלוויים להקריא את דברי הברית, הברכות והקללות. הברכות שפותחות במילים "והיה אם שמוע תשמעו בקול ה' אלוקיך". ואילו הקללות מתחילות במילים "והיה אם לא תשמע בקול ה' אלוקיך". בהקדמה לברכות והקללות עומד הרש"ר הירש ומבהיר: הברכות והקללות מבקשות לתאר את עתידו של הכלל, והוא מודיע להם מה יבוא על הכלל אם העם בכללו יקיים או לא יקיים את התורה, ולאיזו ברכה או קללת לאומית הוא יכול לצפות אם הכלל יהיה נאמן לתורה או יבגוד בה."

אולם לפני הפניה לכלל מופיעה סדרת פסוקים, 12 במספר, שפותחת במילה 'ארור'. 11 'ארור' המוסבים למקרים מוגדרים. כמו למשל: "ארור מסיג גבול רעהו", או "ארור שוכב עם אחותו", "ארור מכה רעהו בסתר" ועוד. ו'ארור' 'סל' כללי אחד, "ארור אשר לא יקים את דברי התורה הזאת לעשות אותם".

בניסיון להבין מדוע בודדו ארורים אלו מסדרת הקללות. היו מפרשני המקרא שהסבירו את המאפיין המקופל בליבת כל המעשים שהוכתרו במילה 'ארור' עניינה לפי תפיסתו של שמואל דוד לוצאטו, שד"ל, "דברים שיכול האדם לעשות בסתר, בלי שיוודע הדבר לבית דין". או כפי שמשמיענו הרש"ר הירש: "החטאים הנזכרים כאן נעלמים בדרך כלל מעיני הבריות, והחברה האנושית שומרת החוק איננה יכולה לפקח עליהם; משום כך הם נמסרים כאן להשגחה האלוהית הגוזרת ברכה וקללה".

ממשיך הרש"ר הירש ומשמיענו את היסוד העומד בבסיס התפיסה של הפניה אל הפרט והיחיד בחברה בלשון של 'ארור', וכך הוא לשונו: "הרעיון של הארורים האלה: "ארור": לא תצלח דרכו של אדם העושה אחד מאלה: הוא מתחזה כלפי חוץ כמי שדבק בה', אך בחשאי הוא כופר במציאותו ובהנהגתו הבלעדית של ה'; כלפי חוץ הוא נוהג כבוד באביו ובאמו, אך בסתר לבו הוא מתנשא עליהם בזלזול; בעיני הבריות הוא שומר על שמו הטוב כאדם ישר, אך באין רואים הוא מצמצם את תחומו החוקי של רעהו כדי להפיק תועלת לעצמו; באזני חכמים ופקחים הוא מדבר בהתלהבות על עזרה לזולת, אך הוא ממיט שואה על עוורים וקצרי ראייה; הוא מכניע את עצמו בפני גדולים וחזקים, אך הוא נמנע מלקיים את חובתו האנושית כלפי חלשים וחסרי ישע; הוא שומר בהתחסדות על הנימוסים המוסריים של החברה, אך הוא מתמכר בחשאי לפריצות מינית…אין הוא שולף את חרבו כנגד רעהו, אך במסווה של שיחת רעים הוא רוצח את אושרו, את שלומו ואת כבודו; בקהילתו רוחשים לו אמון בלתי – מוגבל, אך הוא מנצל אותו לרעה על ידי שחיתות במסתרים; ובסופו של דבר לא תצלח גם דרכו של אדם המקיים את חובתו בינו לבין עצמו, אך הוא אדיש לירידת הנאמנות לתורה בחוגו הצר או הרחב".

מדבריו של הרש"ר הירש עולה כי תכלית סדרת הפסוקים הפותחת 'בארור' נועדה להרחיק את האדם מפני מוסר כפול. מחד יבוא אדם ויציג עצמו כלפי חוץ כאדם זך, ישר, נקי כפיים המקפיד על קלה כבחמורה. ומאידך בסתר הוא פועל ההיפך הגמור ממה שהחוק, הנורמה והמוסר מצווים. על כגון אלו המציגים עצמם כשומרי סף נקיי כפיים מכריז הכתוב 'ארור'.

וכיצד הדברים מתקשרים לשומרי הסף ואכיפת החוק. על כך יש למקד את הדיון על שני 'ארורים' המופיעים בסמיכות "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן: אָרוּר מַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם וְאַלְמָנָה וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן".

מה טיבם של שני איסורים אלו? מדוע נסמכו זה לצד זה? ומדוע לשוב על האזהרה "ארור מטה משפט"? דומה כי הדברים קשורים ומשלימים זה את זה. הביטוי "ארור משגה עור בדרך" אינו מזהיר מפני הטעיית העיוור והכשלתו אלא, וכך מסביר רש"י "הסומא בדבר ומשיאו עצה רעה" ומיד לאחר מכן מופיע "ארור מטה משפט". על סמיכות הדברים עומד בעל הטורים ומסביר: "מטה משפט. שהיודע הדין ומטהו בראיותיו או טוען שקר הוא משגה עור".

לא פעם נטען כלפי רשויות אכיפת החוק 'מוטיבציית יתר' בתיק, בעבירה, או בעניין מסויים. אלו מובילים בהכרח לתפיסה לפיה המטרה מקדשת את האמצעים, ובחדרי החקירה ניתן לפעול באמצעים פסולים ולעיתים תוך הפרה של החוק כדי לחלץ הודאה, או כדי לשמוע את הדברים באופן שאלו יתיישבו עם יכולת סבירה להרשיע. תחבולות אלו לא תמיד נחשפות, העצורים לא תמיד מודעים שמשהו לא תקין מתרחש בעניינם. וכך נאשמים מובלים לבית המשפט ומניחים בפני שופט מוצר מוגמר, לאחר שנלעס, עוצב והוכנס לתבנית ממנה קיים קושי לקבל מצב שתתקבל החלטה אחרת. במילים אחרות לבית המשפט התיק מגיע במצב 'אפוי', נכון יש מתכון שמבטיח שהעוגה תצא בצורה מסוימת, אך מהם החומרים, טיבם ואיכותם, אלו לא תמיד ידועים לשופט. ומכאן קל יותר להביא את הנאשם להרשעה. על כגון זה מזהירה הפרשה ומסמיכה את סוגיית משגה עיוור בדרך שיכולה להתיישב גם על עניין תחבולות חקירה, ומכאן להטיית משפט שכן השופט אינו מודע לכלל תהליכי החקירה, גם אם מוצג לו התהליך במזכרים או בנהלים עדיין יכול ובפועל יהיה גדול התהום שבין הנוהל לבין המציאות.

ודוק: אין משמעות הדבר שיש לפטור את רשויות אכיפת החוק מהחובה של "ודרשת וחקרת ושאלת היטב והיה אמת נכון הדבר". אלא יש למנוע מרשויות אכיפת החוק אפשרות של קיצורי דרך או מצבים שרק המחשכים יפים להם.

ועדיין מניין שלפתחינו רובצת האחריות לעניינו של הפרט במסתרים. הרי בהתאם לעקרון המקראי "האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף", כמו גם העקרון "איש בחטאו יומת". אלא שכאן בא שד"ל ומפירושו עולה, שהפסוקים, בפרשת הארורים, מבקשים ללמדנו שאם מטילים על משהו תפקיד צומחת החובה למנות עליו ממונה שיפקח עליו ושיבקר את התנהלותו. גוף, נציבות, מבקר שכל תכליתו להבטיח שהכל מתנהל כמו שצריך, שבעל הסמכות אינו מבוסם מהכח שמונח בידו, בחינה זו וביקורת זו צריכה להימצא כל מקום בו מוצאים דברים שמתנהלים 'בסתר'-בחדרי חקירות, כאשר במקומות אלו יחסי הכוחות הם כיחסים הכח שבין אדם עיוור לאדם שרואה.

==

אלישי בן-יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט', בעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
יש מאמרים המתיימרים להקים את דברי התורה בעוד
משה אהרון | 03-09-2020 23:45
שהם אך מפילים אותם.. לעיתים יש תחושה של זילות דברי התורה בנזיד של פופוליזים. לכותב כנראה יש עמדה ברורה והוא לוקח צד במחלוקת שבין רשויות האכיפה לבין הנאשם בפלילים ובשחיתות חמורה. הכל נכון רשויות האכיפה אינן חפות מטעויות ולעיתים גם מזדון של בודדים ולכן צריך פיקוח ופיקוח הדוק הנזק שטעויות אלה גרמו עד עתה הוא אפסי לעומת הנזק האיסטרטגי הנורא שגרמו תומכיו של ראש ההמשלה שהכריזו מלחמת חורמה כוללת על רשויות האכיפה. אבל להתחיל כביכול בדיון ענייני בנושא ולפתוח בהצהרה לאמור : על כגון אלו המציגים עצמם כשומרי סף נקיי כפיים מכריז הכתוב ארור. זה לכאורה יותר מרמז על עמדתו של הכותב רוב הציבור אינו שולט בפרטי האישום החמורים כנגד ראש הממשלה והם בחזקת עיוור לעניין זה כך או אחרת הכותב כנראה מצטרף לעדת המשגים את העיוורים בדרך ועוד איז דרך מאמרים חד צדדיים שכאלה ברמיזות גסות מטים משפט בתודעת הציבור . עד כי גם אם לבסוף ירשיע בית המשפט בהרשעה. אלה לא יאמינו ולא יקבלו את הפסיקה משום שהיו כאמור רבים שהשגו אותם בדרך. והיטו משפט .
2
מתוק מדבש
חנוך | 04-09-2020 8:18
הפוך בה והפוך בה דכולה בה, מעניין קולח ואקטואלי שכוייח
3
וואו, צודק מדוייק וחשוב
פליליסט | 06-09-2020 13:45
כל סניגור פלילי יכול להבין את הדברים הכתובים, אין לך פליליסט אינו מסתובב עם תחושות שיש לא מעט דברים בהליך הפלילי שמדיפים ריחות באושים