חיפשתם יונה – ומצאנו תקשורת מסיתה
הראיון של יונה אברושמי היה מיותר. אם מילים הם כדורים באמצעותם אפשר להרוג, ראיון כזה הוא בוודאי הכנסת כדורים לאקדח. מתפלל שראיון זה לא יביא לאסון, ואם יביא לאסון, חס וחלילה, התקשורת תהיה חתומה עליו
יונה אברושמי, מי שהורשע ברצח וניסיון לרצח, וריצה תקופת מאסר בת כמעט 28 שנה. 'זכה' לראיון ששודר בסוף השבוע בחדשות 12. הראיון מגיע על רקע גל ההפגנות הסוערות ששוטף את מדינת ישראל בשבועות האחרונים. הריאיון הציף מחדש את השאלה האם באמת בעת הזאת קיים אינטרס ציבורי לפרסום ראיון מעין זה. האם באמת ראיון כזה רצוי.
ובכלל האם ראיון עם אדם, שככל הנראה הוא בעל אישיות בעייתית, בעיתוי בו מדינת ישראל מצויה, בטיימינג של סוף השבוע כאשר לא מעט אנשים יושבים לאכול אבטיח עם גבינה בולגרית וצופים במהדורת החדשות, אינו אלא בבחינת 'הרעלת דעת ההמון'. או ניסיון מכוון של התקשורת להבעיר את השטח, להעמיק פערים, לשסות, ולהוציא את הצופים במוצ"ש לבלפור ולמוקדי ההפגנה השונים.
כידוע לתקשורת תפקיד חשוב בדמוקרטיה, על תפיסת התקשורת כמעצבת את דעתו של הקהל קובע השופט שמגר: "לכלי התקשורת תפקיד בעל חשיבות ראשונה במעלה. הם המאפשרים פרסום משמעותי ברבים של מידע, על כל תחומי החיים, דבר ההופך אותו לנחלת הכול, והם כלי מרכזי להסברת תורות והשקפות ולוויכוח הציבורי הפתוח עליהן.
עוד מוסיף וקובע השופט שמגר "כלי התקשורת הם גורמים המסייעים בעיצוב דעתו של האזרח, ומאפשרים לו שקילה ובחירה חופשיות, תוך ידיעה של המתהווה ותוך יכולת להעריך את טיבו וטבעו של כל אירוע, כל הצעה וכל דבר ביקורת". לנוכח חשיבות תפקידה של התקשורת חלה עליה גם חובת זהירות מוגברת. השופט חיים כהן ניסח זאת באופן הבא: "אין להתעלם מן האחריות המוסרית והציבורית המיוחדת המוטלת על משדרי שידורים בטלוויזיה, שמוצא פיהם ומראה פניהם מרתקים קהל המונים, והשפעתם על דעתם ועל טעמם מי ישורנה".
לנוכח דברים אלו עולה השאלה האם באמת זה העת לקיים ראיון עם יונה אברושמי, וגם אם התשובה היא חיובית, עולה השאלה האם זה הזמן לפרסמו, כאשר להבות ההפגנות בוערות, כאשר המחנות עומדים אלו מול אלו. לתהיות אלו נוסיף מושכל יסוד באפיון ההרכב החברתי של כל ציבור. לעולם כל ציבור מכיל בתוכו מגוון רחב של אנשים. אנשי שם לצד תמהוניים, בני התשחורת לצד אנשי בינה, כאלו שתופסים את העולם כמורכב לצד כאלו שהעולם אצלם שטוח, אלו שמכירים שלאפור חמישים גוונים, לצד אלו שהמציאות צבועה אצלם בשחור לבן. ולכן הסכנה שבראיון שמא שהיא תעודד אנשים לבצע פעולות קיצוניות.
איון מעין זה גובל בהסתה
נכון, חופש הביטוי ותפקידה של התקשורת הוא חשוב, אבל אין התקשורת רשאית לפעול ולעשות ככל העולה על רוחה, גם התקשורת מוגבלת לשמירה על החוק, גם התקשורת צריכה להיזהר בעבודתה. וכבר פסקה השופטת מרים בן פורת "חופש הביטוי ואיסוף מידע לצורך כתבה עתונאית אין פירושו היתר לעבור עבירות פליליות או לבצע עוולות אזרחיות. המבצע מעשים כאלה צפוי לתת עליהם את הדין".
ראיון מעין זה גובל בהסתה, באופן שאולי ישמע תימהוני דבריו של תימהוני ויעשה מעשה קיצוני. ראיון שיגרום לאנשים לעסוק בפרשנות דבריו של אדם שבחוות הדעת שהוגשה לקראת הדיון בשחרורו נמצא שמדובר "באדם עם בעייתיות אישיותית קשה, הנמנה על אלה המגלים עוינות כלפי סמכות ויכולים להחזיק באמונות דתיות או פוליטיות קיצוניות. התנהגותם לא יציבה ולא צפויה ויש להם בעיות עם שליטה בדחפים".
ראיון מיותר. אם מילים הם כדורים באמצעותם אפשר להרוג, ראיון כזה הוא בוודאי הכנסת כדורים לאקדח. מתפלל שראיון זה לא יביא לאסון, ואם יביא לאסון, חס וחלילה, התקשורת תהיה חתומה עליו, היא תהיה זו שהכשירה את הקרקע לקיומו של אסון חברתי, כאשר היא מצאה לנכון לשדר ריאיון שיכול להוות היתר לחלשי הדעת, או לדמויות קיצון לעשות מעשים שכחברה אנו לא מעוניינים לראות.
==
אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו