האם ספרדי יכול להגיד קדיש בבית כנסת ספרדי?

גולש בשם אביחי לוי פרסם בקבוצת הפייסבוק "אני פמיניסטית *דתייה* ואין לי חוש הומור" על מקרה שאירע לחבר שלו, ממוצא עיראקי שביקש להגיד קדיש בבית כנסת אשכנזי ברעננה.

"אני רוצה לשתף אתכם בסיפור ובפסיקה הלכתית מקוממת, לדעתי, שמגיעה דווקא מרב אורתודוקסי נאור שנושא בדגל של "הנהגה תורנית קשובה" – הרב רונן נויבירט, שהוא בין השאר רב קהילת "אהל ארי" ברעננה (מלבד היותו מוביל ארגון הרבנים "בית הלל")", כותב לוי בדף הקבוצה.

"ידידי הטוב יוחנן שגר ברעננה אומר קדיש על אמו שנפטרה לפני מספר שבועות. לפעמים הוא הולך למניין בבית כנסת "קצין" בשעה 6:00, אבל מדי פעם הוא הולך למניין בשעה 7:00 בבית כנסת אוהל ארי. אחרי שהיה שם יום ועוד יום ואמר קדיש, בבוקר השלישי ניגש אליו הגבאי של בית כנסת אהל ארי ואמר לו: "אני מצטער אבל אתה לא יכול להגיד את הקדיש בצורה כזו כאן"."

לוי מספר כי חבר שלו, מוסיף בקדיש כמנהג עדות המזרח אחרי המילים יְהֵא שְׁלָמָה רבָּא מִן שְׁמַיָּא את המילים "חַיִּים וְשָֹבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא" וכו'. מכיון שמדובר בפעם הראשונה שאותו חבר נתקל בהתנגדות לאמירת הקדיש במניין האשכנזי הוא שאל את הגבאי מה הבעיה, וזה השיב לו כי "זו הפסיקה רב הקהילה".

אותו חבר, פנה לרב נויבירט וזה אישר לו את הדברים על סמך פסק של הרב משה פיינשטיין הנוגע ל'לא תתגודדו' – האיסור לנהוג בבית כנסת אחד בשני מנהגים שונים.

לוי שנעלב מהמקרה טוען כי מדובר במקרה מקומם "הרב מסתמך על פסיקה מסוימת של הרב פיינשטיין משום "לא תתגודדו"…אבל הפסיקה לא חד משמעית, וחוץ מזה הרי הנוהג שאני מכיר בכל בתי הכנסת הוא שמאפשרים למישהו שבא מבחוץ לומר קדיש לפי הנוסח שלו".

"האם אנחנו רוצים להדיר אנשים מלומר קדיש יתום כשהם מצטרפים למניין כלשהוא, גם אם איננו מניין "שלהם"? ומה זה מפריע, ואיזו מוטיבציה יש כאן לשמור על נוסח טהור שלא יישמע קדיש בנוסח אחר?" מסכם לוי את ההודעה.

מכבדים אורחים אך מנהג המקום הוא הקובע

בתגובה לדברים פרסם הרב נויבירט תגובה ארוכה המסבירה את ההלכה בנושא בית הכנסת.

הגיע לידיעתי דיון המתנהל בפורום על אירוע שלכאורה התקיים בבית הכנסת שלי. מאחר וחלק גדול מהמידע מסולף, אעמיד דברים על דיוקם.

למען הגילוי הנאות, נוסח אבותי הינו "נוסח ספרד" ועם נוסח זה גדלתי כל חיי. כאשר הגעתי לכהן כרב בבית כנסת אוהל ארי לפני כ-5 שנים, בית כנסת המתפלל ב"נוסח אשכנז", החלטתי לחקור, ראשית עבור עצמי, מה הדבר הנכון לנהוג מבחינת הנוסחים. לאחר חקירה קצרה התברר לי מעבר לכל ספק, שכל התפילות הנאמרות בקול רם, חייבות להיאמר בנוסח בו מתפלל הציבור, ובעיקר קדיש וקדושה.

כדוגמא ניתן לראות את פסק הגר"מ פיינשטיין: "ולכן בדברים שא"צ לומר בקול רם ואין הדרך לומר בקול רם יעשה כמנהגו ובדברים שנאמרים בקול רם בין מדינא בין מדרך העולם צריך להתפלל בנוסח הצבור" (שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ד סימן לג). הרב פיינשטיין פסק כך במקומות נוספים וכמוהו פסקו רבים אחרים (דברי יציב, מנחת יצחק ועוד).

כמובן שקיבלתי זאת על עצמי וכך הנחיתי את הציבור, בכל מה שקשור לדברים שבקול רם, להתפלל בנוסח אשכנז.

מדיניות בית הכנסת היא שאיננו מעירים לאורחים שנוהגים אחרת כדי שלא להביך אותם. עם זאת כאשר מישהו מגיע להתפלל באורח קבע, אנו מסבירים לו באופן עדין את מנהג בית הכנסת. כמובן שאיננו אוכפים זאת ואם מישהו מתעקש להתפלל ע"פ הנוסח שלו, איננו "מגרשים" אותו חלילה מבית הכנסת.

העובדות שתוארו כאילו נאמר ליוחנן שלא יתפלל יותר בבית הכנסת אם אינו משנה ממנהגו, הינן מסולפות לחלוטין. אני הסברתי ליוחנן באופן מאוד מאיר פנים שבכל מקום יש מנהג וחשוב לכבד את מנהג המקום. אין בכך כל אלמנט של הדרה, כפי שדרישה להגיע בלבוש צנוע לבית כנסת כדי לכבד את מנהג המקום אין בה הדרה.

אנו עם של קיבוץ גלויות ובתוך זה כל קהילה שומרת על מנהגה וזה היופי שבדבר. ספרדים מתחילים סליחות בר"ח אלול ואשכנזים לפני ר"ה. אני מניח שלא נטען שבשביל קיבוץ גלויות כולם יתחילו לומר סליחות בנוסח עדות המזרח או להיפך. כאשר מגיעים לבית כנסת תימני, החזן קורא את התפילה בהגייה מסויימת. האם יש בכך דבר שמדיר את מי שאינו רגיל להגייה זו? בוודאי שלא. זה הנוסח שלהם וכאשר מבקרים שם, מתפללים ע"פ הכללים שלהם.

זהו כאמור היופי של קיבוץ גלויות. כולנו עם אחד, וכל עדה שימרה את הייחודיות שלה. אפשר להתפלל בכל מקום, ויש לכבד את הנוסח המקומי. אין בזה הדרה או הפרדה. למותר לציין, גם אשכנזי המתפלל בבית כנסת של עדות המזרח, חייב לומר את הדברים שבקול רם בנוסח שלהם.

צר לי שלמרות השיח המכובד שנוהל בנושא, הדברים יצאו באופן מסולף, והוציאו שם רע על הקהילה שלנו, קהילה הידועה בהכנסת אורחים באופן יוצא דופן, קהילה בה מתפללים בכל שבת מעל ל-1000 איש, צעירים ומבוגרים, דתיים ושאינם דתיים, אשכנזים וספרדים.

"והאמת השלום אהבו".