בין ששון לשמחה, ובין אדר לאב, זוכים לראות את הבניין הגדול ההולך ונבנה לעינינו

במסכת סוכה מביא התלמוד ויכוח בין שני הכופרים 'ששון' ו'שמחה' מי עדיף על מי (סוכה מח), בויכוח הזה מתגלה כי אין עדיפות של ששון על שמחה ולהפך. עם זאת, יש לשני הביטויים האלה בעברית, מקום רב בפסוקי התנ"ך ובפרשנות הדורות. בשם הגר"א נמסר, ששמחה היא שלמות, אך בששון יש קורטוב של צער. כמו שהגמרא (מגילה טז) דורשת על הכתוב: "ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר" – ששון זו מילה. צערו של הנימול והוריו, מעורב בשמחת הלידה, ולכן היא נקראת ששון.

אם נמשיך את פירושו זה של הגר"א, נוכל למצוא נחמת מה בכניסתו של חודש מנחם אב. הגמרא (תענית כט) לומדת שמשנכנס אדר מרבים בשמחה, אך משנכנס אב ממעטים בשמחה. חודש אדר של בניין בית המקדש השני, באישור המלכות הפרסית, עומד מול חודש אב של חורבנו, על ידי מלכות הרשעה הרומאית. זה מרבה וזה ממעט, זה בסימן טוב וזה בסימן הפוך. אך הניסוח 'ממעטים בשמחה', אין עניינו ביטולה אלא מיעוטה. המשתמע הוא, שעל אף החורבן והצער, אין לסלק את השמחה מחודש אב אלא למעט אותה. אין מצב בו אין מקום לשמחה, אלא יש מקום לדרגותיה.

לא 'יזכה ויראה בשמחתה', אלא בלשון הווה 'זוכה ורואה בשמחתה'

מגיעה הגמרא שם (ל) למסקנה: "מכאן אמרו, כל המתאבל על ירושלים – זוכה ורואה בשמחתה. ושאינו מתאבל על ירושלים – אינו רואה בשמחתה". למסקנה זו קודמת מחלוקת של חכמים: " ר"ע אומר כל העושה מלאכה בתשעה באב, אינו רואה סימן ברכה לעולם. וחכ"א כל העושה מלאכה בתשעה באב, ואינו מתאבל על ירושלים, אינו רואה בשמחתה, שנא' (ישעיהו סו): שִׂמְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַ‍ִם וְגִילוּ בָהּ כָּל אֹהֲבֶיהָ שִׂישׂוּ אִתָּהּ מָשׂוֹשׂ כָּל הַמִּתְאַבְּלִים עָלֶיהָ". חכמים חולקים על רבי עקיבא בשתיים: בעוד רבי עקיבא חולט את סימן הברכה עולמית בכל התחומים, מרכזים חכמים את השמחה לירושלים. בעוד רבי עקיבא מדבר על מלאכה, מוסיפים חכמים גם את האבלות.

אך המסקנה של הגמרא הנשענת על דברי חכמים, לא מביאה את הנימוק, בעוד חכמים בגמרא הביאו את הנימוק לדבריהם מהכתוב בישעיהו (סו): "שמחו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה". אלה שיהיו בדור הבניין של ירושלים ישמחו עליה, יחד עם האוהבים שיגילו בה. אך אלה שהתאבלו עליה קודם, ישישו איתה משוש. על פי דברי הגר"א, הרי שהששים הם אלה שגם מצטערים עליה וכואבים את חורבנה. אך לפלא שמסקנת הגמרא שם לא מנוסחת בלשון עתיד, 'יזכה ויראה בשמחתה', אלא בלשון הווה 'זוכה ורואה בשמחתה'.

משמעות הדברים היא, שהמתאבל על ירושלים בהווה, הוא כבר זוכה לראות את בניינה. השועלים בהר הבית, כמו גם המחבלים בכרמי ירושלים, מזמן עליית עזרא ונחמיה עד ימינו אלה, מאלצים אותנו לאחוז בשלח ובמחרישה. "הַבּוֹנִים בַּחוֹמָה וְהַנֹּשְׂאִים בַּסֶּבֶל עֹמְשִׂים בְּאַחַת יָדוֹ עֹשֶׂה בַמְּלָאכָה וְאַחַת מַחֲזֶקֶת הַשָּׁלַח" (נחמיה ד). כל כביש וכל גשר, כל בית וכל שכונה, הם בניינה של ירושלים. צאו וראו איך נראתה ירושלים לפני חמישים שנה, ואיך היא נראית היום. צאו וראו איך על המשלט יושבת עיר, ואיך על השממה יושבת שכונה.

זוכים היום לראות בשמחתה

ושאבתם מים בששון ממעייני הישועה, הוא לשאוב ישועות בששון של צער וכאב. אך דווקא הצער והכאב הם שמאירים את הבניין והישועה. להתאבל על ירושלים, זה לרצות לראות אותה בתפארתה. רבי שלמה הלוי אלקבץ חיבר את שירו לדורות, כשבארץ ישראל היה שלטון עות'מני עם גמלים שפסעו בחולות, ועם ביצות ומלריה שהפילו חללים בכל מקום. "התנערי מעפר קומי / לבשי בגדי תפארתך עמי", הוא כתב בצפת במאה ה-16. היתה לו ראיה שחדרה את ערפל הדורות, כרבי עקיבא בשעתו, ששחק על שועל שיצא מבית קודשי הקודשים (מכות כד).

אך מאז מיליונים כבר מיישבים את הארץ. זקנים וזקנות על משענתם, וילדים משחקים בכל מקום בירושלים, הם אות של בניין כדברי הנביא זכריה (ח). מי שהתאבל על ירושלים וציפה לראות אותה בבניינה, זכה לראות את זה במו עיניו. רוב העם, שב"ה נולד לאחר מלחמת ששת הימים, לא יודע מה היה קודם, וגם לא התאבל על ירושלים שבין החומות. מי שזכה לראות את ירושלים בשפלותה, להתאבל ולקרוע עליה, זוכה לראות היום בשמחתה. לשאוב מים בששון, הוא שמחה מהולה בצער על החורבן שהיום עדיין ממשיך. אך מעייני הישועה לא פוסקים. רק מי שיודע לשאוב ישועה, יזכה גם לראות אותה.

"וּפְדוּיֵי ה' יְשֻׁבוּן וּבָאוּ צִיּוֹן בְּרִנָּה וְשִׂמְחַת עוֹלָם עַל רֹאשָׁם שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה יַשִּׂיגוּ וְנָסוּ יָגוֹן וַאֲנָחָה". אשרינו שזכינו להיות בין הפדויים, ולראות איך השיג הששון את היגון, ואיך תשיג השמחה את האנחה. משנכנס אב מרבים בששון, יחד עם הצער והיגון על החורבן שעדיין לא הסתיים. אך כשם שמהגזירה האיומה בימי מרדכי ואסתר החל להיבנות הבית השני, כך מהחורבן הנורא של קהילות ישראל באירופה  הארורה, יחל להיבנות בית המקדש השלישי, במהרה בימינו.

==

ישי אביעזר תושב קרית שמואל בחיפה, עוסק בחינוך בלתי פורמלי, לומד ומלמד תורה.