אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

מי משחק בקופה המשותפת שלנו?

חייבים לחזור לתקציב חד - שנתי, אבל רק כאשר יהיה מדובר באמת בתקציב לשנה אחת. כפי שכולנו מכירים מהארגונים ומהעסקים שלנו. בינתיים, חייבים לאשר תקציב שייתן מענה אמיתי לקרוב למליון מובטלים

מי משחק בקופה המשותפת שלנו?
  (צילום: נתי שוחט/ פלאש90; תמונה קטנה; גיל יערי/פלאש90)

צריך לומר אמת: התמכרנו לסיפורים על קרבות התרנגולים הפוליטיים.

קחו את המאבק על תקציב חד שנתי או דו שנתי, שניטש במלוא עוזו בין נתניהו וגנץ, בימים אלה. הויכוח הזה משורטט במונחי "מי ימצמץ ראשון", מי יתכופף בפני מי, מי חזק יותר בסיבוב הזה. על איזה תרנגול תהמרו? עד העונג הבא.

ואם קילקלנו, אנחנו יכולים גם לתקן.

הויכוח הוא פוליטי, אבל מרוב תרנגולים, אנחנו עלולים לאבד את הקופה המשותפת של כולנו.

נתחיל ברקע קצר: התקציב הדו – שנתי בא לעולם בממשלת נתניהו השנייה. יובל שטייניץ היה אז שר אוצר. תקציב המדינה לשנים 2009-2010 אושר כמקשה אחת, בשל הבחירות שנערכו בפברואר 2009. ראו בממשלת נתניהו כי טוב, והמשיכו בתקציבים דונ- שנתיים עד עצם היום הזה.

מה היה האינטרס של נתניהו בתקציב דו- שנתי? שקט פוליטי. החלשת הכנסת. כוח לממשלה ולמשרד האוצר, על פני ועדת הכספים ומליאת הכנסת. כשבג"צ מול הכנסת, קל לדבר על הכנסת כ"ריבון". הכל בסיפור התקציב. אישור תקציב המדינה יכול להביא לפיזור הכנסת (אם התקציב לא מאושר עד 31.3 של השנה הבאה). בשביל מה להיכנס לכאבי ראש כאלה?

וכך מצאנו את שטייניץ מתרברב ב"המצאה" של התקציב הדו שנתי, ומספר איך מכל העולם מגיעים כדי ללמוד את הסטארטאפ (נשמע לכם מוכר?). אף ממשלה לא אימצה, אגב.

אני מתעב את התקציב הדו – שנתי. הוא מבטל תחנה שבה אפשר להשפיע על תקציב המדינה, ומחליש מאוד את הכנסת, שפתוחה יותר להשפעה ציבורית מאשר שרי הממשלה. כאבי ראש? נכון. דמוקרטיה אמיתית היא כאב ראש.

יש דבר אחד ששנוא עליי יותר: כאשר אין תקציב מדינה. למעשה, אנחנו ללא תקציב מדינה כבר למעלה מחצי שנה, מה – 1 בינואר האחרון. אז מה? אז מאות תכניות ומיזמים חברתיים התרסקו, בגלל ההתנהלות של 1 חלקי 12 מבסיס התקציב שעבר. מענקים לרופאים שעברו לעבוד בפריפריות בוטלו כליל. סיבסוד הצהרונים נפגע. הנכים, שהיו אמורים לקבל תוספת לקצבת הנכות, לפי חוק, קיבלו קדחת. תכניות חינוכיות בוטלו. כסף לנפגעי אלימות, ונוער בזנות. סיבסוד תרופות וטיפולים רפואיים. ועוד ועוד. וגם הדבר הבסיסי ביותר, מזון למשפחות הרעבות בישראל. בינואר, ואחר כך במאי, נאלצנו להוביל מאבק, כדי לגייס כמה מליוני שקלים להחיות את המיזם הלאומי לבטחון תזונתי. מדינת ישראל מממנת שליש מהמיזם, שנותן 500 שקלים בחודש למוצרי מזון, ל-11,000 משפחות רעבות.

אז להלן המשמעות של הליכה לתקציב חד שנתי. כעת, יתקיימו דיונים אינטנסיביים, שיובילו לאישור תקציב ל-2020 בספטמבר. מיד אחר כך יתחילו הדיונים לאישור תקציב 2021, שאולי יסתיימו בתחילת השנה הבאה. ואולי יובילו לבחירות רביעיות. בעיצומו של שיא האבטלה של כל הזמנים בישראל, ומשבר מהגרועים שידענו, שישפיע עלינו לשנים קדימה. נראה לכם סביר?

כל אחד מאיתנו צריך להיות מודאג מהעניין. הקופה המשותפת שלנו הפכה לבת ערובה לתמרונים פוליטיים מנותקים לגמרי מהמצב של רוב הישראלים. ועסק, שנוגע לכולנו, הופך לוויכוח מייגע של ביבי- גנץ, בימים שכל טיפת אנרגיה פוליטית חייבת להיות מוקדשת לתיקון המצב הקשה. זה המשך ישיר לעיסוק בהטבות מס, לממשלת 36, ל"חרטא" של הנגבי, לאיומים התכופים בבחירות חדשות, ולהתעסקות בכל מה שלא נותן ערך לעסקים קורסים, למפוטרים ולעצמאים.

היות ומדובר ב"עסק פוליטי", לא תשמעו מילה משטייניץ, שהילל את התקציב הדו – שנתי. ולא משרי הליכוד האחרים. הכל כפוף לפוזיציה. פקידי האוצר, שנשבעו בשמו של התקציב הדו – שנתי, מתיישרים לצד השר החדש, שדורש לייצר הזדמנות פוליטית, גם במחיר שחיקה אדירה ביכולת לתת מענה לכמיליון מובטלים חדשים.

מנגד, גנץ וחבריו גם הופכים את העניין לקרב תרנגולים פתאטי. רחוק מאוד מהמשמעויות האמיתיות שלו. רחוק מאוד מהאמת הפשוטה: לא מדובר באמת בתקציב דו- שנתי ל2020-2021. מדובר בתקציב מדינה ל-15 חודשים. שבלעדיו, רשת הבטחון החברתית תעמוד שוב בסימן שאלה קריטי, כשנה וחצי לפני שנכנסנו לטירוף הפוליטי של בחירות ברצף.

חייבים לחזור לתקציב חד – שנתי, אבל רק כאשר יהיה מדובר באמת בתקציב לשנה אחת. כפי שכולנו מכירים מהארגונים ומהעסקים שלנו. בינתיים, חייבים לאשר תקציב שייתן מענה אמיתי לקרוב למליון מובטלים, לבעלי העסקים, לעובדי התיירות ואמנות הבימה, וגם לחיים בעוני בישראל, שאיבדו את כל מה שהיה להם. תקציב חברתי אחראי.

הנסיון לכפות תקציב חד שנתי, וחצי שנה לפחות של דיוני תקציב, הוא טירוף מערכות מוחלט. התנתקות מכל מה שרלוונטי לכם ולי, כאזרחים. אנחנו יכולים לומר "ככה זה". אנחנו יכולים גם להרים קול. ולהתחיל לארגן ולהתארגן מחדש, מול מערכת פוליטית בסחרור מוחלט. הגיע הזמן.

=======

אבי דבוש הוא מנכ"ל רבנים לזכויות אדם, תושב שדרות וממייסדי מועצת הנגב

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו