למה משה נקבר דווקא מול "בית פעור"?
התורה אינה מציינת את מקום קבורתו המדויק של משה רבנו, אך היא מציינת דבר אחד: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר". משה רבנו, פסגת הקדושה והמעלה הנבואית לה זכה אדם, נקבר מול מקום העבודה הזרה הנמוך בתבל
בסופה של פרשת בלק, לאחר שנהפכו קללותיו של בלעם לברכות, השאיר בלעם "מתנת פרידה" לעם ישראל – מעשה בנות מואב שבאו בעצתו לטומאת עריות ולטומאת גויים בישראל. עם ישראל יושב בשיטים וחוטא שם לאלוהיו – הן בעבודה זרה והן בטומאת עריות.
בין התיאורים הקשים, מדגישה התורה בפנינו עניין מרכזי מאוד – ההיצמדות ל"בעל פעור". החטא של עם ישראל מאופיין בכך שהוא "נצמד לבעל פעור", והעונש על כך הוא: "הרגו איש אנשיו הנצמדים לבעל פעור". "בעל פעור" הוא מקור החטאים והמוטיבציה אליהם, והוא גם ראש הנחש נגדו צריך להילחם.
לכאורה, המלחמה הממוקדת נגד "בעל פעור" איננה ברורה. שהרי החטא המקורי לא היה בעבודה אליו, אלא רק סניף של חטא העריות עם בנות מואב, ולפי זה חטא העריות הוא החטא השורשי יותר. אם כן, מדוע ההתמקדות היא דווקא ב"נצמדים לבעל פעור"?
הזרות שבבעל פעור
עיון נוסף בפסוקים ילמד כי מטרתן של בנות מואב לא היה רק להחטיא את ישראל בעריות, המטרה האמיתית שלהן הייתה להצמידם לבעל פעור. על הפסוק: "צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. כִּי צֹרֲרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר", כותב רש"י: "כי צוררים הם לכם…שהפקירו בנותיהם לזנות, כדי להטעותכם אחר פעור". הרי לנו שהמגמה השורשית איננה העריות בלבד, אלא מעבר לכך – דבקות בשיטה ה"פעורית". אך מהי אותה שיטה?
סוג העבודה של "בעל פעור" והאופן בו עבדו אותו, הוא מהשפלים ביותר. המשנה במסכת סנהדרין מבארת מהי עבודת בעל פעור: "הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר, זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ" (סנהדרין פ"ז, מ"ו). עובדיו של אליל זה היו עושים פסל בדמותו, מתפשטים ועושים בפניו את צרכיהם.
המהר"ל מבאר כי למרות שהיו סוגי עבודה זרה רבים, דווקא עבודת בעל פעור נקראת עבודה "זרה במיוחד", בגלל שהיא ממש זרה, שהרי אין שום היגיון לעשותה: "ולכך עבודה זרה זאת שהיו פוערין לפניה, ואין דבר זר כמו זה, וראוי עבודה זרה זאת שתקרא עבודה זרה" (חידושי אגדות ח"ג, עמוד קסה, סנהדרין). בימינו, קשה להבין כי הייתה עבודה זרה כל כך מכוערת ומבוזה, ועוד יותר קשה להבין כיצד עם ישראל חטא בה. מהו העומק שהניע את התפיסה הזו? מניין היא קיבלה את כוחה?
האידיאולוגיה של בעל פעור
התפיסה הקדומה, שמשיקים רבים לה עם תפיסות מודרניות ניאו-פגאניות, האמינה מאוד בנטיות הטבעיות של האדם. עובדי בעל פעור האמינו כי הכוחות הקיימים באדם מוכרחים לצאת במלואם, ללא מניעה וללא דחייה. לפי האידיאולוגיה ה"פעורית" טבע האדם הוא טוב וישר, וממילא כל דחיקה של רצון, שאיפה וחשק – פוגעת בזרימה הטבעית הטמונה באדם. לפי השיטה הזו הבושה שיש לאדם מפני החברה אינה אלא אשליה אופטית יחסית שהחברה סיגלה לו. למען האמת, הבושה נעדרת כל תוכן, מפני שלמעשה אין במה להתבייש; הכל נכון, טבעי וצודק. עשיית צרכי האדם בפרהסיה, לשיטתם, שיא של עבודה יש בזה.
תפיסה כזו, המקדשת את יצריו של האדם בלי אומדן מוסרי, בלי מסגרת אמיתית ובלא סדר ערכים, מייצרת תרבות שלמה ה"פוערת עצמה לדעת". לפיה, החשק הנוכחי מוכרח להתממש, האיפוק והבושה מפני חוסר צניעות אינם אלא תבניות אבולוציוניות המושרשות בתודעת האדם, ועליו אין אלא להתנער מהן. עבודה זו באה ומחלצת את האדם מכל סתירה פנימית, ומספקת לפורקן יצריו אידיאולוגיה וערך פולחני. את התפיסה הזו מנסה בלעם הרשע, דרך בנות מואב, להשריש בישראל.
מקום קבורתו של משה
התורה אינה מציינת את מקום קבורתו המדויק של משה רבנו, אך היא מציינת דבר אחד: "וַיִּקְבֹּר אֹתוֹ בַגַּי בְּאֶרֶץ מוֹאָב, מוּל בֵּית פְּעוֹר". משה רבנו, פסגת הקדושה והמעלה הנבואית לה זכה אדם, נקבר מול מקום העבודה הזרה הנמוך בתבל. משה רבינו הוא אנטיתזה לתפיסה הזו. משה רואה בכל כוחות החיים ביטוי למגמה עליונה. לפי תורת משה, אין הכוחות משרתים את רצונותיו של האדם, אלא הכוחות נועדו לשרת את הרצון האלוקי.
כאשר מצטברת פסולת בגוף האדם, הגוף דוחה אותה לחוץ, ובזה רפואתו, אך בנפש ההנהגה היא הפוכה. כאשר הכוחות הרעים דוחקים את האדם לעשות מעשה רשע ונבלה, הרפואה לכך היא דווקא לכבוש את הכוחות הרעים, ולמנוע יציאתם מן הכוח אל הפועל. אולם עובדי בעל פעור, השוו את הנהגת הגוף להנהגת הנפש. דרך זו הורסת כל צדק, יושר, והנהגה טובה.
לשם זיכרון הדברים, המלחמה נגד התפיסה השפלה הזו עתידה לפגוש אותנו עוד רבות: "הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּה' עַל דְּבַר פְּעוֹר וַתְּהִי הַמַּגֵּפָה בַּעֲדַת ה'" (במדבר לא, טז). "עֵינֵיכֶם הָרֹאוֹת אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה ה' בְּבַעַל פְּעוֹר כִּי כָל הָאִישׁ אֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרֵי בַעַל פְּעוֹר הִשְׁמִידוֹ ה' אֱלֹוהֶיךָ מִקִּרְבֶּךָ" (דברים ד, ג). "הַמְעַט-לָנוּ, אֶת עֲוֹן פְּעוֹר, אֲשֶׁר לֹא הִטַּהַרְנוּ מִמֶּנּוּ, עַד הַיּוֹם הַזֶּה; וַיְהִי הַנֶּגֶף, בַּעֲדַת ה'".
מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו