אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה • בלק: על הגנת הפרטיות ואיכוני טלפון סלולריים

לפי המשפט העברי הזכות לפרטיות נסוגה במקרים שקיים חשש לסכנה ולפגיעה בזולת, וככל שהסכנה לאחר או לחברה גדולה כך יהיה יותר קל להחליש את זכות הפרטיות פרטיות ואף לבטלה

עו"ד על הפרשה • בלק: על הגנת הפרטיות ואיכוני טלפון סלולריים
  (צילום: נעם ריבקין פנטון/פלאש90)

מגיפת הקורונה ודרכי ההתמודדות עימה מובילים את ממשלת ישראל לנקוט באמצעים חריגים, שעיקר תכליתם נועד לצמצום התפשטות נגיף הקורונה.

אחד האמצעים שמדינת ישראל נקטה בהם, כדי לסייע למשרד הבריאות, הינה הסמכת שירות הבטחון הכללי (שב"כ), שיאכן נתוני מקום ונתיבי תנועה של חולה מאומת בתקופה של 14 יום שקדמו לאבחונו כחולה. בדרך זו ניתן יהיה להגיע אל אותם אנשים שבאו עם החולה במגע לאורך תקופת הדגירה של המחלה. בהתאם למידע זה ניתן יהיה להנחות הן את החולים, הן את האנשים שבאו עם החולה במגע והן את הציבור הרחב.

עוד באותו נושא

הכנסת אישרה מעקב של השב"כ אחרי חולי קורונה

הרב חגי לונדין על פרשת בלק

הסמכה השב"כ החלה במסגרת תקנות לשעת חירום כנגד סמכות זו הוגשה מספר עתירות לבג"צ. בג"צ בפסיקתו קבע כי בהתאם לנסיבותיה החריגות והייחודיות של מגיפת הקורונה ההסמכה היתה נכונה. עוד קבע בג"צ כי ככל שתבקש ממשלת ישראל להמשיך ולעשות שימוש בהסמכת השב"כ יהיה עליה לעשות כן במסגרת הליך של חקיקת חוק, וזאת כדי לאפשר דיון של חברי הכנסת מכלל סיעות הבית. עוד קבע בג"צ שראוי שחקיקה זו תהיה זמנית, ותיחקק כהוראת שעה.

בהתאם להחלטת בג"צ הונח על שולחן הכנסת הצעת חוק הסמכת שירות הביטחון הכללי לסייע במאמץ הלאומי לצמצום התפשטות הקורונה החדש (הוראת שעה) תש"ף-2020. בהתאם למטרת החוק הרי שתכליתו של החוק נועדה "לסייע למשרד הבריאות בביצוע חקירה אפידמיולוגית לשם צמצום התפשטות נגיף הקורונה החדש, כדי להגן על שלומו ובריאותו של הציבור, כחלק ממאמצי מדינת ישראל להתמודד עם ההתפשטות המהירה של הנגיף ולנוכח הדחיפות הנובעת מהעלייה בשיעורי התחלואה המהווה סכנה חמורה ומיידית לאזרחי ישראל ותושביה והמחייבת שימוש באמצעים חריגים, והכל לתקופה מוגבלת".

בין הביקורות המושמעות כנגד הסמכת השב"כ לאכן מכשירי טלפון סלולאריים של אזרחים פרטיים נעוצה בפגיעה בזכות לפרטיות. ברשימה שלהלן נבקש לעמוד, בקצירת האומר, על משמעותה של הזכות לפרטיות, על היקפה ומגבלותיה כפי שאלו עולים במשפט העברי.

הזכות לשמור על הגנת הפרטיות

בין ברכותיו של בלעם המופיעות בפרשה אנו מוצאים "מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל". במדרש ניסו להבין מה ראה בלעם בעם ישראל שהביא אותו לקבוע "מה טובו". תשובת המדרש קשורה לזכות הפרטיות, וכך הוא לשון המדרש: "שלא היו פתחיהן של ישראל מכוונים זה לזה, אלא כל פתח הי' פתוח אחרי אהל חבירו, כדי שלא יסתכל כל אחד ואחד מהם בביתו של חבירו". כלומר חז"ל מספרים לנו שבלעם הופתע לגלות את ההקפדה והשמירה שבני ישראל על פרטיותו של האדם.

השמירה וההגנה על כבוד האדם ביהדות תופסת מקום מרכזי. אחת מדרכי ההגנה היא השמירה על הפרטיות. כדי להבין עד כמה חשובה הזכות לפרטיות, חז"ל מוצאים לנכון למנות אותה ברשימה לא מכובדת שעניינה: "ארבעה דברים הקב"ה שונאם…הנכנס לביתו פתאום ואין צריך לומר לבית חבירו".

ההגנה על פרטיותו של האדם אינה מתייחסת רק לצד הרעיוני, אלא ביטוייה מופיע גם בחלקיה הנורמטיביים והמשפטיים של המשפט העברי. כך למשל בקודקס הנורמטיבי הראשון של התורה שבעל פה, במשנה נקבע: "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר השותפין. לקח בית בחצר אחרת לא יפתחנה בחצר השותפין. בנה עליה על גבי ביתו – לא יפתחנה לחצר השותפין. אלא אם רצה – בונה את החדר לפנים מביתו ובונה עלייה על גבי ביתו, ופותחה לתוך ביתו. לא יפתח לחצר השותפין פתח כנגד פתח, וחלון כנגד חלון, היה [=הפתח או החלון – ההוספה אינה במקור] קטן לא יעשנו גדול; אחד לא יעשנו שניים".

הרשב"ם, ר' שמואל בן מאיר, מבעלי התוספות, בצרפת של המאה ה-12, עומד על טיב הנורמה האוסרת על אדם לפתוח תא פתחיו אל מול חצרותיו של האחר וכך הוא מסביר: "לא יפתח אדם חלונותיו לחצר – שיש לו בשותפות, משום היזק ראיה, וכל שכן לחצר חבירו". כלומר מדברי הרשב"ם ניתן ללמוד שמקורה של הקביעה הנורמטיבית נובעת מהשמירה על פרטיותו של האדם. מה שמכנה הרשב"ם "היזק ראיה". ותחולת הנורמה חלה הן מקום שקיימים יחסי גומלין בין אנשים כמו שותפין, והן כאשר אין כל קשר בין שני אנשים. בבסיס הנורמה הקיימת במשפט העברי עומד המושג 'היזק ראיה', פגיעה שעניינה בעצם ההסתכלות של אדם אל תוך רשותו הפרטית של אדם אחר. בתלמוד מקורו של הדין נלמד מדברי בלעם בפרשתינו.

החובה לשמור על הפרטיות אינה מוגבלת או מצומצמת. בגישה זו הולך גם הרמב"ם והוא מוסיף לנו "הטעם בכל אלו שלא יראהו". דברי המשנה נפסקים גם להלכה אצל הרמב"ם במשנה תורה, ואצל ר' יוסף קארו בשולחן ערוך.

במשפט הישראלי פורשה הזכות ככזו שמפרידה בין ענייניו הפרטיים של האדם לבין המרחב הציבורי, כך למשל משמיענו השופט אהרן ברק: "זכות הפרטיות מותחת את הקו בין הפרט לבין הכלל, בין 'האני' לבין החברה. היא משרטטת מתחם אשר בו מניחים את הפרט לנפשו, לפיתוח ה'אני' שלו בלא מעורבות של הזולת". ובמקום אחר תמצית השופט אליקים רובינשטיין את מהות הזכות לפרטיות באופן הבא: "שלוות נפשו של אדם היא פרטיותו, היא גם כבודו". למעשה הזכות לפרטיות מבקשת מהחברה להותיר לאדם מרחב פרטי בו יניחו לו לנפשו כדי להיות עם עצמו, עם משפחתו מבלי שצורך זה יופרע על ידי החברה.

פגיעה בזכות לפרטיות – במשפט העברי

כדרכן של זכויות אין הן מוחלטות, ובהתנגשות שבין זכויות יש צורך לאזנם. האיזון תלוי מקרה ותלוי נסיבות. לעיתים במתח בין שתי זכויות תיסוג זכות אחת מפני זכות אחרת, ולעיתים הזכות שהוסגה במקרה הקודם תתועדף על פני אותה זכות שהועדפה בפעם הקודמת.

גם במקורות המשפט העברי על אף קדושת פרטיותו של האדם ניתן למצוא מצבים בהם תתן ההלכה משקל לערך אחר. כך למשל: אחד העקרונות החשובים בעולמה של הלכה, עקרון במעמד של מצווה, הינו מצוות "לא תעמוד על דם רעך".

מעקרון זה נלמדת החובה המוטלת על אדם להציל את חייו של אדם שנרדף על ידי אדם אחר המבקש להמיתו. כפי שקובעת המשנה "ואלו הן שמצילים אותן בנפשן: הרודף אחר חבירו להורגו". הרמב"ם מחיל את חובת ההצלה לא רק במקרה של אדם שמבקש להרוג את חבירו אלא בכל מקרה של סכנה, וכך הוא פוסק: "כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך, וכן הרואה את חבירו טובע בים או ליסטים באים עליו או חיה רעה באה עליו ויכול להצילו הוא בעצמו או שישכור אחרים להצילו ולא הציל, או ששמע גוים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו, או שידע בגוי או באנס שהוא קובל על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו ולהסיר מה שבלבו ולא פייסו, וכל כיוצא בדברים אלו, העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך".

פתיחת הנורמה בהצהרת הרמב"ם "כל היכול להציל ולא הציל" היא משמעותית להבנת האיסור והיקפו, כפי שמדגים הרמב"ם, כאשר בסוף דבריו מותיר לנו הרמב"ם כר נרחב לפיתוח ההלכה בקביעתו "וכל כיוצא בדברים אלו" ומכאן האפשרות לעשות שימוש בעקרון של לא תעמוד על דם רעך בכל מקום שקיימת סכנה לזולת.

כך גם הבין הרב אליעזר וולדנברג, מחשובי הפוסקים במאה ה-20, מחבר שו"ת "ציץ אליעזר" שקבע: "למדנו…שבכלל האיסור של לא תעמוד על דם רעך כלול לא רק כשהמדובר על שפיכות דמים ממש, אלא הוא כולל על כל העומד מנגד ונמנע מלעשות פעולה כדי להציל את חבירו מכל רעה שחורשים עליו או מכל פח שטומנים לו, ולאו דוקא רציחה ממש, והוא יכול להצילו מזה הן באופן פיזי, הן על ידי פיוס שיפייס את חושב הרעה, והן על ידי הקדמה להקדים לגלות מזה את אוזן חבירו, ואיננו עושה זאת, בכל אלה הוא עובר על לאו של לא תעמוד על דם רעך.

גם הרב עובדיה יוסף בשאלה שהופנתה אליו והוא נשאל האם חלה חובה דיווח למשרד הרישוי על אדם שמבקש להוציא רישיון נהיגה, ואותו אדם חולה במחלה סמויה, ואם הוא יקבל רישיון נהיגה הוא יכול בעקבות מחלתו לגרום לתאונות ואסונות בנהיגתו. בתשובתו קובע הרב עובדיה יוסף נחרצות ללא כל ספק "בודאי שחובה ומצוה להודיע למשרד הרישוי על מחלתו של זה, כדי שלא יגרום נזק או סכנה לציבור"

איכוני סלולר בעקבות הקורונה – מותרים

ראינו שלפי המשפט העברי הזכות לפרטיות נסוגה במקרים שקיים חשש לסכנה ולפגיעה בזולת, וככל שהסכנה לאחר או לחברה גדולה כך יהיה יותר קל להחליש את זכות הפרטיות פרטיות ואף לבטלה.

מכאן שחוק איכוני מכשירי טלפון סלולאריים, על אף העובדה שיש בו פגיעה בפרטיות, ובעיתות של שגרה היינו מונעים אותו לנוכח הפגיעה בפרטיות. בעתות של חירום כדוגמת מגיפת הקורונה, שסכנת נפשות מצויה, יהיה העניין מותר גם לפי המשפט העברי.

==

אלישי בן יצחק, עורך דין ומגשר, מרצה במרכז האקדמי 'שערי מדע ומשפט' ובעלים של משרד עורכי דין.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
2 תגובות - 2 דיונים מיין לפי
1
כתמיד מעולה ואקטואלי
יוסי | 03-07-2020 13:05
סוף סוף הבנתי על מה המהומה ישר כח, אגב בכותרת המילה פרטיות מופיעה פעמים לפחות אחת מהן מיותרת
2
מחכים
עו"ד | 05-07-2020 8:55
כל הכבוד על חיבור מרתק שבין הפרשה לבין המציאות הישראלית שלנו