אתר הבית של המגזר הדתי
דואר אדום
זמני היום

עו"ד על הפרשה: חוקת • הזכות להפגין גבולות ומגבלות

כאשר המחאה וההפגנה מושתת על צורך אמיתי חיוני חסר או נחוץ לעם ישראל הרי שבני ישראל אינם נענשים, כך למשל כאשר בני ישראל מבקשים מים, או כאשר אין לחם והם מקבלים את 'המן' מהשמיים

עו"ד על הפרשה: חוקת • הזכות להפגין ומגבלותיה
  (צילום: אוליביה פיטוסי/פלאש90)

שאלת חשיבותה של הזכות למחות ולהפגין בתפיסה המערבית אינה מוטלת בספק: "קיומה של אסיפה ותהלוכה הוא אחד האמצעים העומדים לרשות בני הציבור כדי להביע את השקפותיהם בענייניה של המדינה, אמצעי שהוא לעתים יעיל יותר וממשי יותר מאמצעי הביטוי האחרים". בפסיקה הישראלית הוכרה "זכות ההפגנה והתהלוכה היא מזכויות היסוד של האדם בישראל".

עוד באותו נושא

דבר תורה לפרשת חוקת: צער העולם וצער האדם

אולם עוד הרבה קודם הוכרה, במקורות המשפט העברי הזכות להפגין. כך למשל מתאר לנו התלמוד את זכותו של היחיד להפגין מקום שרכושו נגנב ממנו, וכך אנו מוצאים: "אמר רב יהודה אמר רב: כגון שבאו בני אדם בתוך ביתו, ועמד והפגין בלילה ואמר נגנבו כליי". מסביר ר' שלמה יצחקי, רש"י מהו "להפגין – צעק".

ההפגנה והצעקה במרחב הציבורי מובנית על ידי מפרשי התלמוד ככזו שמשקפת את אמיתות המחאה. כלומר אדם שנכון לזעוק את זעקתו בחוץ מבקש להעביר את המסר לפיו דבריו אמיתיים וצודקים שאין לו כל בעיה שאלו יחשפו בפני הכל.

הזכות לפגין ולמחות אינה מתחילה רק בחז"ל אלא עוד קודם לכן, בתקופת התנ"ך, אנו מוצאים מחאות חברתיות והפגנות המתנהלות במרחב הציבורי.

ההפגנות ומחאות ציבוריות בתקופת המדבר

ספר במדבר מציג תקופה של כ-40 שנה הראשונות לעצמאותה של האומה הישראלית. תקופה זו מאופיינת גם בלא מעט משברים שפקדו את עם ישראל. משברים אלו לוו בגלי מחאה שהתעוררו בעם ישראל. כך למשל ורק בספר מדבר, בו אנו עוסקים, אנו מוצאים לראשונה את מחאת 'המתאוננים' – המתוארת בפרשת בהעלותך. ובהמשך הפרשה אנו מוצאים את תלונות האספסוף אשר ישב בתוך בני ישראל, ואף הצליח לסחוף אחרי מחאתו גם את בני ישראל ותלונתם: "זכרנו את הדגה אשר נאכל במצרים חנם, את הקשואים ואת האבטחים… ועתה נפשנו יבשה אין כל בלתי אל המן".

מיד לאחר מכן אנו קוראים את מחאת בני ישראל בעקבות המרגלים שיוצאים לרגל את הארץ. "וילונו על משה ועל אהרון כל בני ישראל, ויאמרו אליהם כל העדה לו מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו מתנו. ולמה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז, הלוא טוב לנו שוב מצרימה. ויאמרו איש אל אחיו נתנה ראש ונשובה מצרים".

ובהמשך עניינו של קורח ועדתו, אשר קורא תיגר על מנהיגותם של משה ואהרן וזועק "רב לכם כי כל העדה קדושים ובתוכם ה' ומדוע תתנשאו על קהל ה'". עוד בטרם מצליחים להשיב את החיים למסלולם בני ישראל מיד לאחר עונשם של קורח ועדתו מוחה כנגד משה ואהרן: "וילנו כל עדת בני ישראל ממחרת על משה ועל אהרן לאמר, אתם המיתם את עם ה'".

בפרשה שלנו אנו ממשיכים לקרוא על תלונות בני ישראל בפרשה שמכונה 'מי מריבה'. הפעם גלי המחאה צומחים על רקע של מחסור במים "ולא היה מים לעדה ויקהלו על משה ועל אהרן". והפעם שלטי המחאה נשאו את הכרזות "למה הבאתם את קהל ה' אל המדבר הזה למות שם אנחנו ובעירנו. למה העליתונו ממצרים להביא אותנו אל המקום הרע הזה לא מקום זרע ותאנה וגפן ורימון ומים אין לשתות". מחאה נוספת אנו מוצאים בפרשת חוקת ועניינה "ותקצר נפש העם בדרך". והמחאה לא מאחרת מלהגיע "וידבר העם באלוקים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר, כי אין לחם ואין מים, ונפשינו קצה בלחם הקלוקל".

הנה כי כן מחאותיהם של בני ישראל זוכות לסיקור מיוחד, ולעיתים דרישות בני ישראל מתקבלות בחיוב.

לא כל ההפגנות – כשרות ומותרות

העוקב אחר כל גלי המחאה וההפגנה המתוארים בספר במדבר יכול לחלק אותם בין היתר לשני סוגים. מחאות שלצידם עונש ומחאות ללא עונש.

כך למשל עונש אנו מוצאים במקרה המתאוננים – שמתלוננים ללא כל סיבה; ובמקרה של מחאת בני ישראל לאחר שובם של המרגלים מארץ ישראל, וכן עונש בעקבות מחאתו של קורח ועדתו. לעומת זאת במקרה המופיע בפרשה שלנו כאשר בני ישראל מוחים על היעדר מים הם אינם נענשים. וכאן עולה השאלה מדוע יש מקומות שמחאתם של בני ישראל גוררת עונש ויש מקומות שלא.

יתר על כן, לפעמים ניתן למצוא שתי מחאות בעלות מכנה משותף אחד, אך ההתייחסות לכל מחאה על אף הדימיון הוא שונה פעם אחת בני ישראל נענשים ופעם אחרת לא. כך למשל תלונת בני ישראל בספר שמות מתלוננים בני ישראל על היעדר אוכל "ויאמרו אליהם בני ישראל מי יתן מותנו ביד ה' בארץ מצרים בשיבתנו על סיר הבשר באכלנו לחם לשובע, כי הוצאתנו אל המדבר הזה להמית את כל הקבל הזה ברעב". במענה למחאת בני ישראל אנו לא מוצאים כל עונש אלא "ויאמר ה' אל משה הנני ממטיר לכם לחם מן השמים". מנגד כאשר בני ישראל מתלוננים בספר במדבר על האוכל מזמן להם האל 'שלוים' סוג של עוף כדי לענות לדרישתם אך העונש על מחאה זו לא מאחר מלהגיע ואנו קוראים "הבשר עודנו בין שניהם…ויחר אף ה' בעם ויך ה' בעם מכה רבה מאוד". מדוע מחאת בני ישראל בספר שמות על האוכל נענית בתשובה ללא עונש, בעוד בספר במדבר דרישת בני ישראל לאוכל מלווה בעונש.

עיון במחאות שבהן אנו מוצאים ענישה לצד מחאות בהן אנו לא מוצאים ענישה יכול להוביל למסקנה פשוטה לפיה שאלת הסנקציה המוטלת על בני ישראל תלויה בתוכן המחאה. כלומר כאשר המחאה וההפגנה מושתת על צורך אמיתי חיוני חסר או נחוץ לעם ישראל הרי שבני ישראל אינם נענשים, כך למשל כאשר בני ישראל מבקשים מים, או כאשר אין לחם והם מקבלים את 'המן' מהשמיים.

אולם בכל אותם מחאות בעלות אינטרס אישי כדוגמת קורח ועדתו, או מחאות ריקות מתוכן כדוגמת 'המתאוננים', או כדוגמת התלונות על 'הדרך', או על אוכל חסר כאשר המן מספק להם את כל צורכם והם מבקשים שלא לצורך, כאן יגיע גם יגיע עונש.

חלוקה זו מתיישבת היטב עם הצורך לאזן ולרסן את הזכות להפגין כפי שזו מופיעה גם במשפט הישראלי הקובע: "הזכות לביטוי מחאה איננה זכות מוחלטת. היא כפופה להגבלות שנועדו לתכלית ראויה, המוטלות במידתיות הנדרשת, ובראש ובראשונה לחובת הציות לחוק ולפעולה במסגרת הוראותיו. חופש הביטוי וחירות ההפגנה והמחאה כפופים לאינטרסים שעניינם שמירה על הסדר הציבורי, ובכלל זה הגנה על זכות הציבור להשתמש בשטחים ציבוריים לתכלית שלה נועדו בלא הפרעה ובלא מפגע, תוך שמירה על רמת תברואה נאותה ועל חזות אסתטית נאה ונקייה של רחובות עיר לרווחת כל תושביה"

מתי ניתן להצטרף להפגנה

כידוע אחד הדברים המשפיעים בכל חברה הוא הלך הרוח הציבורי – עמדת הציבור או 'דעת הקהל'. דעת הקהל יש בה כדי לגרום לשינויים חברתיים רצויים, מחאות המושתות על עקרונות של צדק ויושר או הוגנות או אף מילוי צרכים חיוניים ובסיסיים בחברה הם רצויות וטובות. ולתכלית זו בדיוק ממלאת הזכות להפגין ולמחות. אולם לעיתים המחאות מקפלות בתוכם אינטרסים פסולים, או הפגנות שמושתתות על מניעים זרים או אישיים. וכאן הסכנה הגדולה – שהקהל ינהה אחר ההבל, וימצא עצמו ככלי משחק לקידום עניינים אישיים.

בהקשר זה מרתקים הם דבריו של ר' יחיאל יעקב וינברג, רב פוסק ששרד את שואת יהודי אירופה, ומחבר ספר שאלות ותשובות 'שרידי אש'. אשר התייחס לסכנות הטמונות במחאות ובהליכה שבי אחר דעת הקהל מבלי לבחון את נסיבותיה האמיתיות וההצדקה של המחאה, וכך הוא משמיענו:

"מפי הניסיון אנו יודעים שאחת הגורמים החשובים במסיבות החברה וחיי המדינה הלא היא דעת הקהל…לא רק שזרמים שונים משתמשים בדעת הצבור כדי להשפיע מרוחם על המציאות, אלא גם אנשים פרטיים, יחידים העומדים בתוך חיי החברה ורוצים לחיות אתה בשלום נכנעים ומשתעבדים לדעת הציבור ומכוונים בעל כורחם את מעשיהם לפי דרישותיה. תופעה זו לא תמיד ברכה היא מביאה לעולם. אמנם מבטיחה היא את הסדר שלא יופר, אבל טומנת היא בחובה גם סכנה של דלדול הרעננות והטעם שבחיים, של דלדול ההתחדשות ושל התגברות ההתאבנות והשגרה אם כל אחד יעשה את כל מעשיו אך ורק לפי דעת הקהל ולפי ההשקפה שהציבור כופה עליו ולא ירשה לעצמו בשום פנים לבקר ולדרוש דין וחשבון הנפש, בתנאים כאלה צפונה סכנה להתפתחות ושינויים לטובה תבאנה רק לעיתים נדירות"

במילים אחרות, ולשיטתו של הרב ויינברג האפשרות להשתתף בהפגנה מותנית בביקורת פנימית לפני שמצטרפים, טעות היא להצטרף להפגנה מבלי להבין מה זו מבקשת להשיג, מבלי לברר קודם את טיבה מהותה. מבלי ללמוד את הפרטים ומבלי לבדוק את העובדות.

מצאת טעות בכתבה? התוכן בכתבה מפר זכויות יוצרים שבבעלותך? נתקלת בפרסומת לא ראויה? דווח/י לנו
תגובה חדשה * אין לשלוח תגובות הכוללות מידע אסור, לרבות דברי הסתה, דיבה ולשון הרע. נפגעת מתגובה? דווח לנו
3 תגובות - 3 דיונים מיין לפי
1
אקטואלי
שרון | 25-06-2020 16:58
מעניין, לפעמים נדמה שלהפגנה אין גבולות - וצריך לזכור שהפגנה חייבת להיעשות בצורה חוקית
2
מאמר מעולה
רינה | 26-06-2020 0:48
כמה רלוונטי, אנשים הולכים להפגנות מבלי להבין שהמארגנים משתמשים בהם כמו בכלי שחמט, מדהים לשאול אנשים בהפגנות למה אתם כאן, וכמספר הנשאלים כך מספר התשובות.
3
אחרי אתמול הכי רלוונטי
רחלי | 28-06-2020 10:55
לפעמים מה שנראה לצד אחד כמותר לצד שני זה אסור