הכל, אבל באמת הכל, באשמת המורה שלו מכיתה ג. היא לא היתה מספיק רגישה, ונתנה לו עונש שגרם לו טראומה לכל החיים. היא לא הסכימה לוותר, ומאז יש לו ריאקציה רגשית שלילית לסירובים.

לא שאני מפחית חלילה מאשמת המ"כ שלו בטירונות, שגם הוא לא זיהה בזמן את הסובלימציה האסרטיבית שלו. גם המעביד שלו צריך כמובן לתת את הדין, משום שגם הוא היה צריך להיות ער לאיזו מלה לועזית כלשהי באישיות הבעייתית של האיש. וכמובן שגם קצין הבטחון של הבנק צריך להתחיל לארוז את חפציו.

ארבעה הרוגים זה מחריד, על כך אין ויכוח. בעיה קשה ומחרידה. איך תיפתר הבעיה? אנחנו כבר יודעים. יחקרו, יפשפשו, יבדקו, ימצאו אשם כלשהו, יוקיעו אותו בככר העיר, ובא לציון גואל.

הכתובת היתה על הקיר

התשובה לשאלה מי אשם הרצח הזה היא מאד פשוטה: הרוצח – איתמר אלון. הוא אשם. הוא החליט שהוא רוצה לרצוח ולכן רצח. אבל התשובה הזאת כנראה לא תספק את העם הדורש נקמה, ובעיקר את התקשורת. מה יועיל שנכניס לכלא אדם פשוט מן השורה? (ובכלל, אם הוא מת בעצמו בבנק, אז מה? לא נעניש אף אחד?) צריך להעיף את האחראי.

מאחורי התחושה הזאת עומדת איזו הנחת יסוד משפילה ומתחמקת מאחריות, האומרת שלא יתכן להטיל את האחריות על כל אחד ואחד מאיתנו. מישהו שם למעלה אמור להיות אחראי על מה שקורה במדינה. ואם משהו משתבש, שהמישהו ההוא במערכת יתן את הדין. כדאי שזה יהיה מישהו מאד מלמעלה, אנחנו נראה להם לממשלה הזאת, שיבינו שיש מחיר לפאשלות שלהם שאנחנו עושים.

מה שמשפיל בגישה הזאת, הוא ההנחה שהאדם הפשוט הוא מין מכונה כזאת, שאם נפעיל אותה כמו שצריך, הוא יפעל כראוי, ואם הוא לא פועל כראוי, כנראה מישהו שם למעלה נרדם על משמרתו.

מערכת הבחירות החופשית

האדם הוא לא מכונה, הוא אדם, והוא ורק הוא אחראי למעשיו.

יש לו בחירה חופשית, לרצוח או לא.

אם אדם רוצח, זה בגלל שהוא החליט לרצוח. הוא לא מערכת צפויה מראש. ולא, ועדת חקירה יקרה, אי אפשר היה לדעת מראש  שכך הוא יפעל.

אבל מה יקרה עכשו? אנחנו יודעים מה יקרה עכשו. עכשו ימצאו קרבן תורן, יערפו את ראשו בכיכר העיר, וכולנו נוכל לישון בשקט.